ב"ה

ביטחון  ללא השתדלות 

האם תמיד יהודי צריך לעשות 'כלי' והשתדלות בדרך הטבע או שמא יש מקרים או מצבים שבהם הוא יכול לבטוח בה' ו'לוותר' לגמרי על הכלי הטבעי ועל ההשתדלות? מתברר שהסוגיה איננה פשוטה.

מן השאלה משתמעת הנחת המוצא: היהודי צריך להכין כלי כזה, והשאלה מנסה לברר אם עשיית הכלי היא חובה המוטלת עליו תמיד, ואם ייתכן שבתנאים מסוימים היא איננה בגדר חובה.

אין ספק שהקב"ה יכול לשלוח את ברכתו ולפעול בעולם גם ללא לבושי הטבע.  ועל כן לבירור הסוגיה הזאת יש להקדים ולברר שאלה עקרונית: לשם מה נחוץ שהיהודי יכין כלי בדרך הטבע?! וכי ה' 'זקוק' לכלי כדי לשלוח את ברכתו, ואם לא יהיה כלי הוא לא יוכל לשלוח את ברכתו ליהודי?!

ההסבר לכך מבואר בהרחבה בחסידות: הרצון והכוונה האלוקית שהשפע האלוקי ירד דווקא דרך בסדר זה של לבושי הטבע והעשייה (ובזה מתממשת הכוונה של "דירה בתחתונים" – בתוך גדרי התחתונים, מתעלם ומסתתר האור האלקי), ולכן גם על האדם להשתדל, לפעול בדרך הטבע ולהכין כלי שיוכל להכיל את הברכה.

ומאחר, שרצונו של ה' שתהא ההמשכה דרך לבושי הטבע (וברור שהטבע עצמו איננו מקור ההשפעה חלילה), מוטל על היהודי להכין את הכלי הטבעי, ועם זאת עליו לזכור שהכלי הזה איננו אלא כלי (כשמו) ואיננו העיקר. ולכן אין 'להתמסר' אליו יותר מדי במוחו וליבו, ובוודאי שלא 'על חשבון' לימוד תורה ותפילה. עשיית הכלי, היינו העבודה לצורך פרנסה – היא האמצעי ואיננה מקור השפע. ה' הוא מקור השפע, ולכן אין לוותר על עניינים השייכים למקור השפע למען עיסוק בכלי המיועד לשפע הזה.

ביטחון של התמסרות מוחלטת

לפעמים האדם נקלע לקושי (הקשור לפרנסה, לבריאות או לתחום אחר) ואיננו מצליח למצוא שום 'כלי' בדרך הטבע שבו יוכל להיעזר כדי להיחלץ מן המצר. באופן טבעי, אדם שרואה שאפסו כל הסיכויים בדרך הטבע, עלול להתייאש. וגם אדם שמאמין בה ובוטח בו, באופן כללי, עלול לחוש ייאוש מסוים שכן הוא יודע שמוטל עליו לעשות השתדלות בדרך טבע, והינה הוא עשה את כל ההשתדלויות שיכול היה לחשוב עליהן – וישועה אין.

לכן צריך לדעת שהשילוב של הכנת כלי בדרך הטבע בד בבד עם הביטחון בה' הוא הסדר וההנהגה הרגילים, הנכונים בדרך כלל. אך ישנה דרגה גבוהה יותר בביטחון בה', שבה הברכה והישועה נמשכות מלמעלה ללא שום כלי טבעי.

עניין זה מוסבר בהרחבה במאמר של הרבי הרש"ב (שביום שני הקרוב כ' במרחשוון נציין את יום הולדתו, ושהשנה היא שנת המאה להסתלקותו) בהמשך תער"ב (פרק פב). הרבי מבאר שהביטחון המלווה בעשיית כלי בדרך הטבע הוא סדר ההנהגה הרגילה של "ממלא כל עלמין"; אך יש אופן נעלה יותר בביטחון, שהוא מצד ההנהגה של "סובב כל עלמין", ובו נמשכת הברכה מלמעלה באופן שניכר שהגעתה איננה לפי הסדר והטבע, אלא משום ש"הייתה סיבה מאת ה'" – היינו: הברכה נמשכת דרך עניין צדדי, ולא על פי סדר ההמשכה הרגיל.

הרבי מבאר שכדי שתתרחש המשכה כזאת נדרש ביטול מוחלט שהוא למעלה ממה שנראה לעֵין השכל האנושי, שהרי האדם אינו מסוגל לתפוס בשכלו כיצד ייתכן מצב שבו אין צורך בכלי כלל, וכל שנדרש ממנו הוא הביטחון בה' לבדו.

במקום אחר (ספר המאמרים תרנ"ד עמ' ריד) הרבי הרש"ב כותב הדברים במילים מפורשות: "ראיתי בשם א' מהגדולים מי שיש לו צרה גדולה ר"ל צריך לבטוח בה' והיינו שלא יתפלל על זה ולא יעשה שום דבר כמו הילוך למקוה וכדומה כי אם לבטוח בה' וכו'".

באחת משיחותיו (י"ג בתמוז תשי"ב) הרבי מבאר שההמשכה המיוחדת הזאת תלויה בטיב ההתקשרות של האדם לה'. כאשר יהודי מחליט בתוקף של קבלת עול שבכל זמן ובכל מקום לעולם לא יהיה נפרד ח"ו מהאלוקות,– "אזי מתגלית גם אהבתו והתקשרותו העצמית של הקדוש ברוך הוא אליו . . ומצד אהבה עצמית זו, מובטח הוא – ואינו צריך אפילו לומר תהלים – שהקדוש ברוך הוא יוציאהו מן המיצר אל המרחב".

באילו זמנים או מצבים הנהגה כזו של ביטחון מוחלט ללא שום עשיית כלי נכונה?

בהמשך תער"ב שם הרבי כותב: "כאשר רואין שההנהגה צריכה להיות באופן כזה, אין זה בכלל אין סומכין על הנס", כלומר: ישנם מצבים שרואים שכך צריכה להיות ההנהגה.

ההסבר לזה בפשטות הוא (כפי שמשתמע בלקו"ש חט"ז עמ' 176), שכאשר האדם רואה שאפסו הסיכויים להמשכת הברכה והישועה בדרכי הטבע, אזי "אין לו ברירה", והוא מתעלה לדרגת ביטחון גבוהה יותר וְשָׂם מבטחו המלא בה' שידאג לו באופן ניסי.

החידוש שבעומק ההסבר הוא (כמודגש בשיחה שם) – שגם כאשר האדם מכין כלי בטבע (מפני שכך ציווה הקב"ה ויש ביכולתו לעשותו) – ייתכן שעל פי תודעתו יהיה בדרגת  הביטחון הנעלית יותר: בתודעתו תהיה ודאות גמורה שפרנסתו, מצב בריאותו וכדומה אינם קשורים כלל לדרכי הטבע, אלא לה' יתברך לבד, ורק בו הם תלויים, ואף על פי שיכין כלי, כפי שלמד שעליו לעשות, הכלי אינו תופס אצלו מקום כלל.

גאולה מלמעלה

עיקרון זה נכון לא רק בביטחון בענייניו הפרטיים של היהודי, אלא גם כשעוסקים בביטחון בקיום בשורת הגאולה ובביאת המשיח.

אף שאנו מצווים לעשות כל שביכולתנו לקרב ולזרז במעשינו ועבודתנו את הגאולה האמיתית והשלמה, הרי כשמתבוננים במציאות בכלים שכליים וטבעיים, נראה שבמצב ה'פוליטי' או הכללי בעולם אין שום סיכוי שהגאולה השלמה מתקרבת אלינו… נראה שבדרך הטבע אין שום סיכוי לבנות את בית המקדש במקומו או לקבץ את כל נידחי ישראל.

חשוב אפוא לזכור שהביטחון השלם והאמיתי הוא ההישענות על ה' מתוך ביטחון מלא ש"והוא יכלכלך" – ולהבין שגם הכלים מגיעים ממנו יתברך. ולכן הרבי מלמד אותנו שוב ושוב בשיחותיו ודורש מאיתנו לחיות באמונה שלמה ובביטחון מלא וודאי שהגאולה תגיע תכף ומייד ממש: "עוד לפני תפילת מנחה" וכדומה, היינו באופן ניסי "על ענני שמיא", וללא שום עיכוב כלל מצד גדרי הטבע.