הסוד שמאחורי איסור בשר וחלב
התורה מתירה לאכול בשר. היא גם מתירה לשתות חלב. מדוע צירוף של שניהם יחד – נהפך להיות דבר איסור? סקירה מרתקת על טעמי איסור בשר וחלב מהפשט ועד לפנימיות – בתורת החסידות
מקור איסור בשר וחלב הוא בפסוקי התורה אשר נאמרו ג' פעמים "לא תבשל גדי בחלב אמו", אשר מזה דרשו חכמים שאיסור בשר וחלב הוא בבישול, אכילה, והנאה.
חכמינו ז"ל גזרו גם על בשר עוף, וכן תיקנו מספר הרחקות בין בשר לחלב, כמבואר בפרטיות בשולחן ערוך.
ויש לדון ולברר, בטעמי מצוה זו, אשר אף שהיא בגדר 'חוק' ו'גזירת הכתוב' שמעל השגת שכל האדם וצריך לקיימה כמובן מפני ציווי השם, אך בכל זאת כתבו המפרשים קצת טעם לדבר:
אל תהיה אכזרי…
טעם אחד המוזכר במפרשים הוא לעדן את מידותיו של האדם ולהרחיק מאיתנו את מידת האכזריות.
וכך כתב הרשב"ם "דרך העזים ללדת שני גדיים יחד, ורגילים היו לשחוט אחד מהם, ומתוך שרוב חלב בעזים . . היו רגילים לבשלו בחלב האם, ולפי ההווה דבר הכתוב, וגנאי הוא לאדם, ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים.."
ועל דרך זה כותב רבי אברהם אבן עזרא: "ואין לנו צורך לבקש מה טעם איסורו, כי נעלם מעיני הנבונים. אולי היה כי אכזריות לב הוא לבשל הגדי עם חלב אמו.." ועל דרך זה כתבו הרמב"ן ומפרשים נוספים שהוא מצד אכזריות.
וכן כותב האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש באחת מאגרותיו: "שעניין מצוה זו הוא להתרחק מהעידונים ותענוגים החומריים, גם בדברים המותרים מצד עצמם (כמו בשר וחלב, שכל אחד מהם הוא מותר בפני עצמו)".
ואף שלכאורה מדובר על בישול לאחר מיתת הגדי, ומה שייך כאן אכזריות, הרי זהו אכזריות של נפש האדם, שמרגיל עצמו במידה של אכזריות.
להיזהר בצערו של יהודי!
ומכאן – מבאר הרבי בכמה משיחותיו – לומדים הוראה בעבודת ה':
"עד כמה יש להיזהר בכל מיני הזהירות שלא לגרום ח"ו צער ליהודי אחר. כי אם לגבי בעלי חיים הקפידה התורה כל כך על צערם, הרי כל שכן לגבי אנשים, ובמיוחד לגבי יהודים – העם הנבחר, בחרתנו מכל העמים – על אחת כמה וכמה".
ועוד מוסיף: "רואים, שמפני אכזריות כלשהי שבאכילת גדי בחלב אמו ובהנאתו, אסרה תורה לא רק "גדי בחלב אמו" בלבד, אלא אף כל בשר בחלב, ולא רק באכילה ובהנאה, אלא גם בבישול, כדי להרחיקנו ממעשים העלולים להביאנו לידי אכזריות ר"ל. מצד שני לומדים מכך, עד כמה יקרה אהבת הבריות בכלל, ואהבת ישראל – "בנים אתם לה' אלוקיכם" – על אחת כמה וכמה".
חגינו לא כחגם..
הרמב"ם מביא לאיסור בשם וחלב טעם נוסף, שזהו להתרחק מכל דבר שיש בו "ריח עבודה זרה", שמאחר שכך היו נוהגים בעבודה זרה ובחגיגת חגיהם, אסרה התורה זאת עלינו. וזהו הטעם שאיסור זה נאמר בתורה ביחד עם מצוות החג, להדגיש לנו שהחגים שלנו אינם כמו החגים שלהם.
