כדי להבין זאת, צריכים להקדים ולהסביר מדוע הפכי הנינוחות – לחצים, טרדות, חרדות ומתחים – מונעים התחברות.
טרדות בתחומי החיים השונים כמו בתחום הכלכלי או בתחום חינוך הילדים גורמות לא פעם לתקלות בזוגיות. חלק ניכר מהבעיות בזוגיות הן תוצאה של מערכת לחצים שהאדם נתון בה.
אדם לחוץ ומוטרד השקוע בבעיותיו, מאופיין בקוצר רוח כלפי הזולת, והמתח שהוא נמצא בו משרה אווירה לא נעימה על סובביו. אנשים הבאים עימו במגע יכולים להגיב בהסתגרות או בתוקפנות. ביתו של אדם כזה יתאפיין במתח תמידי, והתקשורת בו לא תהיה מוצלחת. לעומתו, אדם נינוח מוצא בעצמו כוחות פנימיים, ולמרות הלחצים מקפיד להתייחס בצורה מסבירת פנים וחיובית אל הזולת. ביתו של אדם כזה יהיה יציב, והתקשורת שתתקיים בו תהיה טובה ונעימה.
עולם מתוקן מתאפיין במנוחה. אדם הנמצא במצב של מנוחה מרגיש את מקומו ובטוח בו: "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מלכים א ה', ה).
הטרדה מבטאת מצב של חוסר מנוחה, מלחמה, תנועה ותנודה ממקום למקום. טרדה מביאה למצב שבו האדם צריך להגן על עצמו ועל מקומו. אדם כזה נמצא במאבק תמידי, ומובן שאיננו נינוח. הוא יהיה בעמדת המתקיף או המותקף, הפוגע או הפגוע.
אדם השרוי בטרדות ומתחים נמצא במאבק תמידי סוער. מבטו על הזולת ינבע מנקודת מוצא המבוססת על האינטרסים המשרתים את צרכיו בתקופה מלחמתית זו. הוא אינו פנוי לראות את המציאות של זולתו באמת וממילא אף לא להתחבר אליו.
הנינוחות שאליה האדם צריך לשאוף, חרף טרדות חיצוניות, כוללת מקום פנימי הנותן מקום לזולת. הנינוחות מאפשרת מצב של נועם: לכל אחד מבני הזוג נעים להיות בחברת רעהו.
מנוחה היא גם מלשון 'חן', כמובא בפסוקים (בראשית ו', ח-ט): "ונח מצא חן בעיני ה'… נח איש צדיק היה בדורותיו". נח אותיות חן. כאשר אדם נינוח הוא מוצא חן בעיני סביבתו.
כיצד ישתחרר האדם מה'מבול' היום-יומי של טרדות החיים המציפות אותו ויגיע למנוחה ב'תיבה' המגוננת מפני מי המבול?
בשלב הראשון על האדם לשמור על מנוחת נפש ולא להשליך את טרדותיו ובעיותיו על זולתו. עליו להיזהר שלא לנהוג בתוקפנות ובחוסר נינוחות כלפי רעהו שבעצם אינו אשם כלל בקשיים שהוא חווה. מודעות ראשונית זו עוזרת לשמור על קשר נורמטיבי עם הזולת.
השלב השני והמכריע יהיה ההגעה לרגיעה פנימית באמת.
השבת היא יום מנוחה.
השבוע מתחלק לשני חלקים: שבת, וששת ימי המעשה: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש" (שמות ל"א, יז).
בימי המעשה מוטל על האדם לעשות: ליצור, לשנות, לתקן, לשפר ו'לשדרג' את המציאות הזקוקה לשינוי בתחומיה השונים. ימי המעשה מבטאים את תפקיד האדם בעולם, להשלים את תכלית הבריאה.
לעומתם, השבת היא רובד אחר של זמן. זוהי מציאות שלמה ומתוקנת אשר אין מה לשנות ולהוסיף בה. הקב"ה ציווה לשבות ביום השביעי. התודעה ביום הזה היא ש"כל מלאכתך עשויה".
העובדה שצריך ליצור ולעשות בעולם נובעת מהעובדה שהמציאות חסרה ואינה מושלמת, ועל האדם מוטל להשלימה. באופן טבעי קיים מתח בין המציאות החסרה למציאות השלמה, האוטופית.
הרצון לפתור בעיות כרוך במתח. המתח חיובי במהותו מכיוון שהוא מביא לשינוי, אך במקרים שבהם הוא חורג מגבולותיו הוא הופך להיות בעייתי.
האדם לחוץ ומוטרד מפני שתחושתו הפנימית זועקת שצריך שיהיה אחרת. כשנוסף עליה איום חיצוני, הדבר מגביר בתוכו את תחושת חוסר השלמות, ואז הוא נעשה מתוח אף יותר.
בשבת התורה אוסרת ליצור. האדם מצווה לשבות מכל מלאכה ואף לחוש שבאמת כבר אין מה לעשות: הכול כבר נעשה, הכול כבר שלם ומושלם.
בשבת יש לחוות מציאות שלמה, מציאות שבתית, ללמוד להתנתק משגרת העבודה והטרדה.
אומנם השבוע מחולק לששת ימי המעשה ולשבת, אולם חכמים לימדו אותנו שאדם צריך לזכור את השבת גם בימות החול: יש לעצור מדי פעם במהלך סערת ימי החול וליצור רגעי מנוחה שבתיים, בזמן התפילה, בשיח שבין אדם לקונו, וכך גם בזמן המפגש המשפחתי או הזוגי.
כפי שהתודעה השבתית גורמת לאדם לחוש שכל העבודה כבר נעשתה, ולכן ניתן לנוח מתוך תחושת שלמות, כך עליו לחוש בשבת גם כלפי עצמו וכלפי הבית שלו – עליו להרגיש שלמות ומנוחה ולהתמקד במעלות ובטוב שבבית ובקשר הזוגי. לא לחינם נקבע לשיר בשבת את השיר "אשת חיל", המהלל ומשבח את האישה, ורואה רק את מעלותיה.
תודעה זו אינה צריכה להצטמצם לשבת בלבד, אלא יש להרחיבה גם לימות החול: כשחוזרים הביתה מטרדות העולם, על האדם ליצור מעין 'איי זמן שבתיים' שבהם כאילו הכול טוב ושלם, ולכן אין צורך לשנות וליצור. שביתה מושלמת, מאושרת ומנותקת.
מה שמאפשר למצוא 'רגעים של שבת' גם בימי החול הוא העובדה שהשבת היא פנים העשייה. במהות הפנימית באמת הכול שלם וטוב, אלא שהטוב הזה עדיין לא גלוי. משום כך על האדם לרדת, לפעול ולעשות. הצורך ליצור ולשנות הוא מוכרח, אך בפנימיות גם בזמן העשייה קיים הממד הפנימי שהוא בעצם הוויה שלמה.
השבת במהותה נותנת מקום של מנוחה. האדם שיפתח אצלו את המקום ה'שבתי', שילמד לנוע מן החוץ אל הפנים, יוכל להגיע למנוחה ולרגיעה למרות טרדות החיים. היכולת לעצור מהטרדות ולהיות בתודעה של מנוחה היא יסוד חשוב מאוד שישמש מצע מתאים לחיבור הזוגי השלם.
