משאלתך נראה, שיש לך בחיים איזו חולשה בקריאה לא נכונה של המאורעות בעולם.
ובעצם, בעייה זו היא אחת מהגורמות הגדולות לכל כך הרבה קשיים.
הרבה מהקשיים והמשברים שבאים על האדם בחייו מקורם בקריאה לא נכונה של המאורעות שעוברים עליו והבנה משובשת של משמעותם. 'הבנת הנקרא' של רבים מהאנשים שגויה: הם אינם קוראים נכון את המציאות, ועסוקים בפרשנות אישית, שלא פעם היא מעוותת, מתוך תחושות האישיות שלו, שאינן מדויקות ומכוונות לאמת.
למה הדבר דומה? לאדם קורא קריאת שמע ומסיק שהוא מצווה לעבוד עבודה זרה, מתוך קריאת המילים "ועבדתם אלקים אחרים והשתחוויתם להם..".. גם בחיים קורה שאדם מפרש אירועים וחוויות בדרך מעוותת ומסיק מסקנות שגויות לחלוטין.
הסיבה העיקרית לעיוות הזה היא ההתגברות של המקום הרגשי, הסובייקטיבי. התגברות המקום הרגשי נוטה לטשטש את האמת ואפילו להסתירה. דוגמה לטשטוש כזה אפשר לראות במצבי כעס: אדם כועס על מישהו, ובעודו כועס הוא לא מצליח להבחין במעלות הקיימות באותו אדם וכן אין הוא מסוגל להבין שלסיפור או למקרה יש צד נוסף מלבד הצד שנתפס בראייתו.
כשהאדם לא קורא נכון את מה שעובר עליו, הוא מסתבך במחשבות שלו, והן מביאות אותו לטעויות רגשיות והתנהגותיות.
אמנם לא את הכול האדם יכול להבין, ועם זאת מוטלת עלינו המשימה להתאמץ ככל יכולתנו להסתכל על חיינו מבעד ל'משקפיים' הנכונים, שהם המבט של התורה והחסידות. התבוננות זו היא חלק חשוב מהעבודה של "פקיחת העיניים" שהרבי תובע מאיתנו ערב הגאולה.
מתוך לימוד החסידות אנו מבינים שכאשר אנו ניצבים לפני קושי מסוים, אין פירוש הדבר שהקב"ה 'לא סובל' אותנו או רוצה 'להרע' לנו חלילה, אלא זהו סוג של ניסיון ואתגר בשבילנו ולטובתנו: "כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹקֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת…". מהניסיון הזה נוכל להתפתח וללמוד יותר.
ראיית המציאות ומאורעות החיים באופן נכון היא אחד מהמסרים המרכזיים של תורת החסידות המאירה את חיינו.
בהקשר זה כדאי לצטט את אחד ממכתביו של הרבי (האיגרת בשלמותה מופיעה באג"ק כרך ד' איגרת תתקפח):
"..רואים אנו במוחש, אשר במידה ידועה ורבה תלוי הרושם ממאורעות חיי האדם בהאדם עצמו באיזה חריפות הוא מקבלם ועונה עליהם. ומי לנו גדול כרמב"ם אשר חייו החיצוניים היו מלאים צרות והרפתקאות יסורים ואסונות ר"ל יוצאים מן גדר הרגיל, ובכל זאת השקפתו על החיים, כפי שמבואר בספריו מורה נבוכים, היתה טובה ביותר, אפטימיסטיש בלע"ז. ולאידך גיסא ראינו כמה וכמה אנשים שבחייהם החיצוניים לכאורה מוצלחים הם, ובכל זאת רק לעתים רחוקות ביותר נראה בהם איזה שביעת רצון.
…בודאי נותנת תורת החסידות היכולת למצוא בהם (במאורעות), גם בשכל האנושי, איזה צד של שמחה ועל כל פנים של תיקון על ענינים שבעבר. ובמילא הי' זה צריך למעט במדה גדולה את ההתרגשות והמרירות ואין צריך לומר העצבות הבאים על ידי המאורעות…"
כשם שקריאה של ספר עשויה להיות קריאה שטחית ורדודה או קריאה עמוקה המביאה להבנת המסר העמוק הטמון בו, כך בקריאת סיפור חיינו אנו צריכים להשתדל להבין את ה'מסר' האמיתי והעמוק שהסופר, הקב"ה, מעביר לנו במאורעות החיים.
ראייה נכונה עשויה לבוא לידי ביטוי ביחס של האדם לטעויותיו בעבר.
הקב"ה נותן לנו בחסדו בחירה חופשית בדברים מסוימים, וייתכן שנטעה בבחירתנו. ואולם חשוב לדעת שגם אם נכשלנו וטעינו טעות חמורה שיש לה השפעה על חיינו, התיקון לטעות לא יבוא מתוך שנייסר את עצמנו ברגשות אשמה. עלינו לעשות מעשה: להרכיב את ה'משקפיים' הנכונים ולהתבונן בדברים מחדש מבעד לעדשותיהם, להבין את הטעות ואת מקורהּ ולחפש דרך לתקן אותה ולעשות עליה תשובה.
כל העיקרון של תשובה הוא היכולת לקחת טעות מהעבר ולתקן אותה. גם ביום האחרון של האדם, כדברי הרמב"ם, האדם יכול וצריך לעשות תשובה.
זה המבט הנכון על הטעויות שעשינו. הקב"ה נתן לנו את כוח הבחירה החופשית, שהטעות לטעות גלומה בו, כדי שעל ידי זה נבוא לתשובה, וממילא לעלייה גדולה יותר בעקבותיה. כך בהתבוננות על העבר וכך בהתמודדות באירועים שאנו חווים בהווה.
ניתן להוסיף על כך שאין מדובר רק בדרך לחוות את המציאות בצורה אמיתית ומדויקת יותר: חשיבה זו בכוחה להשפיע על המציאות ולשנותה – להיות טובה יותר בטוב הנראה והנגלה.
וכפי שמסיים הרבי במכתב הנ"ל:
"וכבר הובטחנו בספרי רז"ל ובאגה"ק סכ"ב, "ואז גם הוי' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו…
…ולא באתי בזה אלא להורות לו באיזה מעניני תורתנו אשר יוכלו להקל עליו את עול המשא ולהרגיע את רוחו, עכ"פ במקצת, עד אשר יקויים בו הבטחה האמורה באגה"ק הנ"ל אשר ה' הטוב יתן הטוב ויאר פניו אליו בכל המצטרך לו".
עבודה זו בוודאי תסייע להביא את האדם לחשיבה נכונה ולמעשים נכונים, לגאולה פרטית, וממנה לגאולה כללית, תיכף ומיד ממש.
