שיעור 19: ספר תער"ב – כרך א' – להתלבש בבח' פנימי – עמוד תצט.

סיכום: עמוד תצט: רמז) אמנם האו"פ כללות ענינו הוא להאיר את העולמות , ועינינו הוא בבחי' גילוי לזולת, ועם היות דאור הקו הוא ג"כ בבחי' גילוי מן העצם הרי זהו אור שלא לפי אופן העצמות ממש אלא לפי אופן העולמות שהרי הוא בבחי' ירידה מן העצמות וענינו הוא לפעול, היינו את פעולת ההתהוות ובעיקר היא פעולת הגילוי (לעומת הסובב שעינינו גילוי לפי אופן העצמות). ואור הקו גם כמו שהוא כלול בעצמותו הרי הוא בבח' ירידה ביחס למקורו הפנימי, שהקו הוא בחי' על דרך יש מאין ביחס למקורו, בבח' הספירות הגנוזות, כמשנת"ל שהע"ס הגנוזות הן בבחי' פשיטות לגמרי ביחס לקו, והן בבחי' יחיד ואילו הקו בבח' אחד כו'. ולעומת הסובב המשכת האו"פ הוא להיות בח' אור וחיות פנימי בגילוי ממש. והאור כמו חיות הנפש, בגוף הרי האברים מרגישים את חיות הנפש מפני שבא בהם בבחי' התלבשות פנימי בגילוי כגון כח התנועה. והנה זה שיהי' האור הפך טבעו בבחי' פנימי זהו ע"י הכלים, בהתלבשות בבחי' כלים. דכל התלבשות בבחי' פנימיות הוא ע"י לבוש המלביש את האור שז"ע הכלים, והיינו שע"י הכלים נעשה האור בבחי' מציאות. האור בעצם הוא מובדל בערך מבחי' התלבשות ותפיסא באיזה דבר מה ושגם כמו שנמשך ע"י הכלים ה"ה ג"כ עדיין בבחי' הבדלה (וכמ"ש אין קדוש כהוי' כו' כנ"ל), ואח"כ ע"י הכלים הפועלים פעולה באור ע"פ ערכם נעשה האור באופן כזה שיהי' בערך ההתלבשות, ורצון ההתלבשות היא מצד שרש הקדום של הכלי שלמע' מן האור , והו"ע נעיצת התחלה שבהכלי, דהיינו אמיתת הכוונה העליונה להיות גילוי אור בבחי' או"פ דוקא, שזה היפך האור שטבעו לעלות. האור הו"ע רוח האדם העולה למע', דאדם בגימ' מ"ה, והוא בחי' האור בכלל, דטבעו הוא לעלות למע' דוקא להכלל במקורו. ורוח הבהמה היא היורדת למטה, דבהמה בגימ' ב"ן שהוא בבחי' ירידה והמשכה למטה דוקא, והו"ע הכלים שהן בבחי' ירידה ופועלים על האור שנעשה האור כמהות הכלי. וזה ענין ההתהוות דאיהו וגרמוהי חד, שע"י התאחדות זאת בכדי לברוא בהן , שהרי האור בעצם אינו בערך להוות מציאות יש, אלא רק ע"י הכלי. כך גם בכלים יש מדרי' חלוקות שמובדלות זמ"ז כמו בחי' הכלים שבכתר(דאצילות) שמובדלין במעלתן ומדריגתן לגבי בחי' שאר הכלים דאצי', וכידוע דכלים שבכתר הן עד"מ אותיות החקיקה שהן בבחי' מיני' ובי' כלומר לא בבחי' דבר נוסף על העצם. ואילו שאר כלים דאצי' הן כמו אותיות הכתב שהן דבר נוסף. ומ"מ ע"י הכלים שבכתר(דאצילות) נעשה האור בערך להתלבש בבחי' כלים דאצי' , והיינו מפני שגם כלים שבכתר(דאצילות) הן בבחי' טבע הירידה וגם הן בבחי' מציאות. וכידוע דבאותיות החקיקה יש ב' מדרי' הא' כמו אותיות החקוקים על האב"ט דעם היות שאינם דבר נוסף ה"ה משחירים עכ"פ על האב"ט דהיינו שהן בבחי' מציאות דבר המעלים ובשיכות לעולמות , והב' כמו אותיות החקוקים מעבר לעבר שאינם בבחי' מציאות כלל ובבח' שלא ע"פ אופן העולמות. והוא גם ההפרש בין בחי' אותיות שלפה"צ ואותיות שלאחר הצמצום, והיינו דכלים שבכתר הן בבחי' מציאות וע"י ההתלבשות יש תפיסה באור ונעשה האור בבחי' מציאות ובבחי' ירידה והמשכה ושייכות להתלבש בבחי' שאר הכלים דאצי'. וי"ל דבחי' א"ק להיות שאין שם בחי' כלים בהתגלות (אלא וכמ"ש בע"ח דהתחלת התגלות הכלים הוא בעקודים ), ולכן גם בבחי' יושר דא"ק הגם שנמשך בכל המדרי' עד סוף העשי' , הרי אין זה בבחי' התלבשות ממש להיות בבחי' גילוי ומורגש בנבראים, וכידוע דרגלי א"ק מסתיימים בעשי' אך אינו ממש במורגש בנבראים שם. וכמשנת"ל פ"ס בענין ידיעה ובחירה שהידיעה העליונה אינה מכרחת את הבחירה, להיות שהידיעה (שהיא בבחי' א"ק) אין היא במורגש כלל בנבראים. וגם בנש"י שאמנם מוכרח שיהי' בהם גילוי הארת בחי' א"ק בכאו"א (וכמ"ש בלק"ת ד"ה למנצח על השמינית) הרי אין זה בבחי' גילוי אור כפנימי, כ"א א"ק שם הוא בבחי' התגלות אור מקיף שבנפש וכמשנת"ל פס"א. ובכללות הרי אור הקו הוא בחי' אור פנימי והיינו ע"י המשכתו מבחי' הרשימו שזהו כדוגמת כלי וכמ"ש בע"ח והן האותיות דגליף גליפו בטה"ע שע"י הצמצום נעשו בבחי' מציאות , דהגם שבהאותיות לא נגע בהם הצמצום, מ"מ בהתגלות האור בהם לא הי' בבחי' מציאות כלל וע"י שנתעלם האור נעשו בבחי' מציאות. וזהו דבבחי' או"פ דוקא הוא ענין נעוץ תחלתן בסופן, דהנה ע"י שהאור העליון בא בבחי' התלבשות בהתחתון להיות בבחי' גילוי ממש אל התחתון עי"ז דוקא נעשה בחי' תוס' אור בהעליון ע"י ההשפעה, וכמו שאנו רואין בחוש שדוקא ע"י שמשפיע במקבל ושתופס את ההשפעה עי"ז דוקא מתוסף אור בהמשפיע, דכאשר המשפיע משכיל לעצמו אין בזה תוס' אור, כ"א בהכנת ההשפעה אל המקבל שבאופן כזה דהשפעה בדבור אז דוקא מתוסף אור במשפיע וכמו שנת"ל פרל"ח. וכן הוא ביחוד זו"נ דכתי' ויברך אותם אלקי' כו' וכתיב בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו כו', שז"ע א"ח, עטרת בעלה כידוע ומבו' במ"א, ה"ז דוקא ע"י השפעה פנימית, וכמ"ש והוא כחתן(תפארת) יוצא מחופתו שיוצא מבחי' המקיף להיות בבחי' גילוי בבחי' או"פ בנוקבא, עי"ז דוקא מאיר בו אור העליון ((מאמו בינה)) שרש ומקור המקבל וכמ"ש במ"א. היוצא מהנ"ל דזה נהנה וזה לא חסר כלל הוא בהאור שלמע' מבחי' כלים וכמו"כ אין בזה תוס' אור, ועיקר ההשפעה בבחי' או"פ הוא בבחי' זה נהנה וזה חסר קצת, דהיינו שבבחי' התעסקות והתלבשות המשפיע שיורד ומצמצם עצמו להשפיע ולהאיר אל המקבל שמבחי' הביטול והנחת עצמותו של המשפיע , שזה גורם שינוי בהמשפיע, בחי' האור המתלבש בכלים הפועלים בו שינוי, ובזה דוקא יש בחי' תוס' אור בהמשפיע.

עורך ומסריט
אילן רינדפליש