בס"ד
פרשת קדושים
יש לך זכות
נשים בפרשה – מאת אירית ציפורי
באולם בית המשפט שורר שקט מקפיא. אישה קטנה עומדת על דוכן הנאשמים בראשה מושפל, ומקשיבה לתובע הקורא בקול חסר רחמים רשימה ארוכה של חטאים. מן העבר השני ניצב הסנגור, אך הוא שותק. הכל מחכים להכרעתו של השופט חמור הסבר.
> ———————————————————–
זה נשמע כמו סצנה אופיינית באחד מבתי המשפט אי שם, אך לא פעם היא מתרחשת במקום מוכר וקרוב מאד. למרות שלא כולנו סיימנו תואר במשפטים, אנו עסוקים בהעמדה לדין כמעט בכל יום, ואולי בשל כך נקרא בפרשת השבוע ציווי שמכוון אותנו להסתכלות נכונה.
"בצדק תשפוט את עמיתך". לכאורה זוהי הוראה לשופט לנהוג בצדק אל מול התובעים והנתבעים במשפט, אולם גם אלינו מדבר הציווי. כל אחת מאתנו מכירה את המקומות בהם אנו מזדרזות לשפוט ולבקר את האנשים סביבנו. זה מתחיל בשיחת סלון בדיונים על החדשות הטריות, בהם אנו תמיד יודעות מי אשם, ולמה זה מגיע לו…בתור לסופר מרקט, מתנהל בתוכנו דיון משפטי חריף, בנוגע להתנהגותה של זו שעומדת לפנינו בתור, ורצה מידי פעם להוסיף עוד מוצר לעגלתה המתפקעת. במקום העבודה אנו שופטות את הבוס, או את הלקוחות, ואז חוזרות הביתה לנוח קצת, כי הלא כאן בבית, עם הבעל והילדים, יש עומס של עבודה משפטית שמחכה לנו גם בשעות מאוחרות ביותר…
בקיצור, תנו לי כיסא, דוכן ופטיש, ואני מיד מסדרת את כל העולם: קובעת מי אשם ולמה, ולא שוכחת להטיל עונש לכל מי שמגיע.
אז איך יכולה פרשת השבוע לעזור לנו להיות שופטות צודקות יותר? רש"י היקר נותן לנו כיוון מעניין בפירושו: "הווי דן את חברך לכף זכות". ברגע הראשון לא מובן הקשר בין הדברים: האם ניתן לשפוט בצדק אדם שעשה לנו עוול, או חרג מכללי התנהגות מוסכמים ובריאים, ובכל זאת לדון אותו לכף זכות? יכול להיות שאחרי בדיקה וחקירה אובייקטיבית נגלה שהיו לו נסיבות מקלות, או שכוונתו הייתה טובה בעצם, אבל כיצד ניתן לומר על אדם שעשה מעשה שלילי שיש לו זכות?
כמו תמיד הוא הבטיח לחזור בזמן הערב, ושוב איחר, וכעת עומדות על השפתיים מילים של כעס מוצדק ואכזבה צורבת מצפיות ששוב נגוזו. אבל כבר למדנו שמוטב להתאפק ולחכות עד שנשמע את הסיבה, ואולי נקבל את ההסבר. אך האם זה יהפוך אותו לבעל זכות בעיני? האם זה יעזור לו בפעם הבאה להשתדל יותר, ולהגיע בזמן?
הרבי מביא הסבר נפלא מתורת החסידות, ומגלה שלכל אחד מאתנו יש נפש טהורה שהיא כולה טוב, וכל רצונה הוא להיטיב עם העולם, זו אותה נשמה עליה אנו מודים בכל בוקר, והיא משותפת לכולנו. כל תופעה של פגיעה וטעויות, היא רק התבטאות חיצונית של הקליפות המכסות על הגילוי האלוקי בעולם ובנפשנו פנימה.
יחד עם האתגרים והניסיונות של חיינו אנו מקבלים כוחות ואנרגיה אלוקית המיועדים בדיוק להתמודדות האישית המיוחדת שלנו. זוהי ה"זכות", שהיא זכה וטהורה ותמיד זמינה. אם נכשלנו ופגענו, או שטעינו, משמעות הדבר היא שהזכות נשארה נעלמת בחשיכה לצד החיים, מחכה שנאיר ונגלה אותה. המשימה היא לראות אל מעבר למעשה המרגיז, לוותר על הטחת האשמות, ולהימנע מהדגשת המעשה השלילי. כל אלה רק יערימו עוד ועוד כיסויים המסתירים את הזכות הפוטנציאלית שמחכה להתגלות. לעומת זאת דיבורים של תמיכה וסנגוריה בחינם, מדגישים את הצד החיובי ומגלים את הכוונה הטובה הנעלמת בכל מעשה. בכך אנו למעשה דנים את האדם לחיות חיים של חיבור לזכות שלו, לאור האלוקי הנוהר דרכו, ולמיוחדות שרק הוא מביא לעולם. ואולי בפעם הבאה ה"זכות" הזו תתגשם ותכוון אותו למעשים נכונים וטובים.
כמו תמיד גם כאן העבודה מתחילה בנפשנו פנימה, הרי כאן שוכן בית המשפט הקטלני ביותר, ויש תמיד נאשמת אחת: אני, והשופט חסר רחמים קובע שוב ושוב: "ללא ספק- אשמה!" גם לבית המשפט הזה נחוץ סנגור נחוש ומסור, שיזכיר: "יש לה זכות. הטעויות והכישלונות זה לא באמת היא, הם רק כיסוי חיצוני." כאן מתחילה ההסתכלות הנכונה על הזכות המיוחדת שיש לכל אחד, המוארת באור הנשמה הזכה, ועומדת לנו במסענו בעולם.
ורק מי שזוכרת להאיר את הזכות שלה, ולדון את עצמה לאותו צד של כוונות טובות ומעשים טובים שקיים בתוכה, תוכל להיות עורכת דין טובה לאנשים שהיא פוגשת בחייה.
