בבעיות רגילות, אנחנו מגלים לאדם משמעות מסויימת בעניין כזה או בעניין אחר. אבל שישנם בעיות מהותיות, כמו שאתה מתאר בשאלתך של חידלון וחסרון עמוק, מוכרחים להגיע למקום מאוד עצמי ומהותי, שהוא, ורק הוא, הוא המענה העצמי.
כדי להבין את אותו המקום, צריכים ללמוד את המקום מהיסוד, וקשה לבאר את כולו בכתב (אחד הקורסים שלנו שמדברים על אותו המקום, הוא "לגעת בכתר" – שמשמש פתרון לבעיות העמוקות והמהותיות ביותר) אך בכל זאת, אבאר נושא בזה בקצרה, ולהרחבת העניין ראה בשיעורים ובמאמרים שבאתרנו.
יש מקום אצל האדם שנמצא דווקא במקום הנמוך, במקום שהוא מאבד את זכות הקיום ורצון הקיום עצמו, שם בתוך המקום הזה מופיע האין עוד מלבדו. הקב"ה שברגע זה בורא אותך מאפס ואין המוחלט והוא רק הוא המציאות שללך.
המקום הזה הוא המענה היותר העמוק, לחידלון העמוק. נכון אתה כלום, אפס, אבל הקב"ה הוא הכל. בלי זה אני אפס אין לי שום טוב, לכן אני לא יהיה, יצר ההרס. יצר ההרס המתוקן זה לא להרוס, אלא להעביר אחריות טוטלית על הכל, לבורא בכבודו ובעצמו.
זה המושג שכתוב בחסידות ששורש המלכות ברדל"א. רישא דלא אתיידע זה הגילוי של עצמות הבורא שלא יכולה להיתפס, והיא דווקא נמצאת במלכות – שזה המקום החסר.
אנחנו בעצם רואים שעומק התיקון של החלל הקיומי זה בעומק הכתר. ברדלא שזה מקום העומק של השלימות העצמית. המשמעות שעומק הקיום תלוי ברצון השם. המשמעות של בעיות שיש בעיות ששורש התיקון שלהם זה הלא להיות, אבל המקום היחיד שמכיל את הלא להיות, זה הרדלא, העצמות.
שיש חוסר קיומי שורשי במהות. לא חוסר של כלי – שיש כלי שהוא יש מסוים שהוא מכיל – אלא שאין כלום בעצם, אין זכות קיום לכלום, ממשות הכלי מתבטלת- המענה נמצא בעצמות בחלק העמוק של הכתר.
המפגש בין הכיליון המוחלט לכיליון של הכלי בתוך המלכות, זה מביא את העניין שהשורש האמיתי של כל הקיום שלך- זה רק המשמעות שלך.
יש ביטוי שנמצא בקונטרס ההתפעלות של אדמו"ר האמצעי (קונטרס ההתפעלות זה (אולי) החיבור הראשון של אדמו"ר האמצעי, חיבור הדרכה איך מתפעלים בצורה נכונה, איך התפעלות אלוקית ולא של הרגש הגשמי הרגיל של הגוף) שהוא שמע שאי אפשר להגיע לרזין דאין סוף הסוף הפנימי, עד שהאדם מואס, שיש לו מרה שחורה מילדותו ממש, שכל חייו מילדותו יש לו מאיסה ממש, רק הוא יכול להגיע לרזין דאין סוף.
בשפה מודרנית-מי שיש לו דיכאון פנימי מהילדות, הוא יכול להגיע למקום שיש רק את הבורא, ושליחות ממנו. רק הוא..
כל הקיום תלוי במשמעות. אין לך פרט בקיום, זה קורה כאשר כל הקיום מאוס בתכלית, נמצא עצמות הבורא שהוא נותן לך קיום, אבל זה לא עצמך אלא הוא נותן לך את המציאות מאין ליש.
איך אנחנו מורידים את הרעיון המופשט הזה, איך היא מתורגמת לאופן חיים מתוקן, שבו אתה בעצם חווה את עוצמת החיים אבל לא מהמקום הנפרד. זה כמובן הכרחי וחיוני למדוכאים האמיתיים, זה לא הכרחי לכלל האדם שיש לו כלים, וממילא יש לו קיום.
מי שהוא רע גמור, חסר כל מעלות.. כישלון טוטלי, שם נמצא המענה, כי כל החללים החידלון הכי גדול מתמלא ברדל"א. איך לוקחים את הרעיון הזה שהוא המענה הכי עמוק לחיים היום יום.
איך לוקחים את בצורה הפשוטה כדי לפתור נקודות של חידלון – זוהי נקודת השליחות.
שליחות זה מושג שבעצם נועד לגלות בנו את המקום העצמי הזה בנפש. שליחות זה דומה למשמעות, גם בשליחות כמו במשמעות אפשר לייצר תודעה של התעלות מוחלט מעל עצמך ולגלות את הקיום המוחלט.
שליחות המשמעות שלה שהערך של מה שאתה עושה לא נמצא אצלך, אלא אצל מי ששלח אותך. מי ששלח אותך. אתה גאה בשליחות שלך, לא בעצמך אלא במשלח, כל מה שיש לך זה רק בכוח המשלח, ולא בכוח עצמך.
לכן מובא בחסידות שירידת הנשמה הנקודה הכי עמוקה זה הפן של השליחות. שליחות המשמעות שלה, שכל המציאות של השליח זה הכוח והמציאות של המשלח, הקיום שלו קשור למשלח. אם המשלח מבטל את השליחות הוא נהיה אפס בשליחות.
ממילא כל המושג של המשמעות לוקח אותנו למושג מאוד עמוק. שצריך להבין. אדם צריך להבין איך כל חייו זה חלק מהשליחות שלו הערך המשמעות הקיום זכות הקיום הכל תלוי בשליחות שלו בעולם. הנקודה הכי עמוקה בנפש שממלאת את החלל באני שהתרוקן שכל הקיום של האדם זה המקום של השליחות שלו בעולם, שהיא ממלאה את כל החידלון והחסרון שלו.
זהו נקודת העניין בקיצור גדול, ולהרחבת העניין יש ללמוד את הנושא מבפנים, בצורה מסודרת.
