מתוך כל 'סדר ההשתלשלות', הכולל בתוכו ריבוי עצום של עולמות, דרגות ופרטים, ההתמקדות היא בעיקר ב'עולם האצילות', המתואר כ'מודל' אלוקי מתוקן, ומשמש כ'ממוצע' בין ה'אין סוף' לבין הנבראים.

הפרטים שלמדנו במאזן הכוחות והיחס שבין הכוחות הנפשיים לבין אברי הגוף, מקבילים לחלוקה היסודית הקיימת בעולם האצילות בין ה'אורות' לבין ה'כלים'.

"מבשרי – אחזה א-לוה" – דרך ההתבוננות של האדם בנפשו ובדרך שהיא מתגלה ומתבטאת בו, יכול הוא ללמוד על אופן המשכת האור האלוקי לעולמות.

האדם הרי נברא בצלמו ובדמותו של ה', כנאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ולכן על ידי התבוננות בנפשנו אנו, נוכל לקבל מושג על אופן ההתגלות האלוקית.

"לעשות רצונך אלקי חפצתי, ותורתך בתוך מעיי", כך מתאר נעים זמירות ישראל את הדביקות והחיבור של היהודי בדרך התורה: הנני חפץ לעשות את רצונך, ה', ותורתך שמורה 'בתוך מעיי'…

הדימוי הזה, בין לימוד התורה לבין מאכל הנכנס אל תוך המעיים, מעורר תמיהה קלה אצל רבים מלומדי התהילים: הלא לימוד התורה מתרחש בפה ובמוח, ולא 'בתוך מעיי'?!

תיתכן השקפה שתביט על הלכות התורה (רק) בתור 'הוראות יצרן' של הבורא: הבורא יצר את העולם, ובכדי שהוא יוכל לפעול כראוי, נתן הוא לאדם הוראות הפעלה כיצד להשתמש כראוי במערכת.
האמונה היהודית, אמנם, רואה את הדברים להיפך לגמרי:

התייחסות ראשונה לשאלת השאלות, למה ירדה הנשמה למטה, מוצאים אנו במדרש תנחומא (פ' פקודי), וזה לשונו:
קודם יצירת הוולד במעי אמו רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על הרוחות, ואומר לו:

כעת, לאחר שאנו מבינים את מצב הנשמה בעולם, לעומת מצבם של המצוות, נוכל לתאר לעצמנו את החוויה שמרגישה הנשמה, כאשר היא 'מלבישה' את עצמה בבגדים של התורה והמצוות. בשעה זו, כאשר הישות הנפרדת והיבשה, חשה לפתע את האור האלוקי האין סופי שעוטף אותה, הבורא בעצמו שמקיף את הנשמה, קשה למצוא את המילים שתוכלנה לתאר את התחושה הנפלאה הזו, של בן אבוד שחוזר לאביו האהוב, ומתרפק בזרועותיו בחיבוק חם, רותח…

אמנם, למען האמת, הפעולה שמתרחשת כאן היא עמוקה עוד יותר:

ימי ההגבלה – ההכנה למתן תורה – דורשים ותובעים באופן מיוחד התבוננות עמוקה ופנימית – תורה מהי.

התורה הקדושה איננה אוסף של חוקים בענינים מסוימים, כי אם מקיפה את האדם כולו, מהרגע הראשון שלו ועד האחרון וכל הפרטים בחייו היום-יומיים.

זה הוא המובן הפנימי של תורה כתורת-חיים.

האדמו"ר הזקן מגדיר בפרק ב' בתניא את מהותה של הנשמה האלוקית: "חלק אלקה ממעל ממש". הנשמה של כל יהודי היא חלק מה' ממש, מהדרגה הכי עליונה שיכולה להיות.

בהתמודדות של האדם בעולם ובמיוחד בהתמודדות שלו מול העתיד, נתפסת תחושת החרדה והפחד כתחושה וחוויה לגיטימית ביותר. אותה תחושה טבעית של פחד מול מה שעתיד לקרות, מתגברת ומקבלת יתר תוקף ועוז כאשר אני מסתכל סביבי ורואה את הרע שמתחולל בתוך המציאות. מה הוא אם כך הדבר אשר יכול להבטיח לו בביטחון גמור חיים ללא בעיות?

המידות אינן באות מעצמן! המידות נוצרות מההורים שלהן, הן אינן אלא תולדה שלהם. אם אתה מוצא בקרבך רגש מסויים, דע לך כי מאחוריו ניצבים ההורים שלו, המוחין, הם אלה שהביאו אותו לעולם…

כאשר האדם המשכיל ניגש להבין כלל שכלי מסויים חייב הוא לכל לראש לחוש את נקודת ההשכלה, את נקודת המהות והעומק, היסוד והשורש של הדבר אותו הוא משיג בשכלו ('כח החכמה'), שכן בלעדי הבנת היסוד והמהות, האדם המתבונן עלול לטעות בדרכו, ולנתח את ההשכלה בצורה שגויה ומוטעית.

