הילד הזה הוא אני/ לקראת חג השבועות - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

הילד הזה הוא אני/ לקראת חג השבועות

הילד הזה הוא אני/ לקראת חג השבועות

Portrait of a gorgeous cute baby under the blankets
הילד הזו הוא אני.

מאת: אירית ציפורי.

זוכרת את התינוקת שהיית?
שוכבת בעריסה הקטנה, מתבוננת ומקשיבה לעולם הגדול. כולם מסביב נראים ענקיים ממש, כשהם רוכנים על העריסה ומביטים בך. מה את רואה במבטם, ומה את שומעת בקול הנאלם שמסתתר בו?
הרבה צפיות ותוכניות היו שם, גם אם לא נאמרו בקול. אולי אמרו שם: "תתאמצי כדי להצליח, כדי שתהיי אדם חשוב. תלמדי היטב כי רק כך תשיגי מעמד ופרנסה טובה.
אולי אמרו: שתהיי נקיה ומסודרת כי כך אישה טובה צריכה להיות
ואולי: אסור להתבלט, עדיף תמיד להיות באמצע שם הכי בטוח. תיזהרי!
ואולי…
התינוקת הזו היא את והיא אני. היא רוצה כל כך להשביע את הרצונות הגדולים, ומרגישה היטב את גודל האחריות. לפעמים מתחשק לי לשמוע את מה שהיא רוצה לענות לכולם, ולשאול אותה: מה את צריכה שנאמר לך כדי שתאמיני בכוח המופלא שקיים בך? מה יעזור לך להתגבר על מכשולים ומהמורות בדרך, ולדעת שהעולם נברא בשבילך?
היא שוכבת בעריסה, וזה מחזיר אותי אל הר סיני, ערש הולדתנו. המקום שבו עם שזה עתה נולד. עומד לקבל את תפקידו ההיסטורי, ולהביא אל העולם את תורת האל. רגע לפני קבלת השליחות, וחתימה על החוזים, חסר רק פרט אחד אחרון: ערבים. מי יערב לנותן התורה, שהמתנה היקרה שהוא מוציא מבית גנזיו תקבל את המקום הראוי לה בחיי העם שלו. מי יבטיח שהיא תחיה תמיד בליבם בהתלהבות ונחישות כמו ביום הראשון בו קיבלוה בהתרגשות?
בני ישראל שולפים את התשובה הראשונה וההגיונית ביותר: אבותינו הקדושים. זה הכי בטוח להרים את העיניים לאלה שניצבים גבוה מעלינו, יציבים יודעים הכל, כה חזקים ומוצלחים, ותמיד נושאים באחריות, כן, אבא ואמא ישמרו על האוצר שנתת לנו, עליהם אפשר לסמוך.
אבל השם מסרב לקבל. לא כל מה שקיים אצל ההורים עובר בקלות אל הדור הבא. אמנם בילדות הרכה אבא ואמא נראים כה איתנים, אך בתקופות מאוחרות יותר בחיים, אנו נוטים לשכוח את מי שהביאו אותנו לעולם, ופוזלים לעבר החברה: מה אומרים עלינו שם? מה הדעה הרווחת ואת מה מחבבים בקלות. לפעמים ההורים נראים קצת זקנים ומיושנים, ודעותיהם נראות שייכות לעולם שאבד בגלי הטכנולוגיה, ולפעמים אולי אפילו נאשים אותם. לא, האופציה הזו לא מתקבלת, והשם שב ודורש ערבים טובים.
אנחנו מנסים שוב: הנביאים יהיו ערבים בעדינו. הרבנים, המורים, המדריכים, המפקדים, המטפלים המאמנים, כל אלה שהנחילו לנו ידע וחלקו עמנו את ניסיון חייהם. האנשים הגדולים שליבם מלא בתורה ובמידע, אלה שאליהם אנו רצים עם כל בעיה והם תמיד יודעים לפתור, עליהם אפשר לסמוך.
שוב מגיע סירוב. אין זו ערובה מספיקה לבורא העולם. גם המורה הטוב ביותר לא יוכל לחסוך לתלמידו את העבודה שהוא צריך לעשות בעצמו. אף אחד לא יכול לקחת אחריות על החיים שלנו, וכשנרצה ללמוד, נצטרך להגיע בלב פתוח ובאוזן קשובה, כדי לקלוט ולהפנים את הדברים.
רגע של שקט מקפיא. זמן מתן התורה קרב, ולנו חסרה תעודת ביטוח. אנו שולחות את המבט סביב, אולי תבוא ישועה מאן שהוא.. המבט נופל על התינוק הקטן בעריסה שאך אתמול נולד. רך וטהור, ומפיץ סביבו ניחוח של חידוש ותקוות.
זה נשמע הזוי להציע את התינוק הזה ששנים יעברו עד שידע לחתום את שמו כערב, ועוד בעניין רציני כל כך, שנוגע לאינסוף דורות קדימה. אבל הלחץ עושה את שלו, ואנחנו מחליטת להמר: בנינו ערבים בעדנו. הקטנצ'יק הזה, שאני תמיד רגילה לחשוב על מה שאני אעשה עבורו, שמונחות על ראשו כה הרבה צפיות ותכנונים שלנו מחייו שלו, הוא עכשיו יבוא ויתייצב פה לידי כדי להושיע אותי. יש לו כנראה דבר חשוב ללמד אותי או להזכיר לי.
הרבה ברירות אין כעת, וההצעה נשלחת לחלל העולם: "בנינו יהיו ערבים בעדנו."… ואז מגיעה התשובה המפתיעה: "בניכם, הם באמת ערבים טובים. הילדים שנולדו ואלה שעוד יוולדו אלפי שנים מעתה, הילד שכל אחד מכם היה ונשאר, אותם אני מקבל כהבטחה הטובה ביותר שקיימת."
התינוק המופלא הזה ששוכב בעריסה, כשתתבונני בו היטב, תראי שבתוך הגוף הזעיר מסתתר כוח פוטנציאלי עצום. הוא כלל אינו קשור למה שאת מתכננת עבורו, הוא ענק ואינסופי הרבה יותר. יש בו אוצרות נעלמים, תכונות ויכולות שנשלחו דרכו את העולם. יש לו חלק מהותי בתורה הקדושה, בתוכנית עימה בנה השם את העולם, והתורה לעולם לא תהיה שלימה בלי החלק הזה.
כמו התינוק, וכמונו, גם התורה לא נולדה ביום שקיבלנו אותה בהר סיני, היא קדמונית וקודמת לכל מחשבה, והיא שייכת לכולם. היא באה היום להזכיר לנו שגם ביחס אל הילדה שבתוכנו, אסור שתהיה גישה של המצאה, או יצירת דבר חדש, אלא תפילה והתמסרות לגילוי הכוח הנעלם שקדום לכל בריאה. שנכון יותר לתת כבוד למה שטמון בילדה הזו, להכיר במעלותיה ולהתחבר אליהן.
זהו הצעד הראשון במסע אל הילדים שלנו. המסע שלנו כמחנכים שמייחלים להעניק להם את האמונה שבהם תלוי אושרו וגאולתו של העם והעולם, ושיש בתוכם כל מה שהם צריכים כדי לקיים את שליחותם פה.
בחג השבועות הזה ניתן יד לילדה ולילד שבתוכנו, ו…קדימה, יחד עם כל ילדי ישראל נלך לקבל את התורה.

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן