נראה שהבעיה אינה טמונה במידה עצמה אלא ב'ציור' שהיא נמשכת אליו. המידות הטבעיות של הנפש אינן רעות, אבל ה'יצר' הרע (מלשון ציור רע), הוא המושך אותן למטה.

כאשר המידה והרגש הטבעי שבאדם באים לידי ביטוי ומתגלים במציאות, הביטוי הזה תלוי בציור שכלי המצוי במוחו ובמחשבתו של האדם, והוא שמנווט את המידה.

מי אשם בחסרון הפרנסה? בתשובה ליהודי שכתב לרבי על הידרדרות במצב עסקיו וכניסתו לחובות, הצביע

שיעור עם הרב בני ערד, על מבנה המקדש מעל הקרקע ומתחת לקרקע, מתוך שיחותיו של

המשך סידרת התניא עם הרב ערד, שער היחוד והאמונה תחילת פרק ז, שיעור 173, על

עניינו של המזבח בפשט ובחסידות, שיעור עם הרב ירון לדרמן על הלכות בית הבחירה בליווי

המשך סידרת התניא עם הרב ערד, פרק ו' בשער היחוד והאמונה, שיעור 172 על ההסתכלות

כשאדם נוסע ממקום אחד למקום אחר, פירוש הדבר שהוא לא 'מרוצה' מהמקום שבו הוא נמצא ונראה לו שיוכל להגיע להישג גדול יותר במקום אחר דווקא.

ישנם בני אדם שכל חייהם מבלים ב'מסעות': אצל חלקם ה'מסע' נועד למלא צורך גשמי (מציאת הזדמנויות עסקיות, הגדלת הפרנסה), ואצל אחרים – צורך רוחני, מתוך מחשבה ששליחותו הרוחנית אינה במקום שהוא נמצא, ועליו לחפשה במקום אחר.

בשיחת פרשת פנחס תשמ"ד, ביאר הרבי בהרחבה ב'אותיות' מיוחדות את הצורך להשתחרר מהחשיבה הגלותית, במהלכה אף הביא דוגמה ליהודי ש"מחדיר לעצמו ענין של גלות עד שאינו יכול להשתחרר מזה". וכך אמר הרבי:

יהודי "תמים" עם כל המעלות כו' – יושב בהתוועדות של יום השבת, ומיצר ודואג. מה קרה – הרופא אמר לו שיתכן שלאחרי השבת יצטרך לעבור ניתוח.

המשך סידרת התניא, שער היחוד והאמונה, עם הרב ערד, פרק ו', והפעם על המשמעות של

אחת מההנהגות המופלאות של הרבי בדור השביעי, היא נתינת צדקה ועשיית ריבוי עצום של יהודים לשלוחי מצוה לנתינת צדקה, במשך שעות ארוכות בחלוקת הדולרים וכדומה, ובכל הזדמנות אפשרית.

סגולותיה של מצוות הצדקה רבות מאוד, וחשיבותה מתעצמת בפרט בדורות האחרונים, כמובא באיגרות הרבות בספר התניא. יסוד נתינת צדקה צריכה להיעשות כמובן משום שזהו רצון ה', וגם מתוך כוונה לזרז את הגאולה. אך הפעם נתעכב על פן נוסף שלה הקשור לנפש הנותן – פיתוח מקום נפשי נכון המאפשר את נתינת הצדקה באופן משוחרר וגאולתי.

המשך הסידרה לדעת את עצמך, שער היחוד והאמונה פרק ה, עם הרב יצחק ערד, על

מרכז דעת שמח להזמינכם לערב של התקשרות לכבוד ג' תמוז, במוצאי שבת הקרובה. בתכנית: הרצאה מיוחדת של הרב יצחק ערד: התקשרות במשפחה. הרב פרידמן מאור יהודה על מהותו של יום. מלוה מלכה לגברים ולנשים. היכנסו לפרטים נוספים.

אחד החידושים הגדולים שהרבי מדגיש בקשר לחשיבות עבודת הביטחון כהכנה לגאולה, הוא שעבודת הביטחון היא עבודה נוספת מלבד האמונה.

האמונה עניינה להאמין שמאחר שכל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית מאת ה', הרי הכול טוב בתכלית, וזאת גם במצבים של קושי והסתר. במצבים אלו הטוב עשוי להופיע כאילו הוא הפך הטוב, אבל מנקודת המבט המאמינה, הופעה זו מלמדת על היותו טוב נעלה יותר מ"עלמא דאתכסייא", כמבואר בתניא.

עבודת הביטחון עניינה לבטוח בביטחון שלם, מתוך היסמכות שלימה על ה', שישפיע טוב נראה ונגלה. ההיסמכות שבעבודת הביטחון יוצרת מציאות חדשה וממשיכה אותה לעולם בפועל.

המשך סידרת התניא, פרק ד' בשער היחוד והאמונה, על עניינה והתגלותה של מידת הגבורה וההסתר

אחד הביטויים של חוסר ביטחון ואמונה של האדם בערכו, שליחותו ומקומו בעולם, הוא יצירת יחסי גומלין שאינם נכונים עם סביבתו. האדם נעשה תלותי באופן לא בריא באנשים שסביבו, וכל בניית תחושת הערך שלו תלויה בהם, ביחסם אליו ובאמירותיהם.

אדם כזה יכול להיות עסוק כל חייו בחיפוש דרכים למצוא חן בעיני אנשים כדי שיוכל לזכות ב'אישור' מהם למעשיו. הוא מתרפס ונכנע כלפי הסביבה ונמנע מלבטא עצמו בצורה אמיתית: אם דעתו שונה מדעת חברו הוא מפחד לומר אותה, מחשש שיעורר כלפיו זלזול או כעס.

בעולם הדינמי שבו אנו חיים, אנו ניצבים פעמים רבות בהתמודדויות מול אתגרים מגוונים: אם זה בענייני פרנסה ובריאות, או בענייני המשפחה והילדים, וכך גם בענייני עבודת ה', בוודאי נוכח האתגרים לבצע את שליחותנו ותפקידנו בעולם. למרבה הצער, התמודדויות אלו מלוות פעמים רבות במתח, דאגה וטרדה המקשים על האדם ומתסכלים אותו.

המשך סידרת התניא, שער היחוד והאמונה, פרק ג', שיעור 167 – על ביטול העולם במקורו,

אדם שסומך על ה', משליך את עצמו בידיים של ה'. וכשהוא מנתק את עצמו מה' על ידי שסומך על עצמו או אחרים, הוא נמסר כביכול לידיים אחרות, שעליהן סמך. כאשר לומדים ומעמיקים בדבריו על פי החסידות, יודעים שמצד האמת אי אפשר להתנתק מה'. אין באמת  "ידיים אחרות" מבלעדי ה'. גם אדם שאינו בוטח בה', לא ייתכן שכל מה שעובר עליו בחייו קורה במנותק מהשגחת ה' עליו

המשך ביאורי התפילה על פי הפשט והפנימיות, והפעם על קריאת התורה ועל התפילה הנאמרת בזמן