בשלב זה יכולה להתעורר אצל אנשים רבים תרעומת קשה כלפי הוריהם: כאשר אדם ימצא באופיו תכונה שלילית של כעס מוגזם, עצבות קיצונית, או גסות קשה וכדומה הוא יפנה מיד אצבע מאשימה לעבר הוריו, באמרו: 'לכו לאומנים שעשאוני, הם אשמים בתוצרת הפגומה…'

איך מלמדים ומסבירים על ארבע העולמות? שיעור לדוגמא לכבוד חודש הפצת החסידות חודש כסלו בו

כמו בכל שליחות, כך גם בשליחות זו, כל נשמה מקבלת תפקיד ייחודי המיועד רק לה. היא מקבלת חלק מסויים בעולם המופקד על אחריותה וזמן מסויים בו עליה למלאת את התפקיד. כמו כן מקבלת הנשמה משימות מיוחדות המוטלות דווקא עליה, ובהתאם לזה היא מקבלת תכונות וכשרונות ספציפיים על מנת להגשים את התפקיד שמיוחד לה, ומשמיים מסובבים ומובילים את האדם למקום ולתפקיד המוטל עליו.

כאשר התורה מתארת את תהליך בריאת אדם הראשון היא מספרת שאלוקים לקח עפר מהאדמה, יצר בו צורת אדם ובסוף "ויפח באפיו נשמת חיים". הסיפור הזה נקרא על ידי עם ישראל במשך אלפי שנים במתכונתו הפשוטה, עד שבאו המקובלים וגילו לנו עומק נפלא המרומז במילה "ויפח" המוזכרת כאן בנוגע לנשמת החיים, עומק שיגדיר לנו בצורה חדה את מהותו הייחודית של היהודי.

הנפש הבהמית מסמלת צד של פירוד, של ניתוק מהקדושה, של ישות אנוכית ואגואיזם. נפש שמתקשרת אסוצייטיבית למידות רעות של גאוה, כעס, עצלות ועוד. אך, למרבה הפלא, אומר לנו כאן הרבי, שאצל היהודי קיים גם פן חיובי מאד בנפש הזו..

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", ידוע פירוש רש"י שם: זכה – עזר, לא זכה – כנגדו להלחם.

האדמו"ר הזקן מביא פירוש נוסף ל"עזר כנגדו", אעשה לו עזר מהכנגדו. הם ניגוד, שונים בעצם וההשלמה באה מתוך הניגוד!

"בשיחת ה'דבר מלכות' של ראש השנה, ישנו דבר מופלא. משהו מוזר ופתאומי קורה באמצע השיחה" – פותח ואומר הרב יצחק ערד. אבל כדי 'לעלות' על כך, צריך להביט רגע בתוך השיחה. הבה נעשה זאת יחד".

כאשר ננסה לנתח את נפשו של האדם, נוכל למצוא בה שלשה מצבים שונים. א) מצב של עליונות והתרוממות מעל הסביבה והעולם. ב) מצב של משיכה והתעסקות עם העולם החיצוני. וג) תקשורת ואינטרקציה עם הזולת והסביבה. שלשת ההגדרות הללו כוללות את כל המצבים השונים בהם מתייחס האדם אל העולם, אם באופן חיובי (של משיכה ותקשורת) או באופן שלילי (של עליונות והתרוממות).

כל החסרונות של הנפש הבהמית, כל המידות הרעות שלה, נובעות מצד הרגשת העצמיות שלה המנותקת מהאלוקות, שכן כאשר האדם מרוכז כל הזמן בעצמו ובמציאותו הפרטית, הוא לעולם לא יוכל להתמסר בשלימות לזולת ולדרישות הבורא, שכן תמיד תטריד אותו הדאגה שמציאותו הפרטית תישאר במעמד גבוה ולא תיפגם חלילה, ולכן הוא לעולם לא יקדיש את עצמו עבור מטרה שתחייב אותו להקריב מעצמו.

בפרק השלישי בחובת הלבבות שער הביטחון מבאר רבינו בחיי, מהי הסיבה שהסדר בעולם הוא שכל דבר עובר דרך סיבות טבעיות שונות ומשונות, ומהו יחס הנדרש לסיבות ואמצעים אלו. להלן יופיע ציטוט דבריו (החל מ"וההקדמה החמישית"), ואחר כך ההסבר והעמקה בדבריו.

היהודי נדרש הרי לעבוד את עבודתו בעולם מתוך שמחה ותענוג, ומתוך תחושה של שלימות וערך עצמי. כאשר האדם מרגיש את עצמו חסר ערך, זה מביא אותו אוטומטית לדכדוך וממילא עבודתו נעשית מתוך כבידות וללא חיות,
לפי זה מתעוררת תמיהה חמורה על ההוראה "היה בעיניך כרשע": הרי כאשר האדם יחזיק את עצמו כרשע, ברור שהדבר ישפיע על מצב רוחו ועל הרגשת הערך העצמי שלו.

אי אפשר שלא להתפעל מהעוצמה הנדירה של ספר כזה – ספר המרכז בתוכו התייחסות לכל הרזים, לכל הסודות, השייכים לכל הסוגים שבבני ישראל. ספר הדרכה לכל יהודי, יהיה אשר יהיה.
ובאמת, מקובל אצל חסידים כי המילה "תניא" מסמלת בהיפוך אותיות את המילה "איתן", שפירושו חוזק, תוקף ועצמיות. ופירוש הדבר הוא שעל ידי הלימוד בספר התניא מתגלה אצל האדם העצמיות הפנימית והתקיפה של נשמתו, וכך יצליח הוא לעבוד את בוראו בצורה הכי שלימה ונכונה, עד שנזכה לייעוד אותו מזכיר המחבר בסוף ההקדמה: "ולא ילמדו עוד איש את רעהו .. כי מלאה הארץ דעה את ה'", בגאולה האמיתית והשלימה.

"אז איפה החלטת ללמוד בשנה הבאה?" "מה יבחר הבן הגדול לעשות כשיסיים את המסגרת הלימודית?" "למה הבת הבוגרת מחפשת עבודה גם מחוץ לבית?" שאלות שחוזרות שוב ושוב אצלנו בבית בקיץ הזה, ומעירות בליבי רגשות סותרים.

עץ המשפחה שלי נדמה בעיני לשבט קטן, תודה לא-ל, ואני כה גאה בו. נשים בפרשה – פרשת מטות, מאת אירית ציפורי.

תורת הקבלה והחסידות מקבילה את המבנה המשפחתי למבנה הספירות. על פי מבנה זה ההורים, אבא ואמא, מקבילים לספירת החכמה והבינה ואילו הילדים למידות. דימוי זה שההורים הם 'ראש' המשפחה, הוא דימוי מנחה המורה שכשם שהראש מנהל ומנחה את הגוף, כך תפקידם של ההורים להנחות ולנהל את ילדיהם. המידות מבטאות את המקום הרגשי המושפע בצורה ישירה מהמסרים שהוא מקבל מהחכמה והבינה.

יש דרך חיים שבה מחפשים לפתור הכל, מהר ובקלות, ללא מאמץ מיוחד. מחפשים פתרונות קסם, ומנסים לפתור בעיות וסיבוכים על ידי הפעלת לחץ וכוחנות. נראה לנו לפעמים שאנחנו מתקדמים בדרך הזו, אך בטווח הרחוק יותר נשים לב שדרך זו אינה כה "קצרה" כפי שהיא נראית, אנחנו לא באמת מתקדמים בצורה יציבה. זו דרך שיש בה הרבה משברים ונפילות, מתחים ואיומים. סדרה חדשה של רעיונות יסודיים מספר התניא בדגש על עבודה בפועל – פרק ראשון

מפורסם הסיפור שסיפרו הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק, אודות יהודי שהתחנן אצל הרבי הצמח צדק לעורר רחמים על חולה מסוכן ח”ו, וענהו הצמח צדק חשוב טוב ויהי’ טוב.

לחלק גדול מהאנשים קורה לא פעם שהוא מרגיש
תחושות פנימיות של מרירות / לחץ / חרדה וכד',
תחושה שמזכירה אפילו דכדוך או משבר.
ישנם כאלה שאצלם הזמנים האלו הם נדירים ויש שחווים זאת לעיתים קרובות יותר.

פעמים רבות אשר אנו מרגישים אז מבוכה ותסכול, לפעמים גם בלבול.
אנו מתוסכלים מהתחושה, ולא תמיד יודעים כיצד להגיב נכון אליה.

הילד הזו הוא אני. מאת: אירית ציפורי. זוכרת את התינוקת שהיית? שוכבת בעריסה הקטנה, מתבוננת

שנם שני סוגי התנהגויות של בני אדם. האחת היא עדינות וההיפך ממנה זוהי הגסות.

אדם המתנהג בגסות, הוא האדם הנאבק ונלחם על מקומו ומעמדו בעולם. חסר רגישות כלפי סביבתו כיוון שעסוק מאוד בעצמו, בקריירה שלו, בהתפתחותו האישית ואין לו את היכולת הנפשית להתפנות אל הזולת. אדם זה אינו בנוי לתקשורת טובה ובריאה, כי גם בזולת יראה רק את טובתו ורווחיו האישים שיכול להשיג מעצם הקשר עמו.