שיעור 4 - אור הקו מהעלם לגילוי - עמוד תרמא - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

שיעור 4 – אור הקו מהעלם לגילוי – עמוד תרמא

שיעור 4 – אור הקו מהעלם לגילוי – עמוד תרמא

המשך תער

שיעור 4 – אור הקו מהעלם לגילוי – עמוד תרמא

פרק שיד) והנה כשם שאור הקו נמשך באור האצי' כך הוא בכללות האורות והגילוים בעולמות. והיינו בחי' אור הקו הנמשך מאוא"ס שלפני הצמצום שזה ג"כ בבחי' גילוי מההעלם שזהו שנמשך ע"י הצמצום שהוא בבחי' סילוק האור, ה"ז בכללות בבחי' גילוי מההעלם. והענין הוא דהנה ידוע דהאוא"ס (ספירות אין קץ) שהי' ממלא מקום החלל לפני הצמצום הוא בחי' אור השייך אל העולמות, אלא שאין זה בחי' עצם האור שמובדל לגמרי מן העולמות(קודש) אלא בחי' התפשטות האור (קדוש) שיש לו שייכות אל העולמות, רק שלא הי' אפשר להיות מזה התהוות העולמות מפני שהעולמות אינם יכולים לקבל אור כזה. וכידוע בענין קודש וקדוש: דקודש הוא שמובדל בעצם, שמובדל מצ"ע, וקדוש הוא שמובדל מן המקבלים. ב' המדרי' דקודש וקדוש הם גם באוא"ס (ספירות אין קץ) שלפני הצמצום. וע"כ בחי' האור הזה שהתפשט בתוך החלל הוא בחי' ההעלם של הגילוי, דמאחר שהוא בבחי' שייכות אל העולמות רק שאינם יכולים לקבלו. ובכדי שיהי' הגילוי בעולמות הי' צ"ל הצמצום באוא"ס ב"ה כנודע, כבדרך סדר והדרגה. והנה הצמצום הגם שהי' בבחי' סילוק לגמרי לא בבחי' מיעוט לבד, וכמ"ש בע"ח שאם הי' נשאר אור הקו אפילו במקצתו לא היו העולמות יכולים לקבל את האור כי רק ע"י שהי' הצמצום באופן כזה יכול להיות הגילוי. הרי שמ"מ הצמצום הראשון הוא צמצום שבשביל הגילוי שבזה הוא משתווה לכל הצמצומים דסדר השתל'. רק שבהאוא"ס שלפני הצמצום מצד מעלת האור שעם היות שהוא בבחי' שייכות אל העולמות, מ"מ אינו דומה כמו באורות שאחר הצמצום, שיש לו ערך אל המדרי' התחתונה והאור שלפני הצמצום הגם שיש לו שייכות אל העולמות אין לו ערך אל העולמות. ע"כ הי' הצמצום בבחי' סילוק לא בבחי' מיעוט לבד. והיינו דצמצום דסדר השתל' הוא שמתעלם רק הפנימיות ונשאר החיצוניות והצמצום הראשון הוא שנתעלם כללות האור, אבל ע"י הצמצום מתגלה בחי' חיצוניות האור השייך אל העולמות, דלולא הצמצום לא הי' נמצא כלל האור שלצורך העולמות שלא הי' ניכר בפ"ע. וכמו במשפיע ומקבל הרי דוקא ע"י שמשפיע מעלים אור שכלו נמצא בו חיצוניות האור השייך אל המקבל. וע"כ הגילוי הוא גילוי הארה מן האור הראשון ממש (וי"ל שז"ע זכרון ליום ראשון). כידוע במשל שהמשפיע מעלים אור שכלו בעצמו, דענין ההעלם הוא שמתעלם לגמרי כאלו לא השכיל כלל, ואח"כ מחזיר בעצמו ומאיר אור השכל וכאלו נזכר, רק שפנימיות ועצמות השכל נשאר בהעלם ומה שמאיר הוא חיצוניות השכל, היינו כללות האור השייך אל המקבל, וג"ז הוא בהעלם בבחי' מקיף כמו מרחף, ונמצא אז הנקודה מה שיכול להתגלות אל המקבל ע"י שיבוא בפרטים. והדוגמא מזה דא"ס שהי' ממלא מתחלה מקום החלל (בח' זכרון ליום ראשון), ושע"י הצמצום נבדל החיצוניות מהפנימיות, וגם חיצוניות הוא בבחי' מקיף לבד והוא בחי' העיגול הגדול, כך שלאחר הסתלקות האור נמצא הנקודה, היינו בחי' רושם הא"ס, הרי שאחר הצמצום חזר והאיר בחי' האוא"ס שהי' ממלא