למנוע יניקת הקליפה מהקדושה
בזוהר ובמקורות נוספים בקבלה ובחסידות מובא טעם נוסף, שה"עיזים" הם כוחות הקליפה, והם באים לינוק מהקדושה, בדרגת המלכות של עולם האצילות, שזהו ענין "חלב אמו", ועל זה הוא הציווי "לא תבשל גדי בחלב אמו". זהו נרמז גם בכך ש"גדי" אותיות גיד, הרומז על ענין הקדושה ושמירת הברית.
יש תערובת ויש תערובת..
ספר החינוך מביא הדגש אחר באיסור זה, שישנם כמה מצוות שהתורה אסרה אותם בגלל התערובת שבהם, וכן איסור זה הוא דוקא בגלל התערובת יחד של הבשר והחלב
ועומק הענין בזה, מובא בלקוטי לוי יצחק (לגאון החסיד המקובל רבי לוי יצחק) ומבואר בהרחבה על ידי (בנו) הרבי, וזה תוכן הדברים:
על פי הסוד, חלב הוא בחינת חסדים, ובשר הוא בחינת גבורות. סדר הבריאה הוא באופן של התחלקות חסדים וגבורות, חסדים בפני עצמם וגבורות בפני עצמם, ואין לערבם יחד, בגלל שעל ידי זה מבלבלים סדר הבריאה, לא רק בעולם הזה, אלא בכל סדר ההשתלשלות.
אך לכאורה יוקשה, מצינו שחיבור חסד וגבורה, הוא ענין טוב ורצוי, ויש בזה מעלה נפלאה, לעשות 'שלום' בין הפכים, וישנו אף בקדושה, כמו ענין התכללות המידות בספירת העומר?
והביאור בזה: בערוב והתכללות שני דברים ישנם (בכללות) שני אופנים: מין במינו שזהו ענין טוב ורצוי, ומין בשאינו מין מינו שזהו ענין בלתי רצוי.
תערובת במידות ובענייני קדושה, זהו דבר רצוי, מאחר שישנו הביטול לקב"ה, ולכן גם המידות ההפכיות אינם בניגוד אמיתי זה לזה, כיון שגם ה"חסד" וגם ה"גבורה" הם מידות אלוקיות, אשר בביטול לרצונו יתברך.
לעומת זאת, תערובת בענייני העולם הוא של מין בשאינו מינו, כיון שגדר העולם הוא "מציאות" – תוקף הישות והפירוד, וכל מידה בו היא בתוקף, ועירובם יחד מביא למחלוקת ופירוד.
(ויש בזה אופנים שונים של התכללות, אשר לכן ישנם איסורים שונים, כמו שעטנז וכלאיים וכדומה, שכל אחד מהם הוא בגדרים אחרים, ואין כאן המקום להאריך).
ומאחר שבשר וחלב מסמלים את המידות חסד וגבורה – כפי שהם בענייני העולם, חיבורים יחד הוא דבר שלילי ואסור.
על פי זה נוכל להבין את הטעם הפנימי שאברהם אבינו הגיש למלאכים בשר וחלב, כיון שלמעלה, מצד הגילוי האור האלוקי, יכולים מידות אלו להתכלל יחד, ולכן למלאכים היה מותר תערובת זו.
מטעם זה איסור זה יהא בטל לעתיד לבוא (כפי שכותב הבחיי), מאחר שיראו בגילוי איך כל מציאות הגשם והחומר היא דבר ה', והחיבור בין המידות המסומלות בבשר וחלב – יהיה באופן של ביטול וקדושה.
ליקוט ועריכה: מאיר ערד.
פורסם בעלון 'פנימיות'.
מקורות: פירוש האבן עזרא לשמות כג, יט. מורה נבוכים לרמב"ם חלק שלישי פרק מח. המשך תרס"ו מאמר חג שבועות. אור התורה פרשת אחרי עמוד פב. ספר הליקוטים לצמח צדק ערך בישול. אגרות קודש כ"ק אדמו"ר הריי"צ (חלק ב עמוד תקנא). לקוטי לוי יצחק – הערות על הזוהר פרשת משפטים. תורת מנחם שיחת תצא תשמ"ד. תורת מנחם – תפארת לוי יצחק, חלק ב', סימן קה. לקוטי שיחות כרך טז, פרשת משפטים, וש"נ. לקוטי שיחות כרך ו' פרשת משפטים, ופרשת תשא.
