שבת שלום

האם יש עניין לאדם לקחת על עצמו ענינים כאלו שאין בהם חיוב, למרות שזה גובל אצלו בצער מסויים, בקושי, או שמוטב לנו לקיים את הדברים

האם אפשר לתקן את הפצעים שעשיתי לעצמי במובן הנפשי והרוחני. את ההיזקים שהזקתי לעצמי במשך ימי חיי, וכעת אני כמובן מתחרט על זה, האם ישנה

האם ישנה אפשרות להגדיר מה הכוונה בכוחות האדם – המקום של ה"כתר"? היכן הוא ממקום בכוחות של האדם, וכיצד באמת ניתן לראות מה המקום של

ב"ה. איך אני יכול לפעול על עצמי שאני יסתכל על החיים בצורה נכונה, לא אתפעל מכל מה שקורה, ולא אחשוב שכולם נגדי. אני נתקל הרבה

אני נמצא באיזה שהוא תהליך פנימי שמנסה לתקן ולהעצים בתוכי את המקומות החיוביים, את המקומות שצריכים חיזוק. אבל אני נתקע באיזה פחד מה יהיה בעתיד,

ב"ה. יש לי איזה קושי מסויים, ואני מרגיש שאני צריך עזרה של מישהו בנושא. מישהו שידריך אותי ויגרום לי באמת להשתנות כמו שצריך, ולתקן את

אני עובד כמנהל בית ספר, ומטבע הדברים, ניגשים אליי כל הזמן תלמידים או מורים לדבר, להתלונן, וכו' וכו'. יש לי איזו חולשה מסויימת, שאני לא

ב"ה. רציתי לפתח אצלי בצורה נכונה את המקום של העדינות בנפש. אני מרגישה שיש לי בזה חולשה גדולה, ורציתי לשאול אצלכם כיצד הדרך הישרה לגרום

ב"ה. קורה לי שאני מפחד מאיזה עניין, ואז אני מנסה לגלות בתוכי את המידה של הביטחון. אבל, איך יהיה אפשר לדעת שזה שאני בוטח על

ב"ה. איך ניתן להתמודד כמו שצריך עם תופעה של כעס חזקה, מהי הדרך היעילה לשנות את המקום הנפשי בתוכי שכועס באופן תמידי?

כיצד מטפלים בתופעה של חוסר שקט פנימי, בגלל ההתעסקות הכ"כ גדולה בעשייה, ברצונות חיובים וטובים לעוד ועוד… לפעמים מרוב חוסר האיזון, ומרוב הרצונות, אני מרגיש

האם אפשר להגדיר שישנו איזה הבדל בין התכונות של מאור פנים לבין התכונה של השמחה, או שבכללות הם מורים על אותו הדבר? תודה רבה.

ב"ה. יש תואר ידוע שאומרים על אנשים שהם "מדומיינים", השאלה שלי אם על פי תורת החסידות, יש מקום כזה שמגבה דמיון וציור מחשבתי? התנתקות מן

ב"ה. יש לי חבר שביקש ממני לעזור לו לצאת מאיזה שהיא בעיה שהוא תקוע בה. אני לא מבין כ"כ בתחום, אבל בגלל שאני חבר מאוד

ב"ה. כיצד פותרים בעייה של דיכאון עמוק, של אנשים שכבר מרגישים חדלון וחסרון בחיים שלהם, ואין להם כבר טעם בהם. כל עניין משמעותי, אפילו גדול,

האם ישנה בעייה ע"פ ההלכה לקחת "סמים", לא כאלו רפואיים אלא כאלו שנועדו בשביל להשתחרר מהלחץ, לצאת מהמקום הבעיתי שבו אני נמצא.. תודה רבה.

ב"ה. מה הפתרון לתכונה של "ערמומיות" יתר.. תכונה של חיפוש הרפתקאות ותחבולות כנגד אנשים אחרים, שהיא מגיעה בסוף למקום של שקרים וחוסר אמת. תודה רבה.

בסד אם קיים בי ערך עצמי שהוא בלתי מותנה, הטוב שלי הוא עצמי ושום דבר בעולם לא יכול לשנות אותו, מאיפה מגיע המקום בנפש שיגיד

ב"ה. יש לי תחושה של תקיעות מאוד חזקה, אני שם לב שבכמה וכמה ענינים ותחומים אני לא מצליח להתקדם וללכת קדימה.. אני תקועה בצרות, בבעיות,

איך אפשר לשאת את הכאב הנורא שמישהו פגע בי, שמישהו הכעיס אותי, מישהו עשה לי רע? לפעמים הכאב הוא כ"כ נורא, שזה נראה מאוד קשה,