מקום החלל קודם הצמצום, שגילוי הקו ה"ז הארה מאור זה. וגם שנת"ל שהצמצום הי' בו ב' ענינים: א' בחי' סילוק אור הא"ס. ב' מיעוט לגבי שרשי האורות (הספירות הגנוזות). והרי לגבי שרשי האורות הקו הוא בחי' גילוי ההעלם כמשנ"ת, וגם לגבי האוא"ס שהסתלק הרי מ"מ בחלל יש בו רושם מהא"ס. ודשרשי האורות (עשר הספירות הגנוזות) זהו מה שאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו לתת להאיר בגבוליות, והיינו שכללות הגילוי ה"ז הארה מאור הראשון, והיינו שההמשכה שאחר הצמצום אינו בחי' אור אחר, כ"א הארה ממש מהאור הראשון והוא בבחי' גילוי בעולמות בבחי' או"פ. ולהדגיש שהעלם הצמצום אינו כמו העלם הפרסא, שהאור מתעלם לגמרי בפרסא, והגם שעצם האור מתעלם בהפרסא מה שנמשך ע"י הפרסא הוא אור אחר אור של תולדה, אור חדש. אבל ענין הצמצום אינו כן, כ"א מה שמאיר ע"י הצמצום הוא אותו האור ממש רק שנמשך הארה לבד, וכמ"ש בע"ח בענין א"ק שגם הי' בו צמצום וגם הניח פרסא, שהצמצום הוא בשביל האצי', והפרסא בשביל הבריאה. שטו) וכ"ז הוא לפי שכללות האור הוא בבחי' שייכות אל העולמות ע"כ אופן ההמשכה הוא ע"י שמתעלם תחלה ומתגלה אח"כ. שבאם העיניין היה גילוי העצמות, הרי אפשר להיות בבחי' או"פ גם בלתי הצמצום , ואם הי' עיניין הכוונה שיהי' בבחי' העלם, לא היה צריכים לענין הצמצום. אך להיות שכללות ההמשכה היא בחי' הארה והכוונה היא שיהי' בבחי' גילוי היינו בבחי' או"פ, ע"כ צ"ל שיתעלם תחלה ויתגלה אח"כ, והיינו שבתחלה הוא מגילוי אל (עמ' תרמג) ההעלם ואח"כ מהעלם אל הגילוי. והיתרון בהמשכת הגילוי מההעלם ה"ה המשכה שבסדר והדרגה, שאם יהי' הגילוי כמו שהוא בעצם הרי לא יהי' בבחי' גילוי כלל, היינו שלא יהי' בבחי' או"פ ולא יתקבל בעולמות, למשל כמו באורות דתהו שהיו שלא ע"י הפסק שאינם בסדר והדרגה כמשנת"ל פ' רע"א. אך כאשר נמשך הארה לבד ה"ה בבחי' גילוי. וזהו ג"כ ענין צמצום הראשון שהוא התעלמות האור בכדי שיהי' גילוי הארה מאור הראשון וכמו באצי' שהכוונה בזה להיות גילוי אלקות בעולמות כנ"ל כמו"כ הוא בהמשכת הקו בכלל, והיינו שזהו המשכה שבסדר והדרגה , ומובן שאינו דומה הסדר והדרגה דאוא"ס שלפני הצמצום לגבי אחר הצמצום כמו הסדר והדרגה באורות שאחר הצמצום, וע"כ אין זה אור חדש כ"א מההעלם של הגילוי וכן הוא גם להיות שהתוס' אור הוא שנמשך ע"י העבודה, וכמו בעבודה דתפלה שנק' עבודה שבלב. וכמו הלב, שבו עיקר החיות, ומשם משלח חיות לכל האברים, חיות שאינה בבח' אור חדש היות שהיה כבר בלב. והוא החיות שבא מאור הנפש להחיות אברי הגוף בסדר והדרגה, וכך הוא בתפלה שהו"ע ההתבוננות באור וחיות האלקי הקיים שבא אח"כ בבחי' התלבשות בעולמות, שע"י כ"ז מאיר האור האלקי בנפשו שמתעורר באהוי"ר אמיתים שהן הן החיים האמיתים שהאדם חי בהם באור וחיות אלקי והנה כ"ז הוא העבודה דכל השנה אבל בראש השנה צריכים להמשיך אור חדש מעצמות א"ס, שהרי בר"ה צריכים להמשיך חיות חדש על כללות השנה, והגם שהוא רק פרט א' מאלף שנה מ"מ להיות דהמשכה דר"ה הוא ע"י המשכת הרצון למלוכה, שהרי בר"ה הוא עליית המל' שעולה בשרשה העצמי בעצמות א"ס

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן