שיעור 23: תער"ב – כרך ב – וגם בהברקת השכל הרי האותיות הן לבושים – עמוד תתנב – הרב יצחק ערד.
עריכה והסרטה: אילן רינדפליש

סיכום מעמוד תנב:
תיג) וזהו עניין ההפרש בין בחי' כלים ובחי' לבושים(אותיות) דהינה ידוע במהות עניין הלבושים(אותיות) שהן בחי' נפרדת מעצם ומהות הדבר ולא כחומר וצורה כדוגמת כלי המוח וכלי העין. ולמרות שאותיות השכל דוגמת המחשבה שהם מבח' רוחני(אמנם הגשמי שברוחני), הם דקים הרבה יותר מחומר כלי המוח הגשמי(אבל הרוחני שבגשמי), למרות זה הם בח' לבוש הנבדל מהאור. שכידוע בכלליות דגם הגשמי שברוחני הוא למעלה הרבה יותר מהרוחני שבגשמי. כלומר אפילו פנימיות כח המח' שנק' אותי' השכל בלבוש היותר פנימי שלהם ה"ז הכל בבחי' לבוש לבד, ואילו המוח הגשמי הוא בח' כלי שמתייחד עם האור ואינו מובדל ממנו. וכידוע דמחשבה נחלקת לג' מדרי' מחשבה דיבור ומעשה, להיות דפנימי שבמחשבה הוא בחי' מח' שבמח' והוא הנק' אותי' השכל או מחשבת שכל והן הפנימיות ביותר. והאותי' הן שבאים עם השכל מבלי הכנה להכין האותיות כ"א באים בדרך ממילא עם השכל בבח' התגלות. וכמו כאשר ממציא אדם איזה השכלה, הרי כבר נמצאים בשכל אותי' שבהם נתפס ונתלבש אותו המצאת ההשכל, ואותי' אלו הם דקים ורוחני' עד שכמעט אינם ניכרים, וכן כאשר שחושב את השכל לעצמו מבפנים שחושב את העניין שנתפס באותיות ונתלבש השכל ומאיר שם באותיות אור השכל אז האותי' אינן מורגשין כ"כ, ומ"מ ה"ז בחי' לבוש לבד שהאותי' מלבישים את השכל ונפרדים משכל הנשמה, כלומר לא שהאותי' הן בחי' כלים אל השכל לקבל את השכל בבחי' פנימי' ממש שאינם מתייחדים ממש, כי האותי' עם היות שמלבישים את שכל הנשמה אינם חיים מן השכל, כמו חומר המוח הגשמי שחי מאור השכל, וכמ"ש בסש"ב פנ"א שחומר הכלי מקבל תחלה כח וחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם(חסד מקבל מהחסד, גבורה מקבל מהגבורה)שמקבלים חיותם מאור השכל בח' חב"ד שבנשמה, הרי שהמוח הגשמי חי מאור המתלבש בתוכו מבחינת פנימי, משא"כ האותי' שבשכל אינם חיים מן השכל או המדות. והגם שאינו דומה האותי' שבשכל כשמתלבש בהן איזה שכל לעומת לכשאין באותיות שכל בהתלבשות אור והן עדיין מבח' דבר נפרד, שהרי האותיות לא עברו שינוי, ולמרות שדברים היוצאים מן הלב להתלבש באותיות הרי נראה בהם חיות יתר, הנה באמת זהו חיות מהאור ולא חיות מהאותי'. והיות האותיות לבוש בעצם, אז קיים ביכולת להחליף את האותי' ולחשוב באותי' אחרים, כמו הלבוש הגשמי שביכולתו להחליפו. ועם היות שא"א לפשוט לגמרי לבוש המח' שנובע תמיד מן השכל, מ"מ הרי יש כמה מחשבות שונות, וגם את השכל יכולים להלביש באותי' אחרים, משא"כ חומר המוח א"א לפשוט ולהחליף. ובודאי שאינן דומים האותי' הבאים מעצמן לאותיות כשמחליף אותן, שזהו שבאו בהכנה, דכאשר מחליף את האותי' ה"ה אותי' מורגשים יותר מהאותי' הבאים ממילא מהמקור((ואיכות ההברקה תשתנה)). והענין הוא כידוע שיש אותי' בכח השכל ממקודם שמשכיל ומגלה איזה השכלה ,שהרי שרעיון ההברקה בה מהן (וכידוע דשרש האותי' המקוריות קדום להשכל וכך גם במעלת הברקתן) , וכאשר מתגלה השכל ממקור השכל מתגלים עמו האותי' המלבישים את השכל ומגלים אותו, וזהו שאנו רואין שינוי באיכות אופן גילוי אור ההשכלה באדם זה שמוציאו באותי' ולשון מקוריים ובין גילוי אור השכל בזולתו שבא באותי' וצירופים אחרים תחליפיים.