ב"ה. לפני כחצי שנה, חווינו מאורע מאוד מצער במשפחתנו, ומאז אני נמצא במצב של דאון גדול. אני מרגיש שקשה לי לשמוח גם מדברים מאוד משמחים,

ב"ה. כיצד ניתן להרגיש ולחיות את הטוב של הקב"ה בעולם, בעוד שכל הדברים שהקב"ה נותן לי הם באופן תמידי, אני לא צריך לעבוד עליהם, ומרוב

גדלתי בבית הרוס, אבא שלי התגרש מאמא שלי עוד בהיותי נער צעיר, ואמא שלי לא חינכה אותנו בצורה נורמלית, ואין כאן המקום להאריך ולפרט… חבר

ב"ה. כיצד לא נשברים מרצונות שלא מצליחים??? אני רוצה הרבה פעמים להשיג איזה עניין מסויים בעבודה, במשפחה, ובעוד כמה וכמה תחומים, אני פועלת לפי אותו

ב"ה. בחסידות כתוב הרבה פעמים על כך שהאדם צריך להיות ב"ביטול" – כיצד לא מגיעים למקום של שברון לב והתכווצת מתוך המקום של הביטול והחוסר?

יש לי חבר טוב, עוד משנות נעורינו, ואני מדבר איתו לעיתים תכופות, ויצא לי כמה וכמה פעמים לשתף אותו, לדבר איתו, בעניני עבודת ה' שלי.

ב"ה. שלום וברכה. כיצד אפשר להתמודד נפשית, עם כל מה שעבר עליי במהלך החיים, זמנים שהייתי בהם יותר טוב, וזמנים שהייתי בהם אחרת.. עברתי הרבה

ערב טוב. האם לפי החסידות, החיים של האדם צריכים להיות בדווקא חיים של קבלת עול והתמסרות פנימית, וממילא כל דבר שהוא מגיע לאדם מצד זה

ב"ה. אני מנסה לפתח בעצמי את החוש של הציור וההתבוננות, לפתח בעצמי את המקום שמתבונן בעתיד, ובונה אותו בתוך עצמי (לפי מה שלמדתי בשיעורים), אבל

ב"ה. איך אפשר לגלות בנפש את המקום של הטבה לשני, לגלות את המקום שמועיל לשני ועוזר לשני, אם אני בעצמי נמצא במקום שרע לי? שלא

למדתי מכתב של הרבי הריי"ץ שמסביר מה צריכים לעשות כדי להיות בחיי משפחה כמו שצריך. ראיתי שם שאחת התכונות היא "נקיון" – האם הכוונה שם

ב"ה. כיצד מתמודדים עם המחשבה שכ"כ מציקה וחוסמת את האדם מהיכולת להשתנות – "אני זה אני" כך נולדתי, כך אני מרגיש, ואיך אפשר להבין שניתן

אני מרגיש בחיים שלי מאוד מאוד מבולגן, מאוד קשה לי לעשות סדר בכל המטלות שמוטלות עלי לעשות – מבחינה משפחתית, מבחינה פנימית ורוחנית, מבחינה מעשית

מה הסיבה הנפשית לעצה המקובלת שההחלטות הטובות יהיו דווקא למשך זמן מסויים, זמן מוקצב – למה לא לגלות מקום עצמי בנפש שמוכן להתמסר באמת לכל

ב"ה. אני מעשן כבד כבר כמה וכמה שנים, וניסתי לעשות בעצמי איזה תהליך של גמילה מהעישון. כמה חודשים ניסתי להפסיק אבל בפועל (כמנהגם של מעשנים)

ב"ה. יש משמעות למה שאני מצייר ומדמיין לעצמי? לפעמים אני מוצא את עצמי שקוע בהרהורים ומחשבות – חלקם דמיוניות – על העתיד שלי, על מה

ניסתי כמה פעמים ליצור קשרים טובים עם מנהל העבודה שלי, אבל כל פעם אני לא מצליח. הוא לא אדם נחמד במיוחד, יש לו הרבה חסרונות,

ב"ה. איך אפשר להיות במצב של נינוחות ושלווה, אם החיים הם מלאים טרדות, מלאים בעיות, כל מיני לחצים, חרדות, מתחים, ודברים שמאוד מאוד מקשים על

בתחילת הרמב"ם, הוא מפרט שיש לאנשים "דעות" שונות אחד מהשני, יש מי שהוא כועס, ויש מי שהוא כילי, יש בעל נפש רחבה ויש בעל נפש

ב"ה. בחודשים האחרונים, בעקבות מחשבות על החיים שעלו לי [כחלק מהמאורעות המבהילים שארעו בכל העולם.. ה"י] ניסתי להתחיל תהליך עצמי של תיקון המידות שלי, תיקון

