מעלתו של האדם על שאר הנבראים, הוא מה שיש לו את השכל. ע"י התבוננות ולמידה נכונה, השכל משפיע גם על רגש הלב, ומהלב יורד למעשה בפועל.
כל עניין שרוצים לפעול, מוכרחים ללמוד על העניין, לדעת אותו טוב, ומהשכל זה יורד עד למעשה.
להלן אסכם בקצרה את המובא בחסידות על כך שהאדם מחויב להתקדם הלאה בחייו, ובלשון החסידות להיות "מהלך". אני הייתי ממליץ להרחיב עוד וללמוד על הנושא, ובכך לשנות את התפיסה.
ניתן למצוא שיעורים ומאמרים נוספים באתרנו, וכן בספר "לך לך – אל עצמך האמיתי", בהוצאת דעת, ששם נתבארו כמה וכמה ענינים בנושא זה.
וזהו תוכן העניין בקצרה:
החיים של האדם בעולם הם מסע שמתחיל ברגע לידתו. האדם נע מנקודה לנקודה, עובר תהליכים וחווה התמודדויות בתחומים שונים ומגוונים של חייו, מתוך רצון ושאיפה לממש את עצמו בעולם.
כשם שבמסע גשמי האדם צועד ומתקדם ממקום למקום בדרך אל יעדיו, כך גם במסע חייו, האדם אמור להתקדם מדרגה לדרגה ולהתפתח ברבדים ובתחומים שונים.
נקודת המוצא של המסע היא המקום והמצב שבהם האדם נמצא, ומשם הוא צופה אל עתידו, לעבר היעדים והמטרות שהוא רוצה להגשים ולממש. האדם פועל בתחומים שונים ומגוונים – בתחומים רוחניים, במסגרות עבודה ובמערכות יחסים של זוגיות, הורות, חברות וכדומה. בכל התחומים הללו האדם צריך להיות בתנועה של התקדמות ועלייה.
תנועה של התקדמות ועלייה היא חלק בסיסי ומהותי מעצם היותנו 'אדם'. אומנם גם בעלי חיים מסוגלים לנוע באופן פיזי ממקום למקום, אך הם אינם מסוגלים להתקדם ולצמוח מבחינה נפשית ורוחנית. גם הנבראים הרוחניים – המלאכים, עומדים על מקומם, הנעלה, ואין להם האפשרות והיכולת לנוע ולהתקדם באמת מדרגה לדרגה.
הנביא מתאר רעיון זה בפסוק: "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה". בתורת החסידות מבואר שהמלאכים (וכן הנשמות לפני ירידתן לעולם) נקראים בשם 'עומדים', כיוון שהם במצב של עמידה – חוסר יכולת להשתנות ולהתקדם. רק האדם – נשמה הנתונה בתוך גוף בעולם הזה – נקרא בשם מהלך, על שם יכולתו להשתנות, לנוע ולהתקדם מדרגה לדרגה. הבעל שם טוב מסביר שכשם שבצאתו ממצרים עשה עם ישראל את דרכו לארץ ישראל ב-מ"ב מסעות, כך כל אדם עובר במהלך חייו מ"ב מסעות.
בשביל להתחבר לדינמיקה הנכונה של החיים, על האדם לראות את עצמו בתנועה של מסע והתקדמות תמידית. כל יעד שהושג הוא נקודת המוצא לקראת היעד הבא.
לעיתים האדם מרגיש שהוא 'תקוע' במקום בעייתי מבלי יכולת לצאת ממנו. תחושה זו מנוגדת ליסוד הזרימה הנכונה בחיים, ולכן האתגר הניצב לפניו הוא בעיקר לחפש את הדרך לצאת מתחושת התקיעות והייאוש ולנוע קדימה אל היעד, אל ארץ ישראל ואל הגאולה האישית.
ולהשלמת העניין, אביא קטעים נבחרים משיחה של הרבי מה"מ, ששם הסביר הרבי עד כמה צריך האדם להיות בתנועה של מהלך בחייו, ולא להישאר במקום התקוע, למרות שהוא חושב שהוא נמצא למטה מטה ביותר:
"גם יהודי שנמצא למטה מטה ביותר, אין לו ליפול ברוחו ולבוא לידי ייאוש, חס ושלום, כי תנועת הייאוש הייתה שייכת אילו לא היה יכול לצאת ממעמדו ומצבו, אך לא כאשר נותנים לו ציווי ונתינת כח על העניין של 'מסעי', כלומר, נותנים לו מלמעלה את הכוח לצאת ממעמדו ומצבו וללכת לדרגה נעלית יותר . ולא רק מסע אחד אלא 'מסעי' לשון רבים.
לכאורה יש מקום לחשוב, שמכיוון שנמצא הוא למטה מטה ביותר, די לו במסע אחד, שעל ידו יצא ממעמדו ומצבו הכי תחתון.
הנה על זה באה ההוראה של 'מסעי': שגם בהיותו בדרגה נמוכה ביותר, תובעים ממנו להיות במעמד ומצב של 'מסעי' – לשון רבים. היינו, שלא יסתפק בכך שיצא ממעמדו ומצבו הירוד, אלא יוסיף ויתעלה מדרגה לדרגה, בעילוי אחר עילוי.
וכאשר שואל: עד מתי עליו להמשיך ולנסוע מדרגה לדרגה? אומרים לו, שזהו ענין תמידי. היינו שתנועת ההליכה והעליה מדרגה לדרגה היא תמידית, באופן של אין סוף".
מכל זה אנו למדים, שהאדם הוא מהלך, בחייו הוא מוכרח להתקדם ולא להשאר במקום התקוע שהוא חושב שהוא נמצא. כל ימי חיי האדם עלי ארץ, מוכרח הוא להיות בתנועת עלייה מתמדת, כי זה כל האדם.
