נושא: מודעות

ציור העתיד

ב"ה.
יש משמעות למה שאני מצייר ומדמיין לעצמי? לפעמים אני מוצא את עצמי שקוע בהרהורים ומחשבות – חלקם דמיוניות – על העתיד שלי, על מה אני הולך לפעול בעולם, וזה תופס אצלי זמן ניכר..
ניסו כמה להעיר לי שמחשבות מעין אלו הם חסרות תוכן ומזבזות זמן, כי העיקר הוא ה"מעשה בפועל", והעבודה בעולם. שאלתי היא האם יש מקום ביהדות לכך שאנשים מדמיינים ומציירים לעצמם את העתיד?

לפני שנכנס לסוגייא כשלעצמה, ראשית כל צריכים להזכיר שבכל דבר יש לו את דרך המיצוע, הממוצע והמחבר בין הקצוות.
אף פעם לא טוב להיות קיצוני. וגם שיש עניין בציור ודמיון, כפי שיתבאר לקמן, צריכים לשים לב שזה לא עובר את גבול הטעם הטוב, כי באמת העיקר הוא לא הדמיון והציור, אלא המעשה בפועל בעולם. הימים קצרים, ויש רבות לפעול בעולם.
ובמהות עניין הציור, אקדים סיפור שמספר הרבי הריי"ץ באחת משיחותיו, על החסיד ר' הלל מפאריטש, שאף שהיה בעל מדרגה גבוהה ביותר בפני עצמו, כיתת את רגליו שנים ארוכות בעיירות של האיכרים והיהודים הפשוטים, עודד אותם והשפיע עליהם ברוחניות, וכל זאת – בשליחותו של אדמו"ר האמצעי.
ר' הלל סיפר שלפני שאדמו"ר האמצעי מינה אותו לשליח במושבות היהודים הפשוטים, אמר לו: "צייר לעצמך את היישוב'ניקים – האיכרים – עומדים בשדה, לבושים כיפות וטליתות קטנות, זורעים את הארץ ומייחלים לה'… מרימים ראשיהם לשמיים ו'מרגישים' את ה'שאו מרום עיניכם' שהוא עומק העניין של 'שמע'".
לחסיד ר' הלל היה חוש בציור, והוא דמיין ותיאר לעצמו אלפי יהודים עומדים בשדה לראשיהם כיפות ולגופם טליתות קטנות והם נושאים עיניהם השמיימה, עד שראה את המחזה במוחש, והחליט לנסוע אליהם. ה'ציור' הזה השפיע עליו לקבל עליו את השליחות.
מהסיפור אנו למדים עד כמה חשוב שהאדם יצייר וידמיין לעצמו את המקום, היעד והשליחות שאליהם הוא צריך להגיע. אף שאדמו"ר האמצעי יכול לצוות על ר' הלל לבצע את השליחות בקבלת עול, הוא ביקש ממנו לצייר בדמיונו את המחזה הנזכר, כדי שיוכל להזדהות עם השליחות בפנימיותו.
וכך גם אצל כל אחד מאיתנו. כאשר יהודי מגיע למסקנה שהוא צריך לפעול באופן מסוים ועשייה זו היא־היא שליחותו, חשוב מאוד שהמסקנה לא תישאר נחלת הבנתו השכלית בלבד. לצד הבנה זו חשוב שהרעיון יומחש אצלו פנימה, ובכך תתעצם ההתלהבות שלו להגיע לשם.
ה'ציור' הפנימי של האדם יאפשר לו לחוש כאילו כבר הגיע אל היעד, ותחושה זו תחזק מאוד את תחושת הביטחון שלו ואת והאמונה ביכולתו להגיע אליו באמת.
*
אדמו"ר הריי"ץ בליקוטי דיבורים, מדבר הרבה על מעלתו של כוח הציור. באחת השיחות (שבועות תרצ"ד) הוא אומר: "אחד הדברים שעל אנשי שלומנו ותלמידיי התמימים יחיו להרגיל עצמם – הוא ציור. מחשבה וציור בכוחם להעמיד את האדם, בכל זמן ומקום שהוא רוצה. כלומר, כשהאדם רוצה, הרי במחשבה וציור הוא יכול להעמיד את עצמו בעבר שלפני עשרות בשנים ולחיות אותו מחדש בזמן ובמקום הזה שהוא נמצא, כפי שחי אותו אז. מורנו הבעל שם טוב נשמתו עדן אומר 'היכן שרצונו של אדם – שם הוא נמצא'. ולכן צריכים זהירות גדולה במחשבה יותר מאשר בדיבור".
אחד הפסוקים המבטא את היתרון והכוח הטמונים בציור הוא: "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" (תהלים ל"ט, ז). הצלם (הצילום והתמונה) מוליך את האדם. על ידי כוח הציור והדמיון האדם מסוגל להתהלך ולהתקדם אל היעד. המילה "יתהלך" משמעותה שהאדם הולך מעצמו. דהיינו, בציור המופנם טמון כוח לפעול על האדם ולהניעו להתקדמות הנעשית כאילו מאליה.
וכך גם להפך: אדם יכול לחוש מתח או אפילו פחד וחרדה בלא שתהיה להם במציאות סיבה גלויה. אדם יכול לחשוב על קושי או איום שאולי עומד להופיע ולצייר זאת לעצמו באופן מוחשי, ואז מתעורר בו רגש של פחד ממה שהוא מדמיין. מה קרה כאן? הרי האיום לא הופיע כלל במציאות?! האדם דמיין אותו, והציור המוחשי של האיום עורר בגופו ובליבו פחד ממשי.
ומרובה מידה טובה: היכולת לצייר את המקום הטוב תוסיף לאדם כוחות חדשים, ובעזרתם הוא יגיע אל אותו מקום. כוח הציור והדמיון עוצמתי כל כך, ומשום כך הוא מסוגל להוליך את האדם למקומות חדשים. חשוב שהאדם יפיק ממנו את התועלת המרבית האפשרית וישתמש בו כדי להוביל את עצמו למקומות טובים.
עיקרון זה נכון כשעוסקים בהתקדמות האישית של כל יהודי לביצוע שליחותו הפרטית אבל לא פחות מכך גם כשמדברים על היעד הכללי והשליחות הכללית של כל ישראל – להביא לימות המשיח. מוטל עלינו לא רק ללמוד על הגאולה ולהתכונן לביאתה אלא גם לצייר אותה בתוכנו באופן שנתעורר אליה בהתלהבות ורצון פנימי.
ו"מעשה רב", כמובא באותו מכתב מופלא שבו הרבי מספר על 'ציור' הגאולה שהצטייר במוחו כבר בגיל 3:
"מיום הולכי ל'חיידר' ועוד קודם לכן, התחיל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה – גאולת עם ישראל מגלותו האחרון. גאולה כזו ובאופן כזה, שעל ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות, הגזרות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה, וכחלק מגאולה זו, יהיה 'נשיא זה מלך, לא נשיא שבט – אלא שאין על גביו אלא השם אלוקיו' והכול יהיה באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה – 'יאמר ביום ההוא: אודך ה' כי אנפת בי'."
ומכל זה אנו למדים, עד כמה ישנה חשיבות גדולה לעניין ה"ציור" לענין הדמיון והמחשבה על העתיד. לצייר בדעתך את העתיד לקרות, ומזה ישנם מעלות רבות, וכפי שהתבאר לעיל בהרחבה.

מקורות