ב"ה. שלום וברכה, שמעתי שיעור של הרב ערד שמסביר על הצורך הגדול לפתח את ה"כלים" – האפשרויות שעומדות בפנינו כדי להשיג את ה"יעדים" שאנחנו רוצים

מה מדריכים בתורת החסידות אדם שרוצה לתקן את המידות שלו, את התכונות שלו. מה הדרך הנכונה לקחת את מידה פראית או לא נכונה, ולשנות אותו

מה צריכים לעשות כדי להיות עם בני ישראל בכלל, ועם בני המשפחה והקהילה בפרט, במצב של אהבת ישראל ואחדות ישראל. מה אפשר לעשות שהאנשים שונים,

ב"ה. בחיים שלי מאוד מאוד קשה לי להתחבר עם הסביבה, להיות חברותי, במרכז הענינים. כל שנות ילדותי הייתי תמיד ספון בכסא האחרון בכיתה, ואף פעם

ב"ה. יש פתגם ידוע – "אהוב את הביקורת, כי היא תעמידך על הגובה האמיתי", והשאלה שלי איך אפשר לאהוב ביקורת?? הרי ביקורת היא מנמיכה את

ב"ה. עשיתי תהליך מסויים עם חברה טובה שלי, השקעתי בזה הרבה כוחות נפשיים, פינתי לו הרבה זמן. עשינו את התהליך לפי כל הכללים שלמדנו בקורסים,

שלום רב. האם יש איזו סגולה מיוחדת כדי להצליח בחינוך של הילדים, גם בתקופות כל כך קשות כמו שאנחנו נמצאים כיום? יישר כח גדול.  

ב"ה. המנהג החסידי הוא לקבל החלטות טובות כמעט בכל הזדמנות, אבל ברוב הפעמים ההחלטות פשוט לא מתקיימות, ונראה שכל טקס הקבלה היה לשווא. מה עושים

האם אפשר להגיד שה"אמת" שלי היא באופן מסויים, ואילו למישהו אחר יש "אמת" אחרת – או ש"אמת" יש רק אחת? כוונתי, האם יש דרגות ב"אמת"

אני סובל מבעיה שמאוד מציקה לי, לפעמים זה מאבד לי את היום ויותר מזה. יש לי תנועה להילחץ מאוד מאוד מהר מהעתיד להיות – מה

ב"ה. שלום וברכה לכבוד הרבנים. בחיים שלי עברתי כמה וכמה פעמים מקומות דירה, ולא הצלחתי בשום אופן למצוא את עצמי.. מאיפה אני יכול לדעת איפה

שלום רב. יש לי קושי מסויים בנתינת צדקה. אני משתדל לתת כל יום משהו, אבל תמיד יש לי איזה כווץ' בלב, אם הקב"ה היה רוצה

ב"ה. שלום וברכה. שאלה שמטרידה אותי קצת, ואשמח שתעזרו לי בה, אם אני מסתכל על כל דבר בעין טובה ובעין חיובית, זה גורם לי לא

ב"ה. קורה לפעמים שאני יושבת עם הילדים שלי בארוחה ואני פשוט צוחקת איתם, ומדברת איתם כמו חברים הכי טובים שלי. לפעמים, אני מרגישה, שהילדים שלי

שלום וברכה. שאלה שתופסת לי את הראש כבר הרבה זמן – למה בכל מקום יש בעיה של מחלוקת. בכל עיר יש כמה אנשים שרבים על

שלום וברכה. האם יש מקום ל"התבודדות" בחב"ד, או שזה מושג שמגיע ממקומות אחרים שלאו דווקא מגיעים מהשיטה שלנו. ראיתי בספרים אחרים ריבוי הסברים על אופן

איך אפשר לפעול בעצמי לקבל ביקורת מהסובבים אותי. בכל פעם שמישהו מעיר לי איזו הערה, בכל תחום, זה מכניס אותי לאיזה בועה של התרגשות וחוסר

 כיצד ניתן להתמודד עם תופעה של כעס ומחלוקת בבית שלנו. כל יום יש לנו מריבות שונות, וקשה לנו הרבה פעמים להגיע לעומק השווה בכל מיני

לאחד מקרובי המשפחה שלי יש תכונה של חוסר קבלת עול, וקשה לו מאוד להתחבר יחד עם בני המשפחה בצורה טובה. מה הדרך הנכונה לפעול איתו

שלום וברכה. האם עבודת ה' צריכה להיות מיוסדת רק על רכות ועדינות, להיות רק כמו קנה ולעבוד את ה' מתוך מנוחה והתיישבות, או שיש גם

שלום הרב! האם מותר ונכון עפ"י החסידות לפנות לייעוץ אצל פסיכולוג, וכל מיני רופאי הנפש למיניהם? והאם צריך שיהי'ה דווקא שומר תורה ומצוות וכו'?