ב"ה
דרכו של הבינוני – פרק 12
התלבושת של הנשמה
הקדמה
בשיעורים הקודמים עסקנו בהכרת המבנה הבסיסי של הנשמה האלוקית, ובשני פרטים:
א. מהותה של הנשמה – הקשר העצמי עם הבורא, ובעומק יותר: גילוי האלוקות במציאותו של היהודי. ב. הכוחות שמרכיבים אותה – השכל (חכמה, בינה ודעת המשיגים את גדולת ה' וכד') והרגש (מידת האהבה והיראה וכד').
בשיעור זה נעסוק בפרט השלישי והאחרון במבנה של הנשמה, והוא: הלבושים (הבגדים) שהנשמה לובשת ומתלבשת בהם…
בשביל מה צריך בגד?
אחת הנורמות המקובלות ביותר בעולם כולו, היא החשיבות והמחשבה התמידית סביב… הבגדים שהאדם לובש. זוהי נקודה שטבועה עמוק בעצמותנו והיא כה טבעית בשגרת החיים שלנו: לפני כל מפגש חברתי, מכל סוג שהוא, שהאדם אמור לקיים, עומדת המחשבה הבסיסית: מהו הבגד שאותו אלבש בהזדמנות הזו.
וכך, הבגד שהאדם לבוש כאשר הוא יוצא לעבודה יהיה שונה ממה שילבש כאשר ילך לאירוע חשוב, ביום השבת הוא יתלבש בשונה מימות החול, ובצורה בולטת: הבגד שביום הפורים יהיה לא מעט שונה מזה של יום הכיפורים…
אך, מה באמת עומד בעומק ההנהגה הכל כך אוניברסלית הזו?
בתורת החסידות מוסבר, שמהותו של הבגד היא התגלות האני הפנימי של האדם, אל הזולת. הלבוש של האדם הוא מעין אמצעי לספר לזולת מה נמצא אצלי בפנים. כאשר הוא נמצא באירוע חשוב הוא יבטא את ההשתתפות שלו באמצעות בגד מתאים, ביום הכיפורים הלבוש יבטא תנועה רצינית ומרוממת, בשבת – כבוד ותענוג, בפורים – שמחה וצהלה וכן הלאה. הבגד הוא מעין מסר פנימי ישיר, שללא ספק הוא גם עוצמתי יותר מכל אופן אחר.
זוהי הסיבה, שגם באופן כללי בחיים, האדם משתדל לייצג את עצמו באמצעות בגד שמתאים לגיל שלו, למגזר, למין וכדומה: ילד לבוש בגדי ילדים, איש עסקים בגדים חשובים, וכן הלאה. וכך, באמצעות הבגד שהאדם לובש, ניתן ללמוד הרבה מאד על האדם שלבוש בו…
מן ההכרח לציין, שהאדם אכן אינו מוכרח ללבוש בגדים, הוא יכול לפשוט אותם, הוא יכול גם ללבוש בגדים שאינם מתאימים לו, אך העובדה המהותית לא תשתנה: הבגד תמיד יהווה ביטוי והתגלות של המתחולל בפנים.
הבגדים של הנשמה
כמו לאדם הגשמי, כך גם לנשמה האלוקית יש בגדים, לבושים שאותם היא לובשת ואשר באמצעותם היא מתגלה אל העולם שסביב, אל המציאות שמחוצה לה, ובעצם 'מספרת' על מהותה ועל מציאותה.
הלבוש הבסיסי של הנשמה האלוקית, הוא לכל לראש המעשים והפעולות שאותן האדם מבצע. כאשר האדם עושה מעשים טובים ופעולות טובות, זהו בעצם הסיפור והביטוי הכי גלוי של הנשמה האלוקית בתוך המציאות החיצונית [ובצד השלילי, מעשים לא טובים הינם הבגד של הנפש הבהמית הקיימת בתוכנו, שהוזכרה בשיעורים הראשונים].
באופן דומה, גם הדיבורים שהאדם מדבר הינם התגלות וכלי ביטוי של הנשמה. סגנון הדיבור של האדם, הטון בו הוא אומר את המילים, תוכן הדברים אותם הוא מדבר, הם כולם ביטוי הכי ישיר של נפש האדם, וממילא מובן שהמילים הטובות, מילות התפילה ודברי התורה הם בעצם סוג של בגד ולבוש, שהנשמה האלוקית מתלבשת ומגלה את עצמה בעולם, דרכם.
בצורה עדינה יותר ישנו לבוש נוסף ופנימי יותר של הנשמה והוא, עולם המחשבה של האדם. גם המחשבה, שלכאורה באה באופן אוטומטי ובלתי נשלט, ("המחשבה משוטטת תמיד"), גם שם האדם שליט על תוכן הדברים שהוא בוחר ומעוניין לחשוב ועל הנושאים שהוא משתדל לא להתעמק בהם. ואם כן, המחשבות שהאדם בוחר לחשוב הם בעצם סוג של בגד וכלי ביטוי למצב הנפשי שלו, ובענייננו: המחשבות הקדושות אודות גדלות הבורא, והתבוננות בתורת ה', מהווים ביטוי עדין ופנימי של הנשמה, שדרכו היא מתבטאת בתוך גופו של האדם.
[זו גם הסיבה, שאין לו לאדם לזלזל במחשבות שאותן הוא חושב. שכן, לעיתים האדם מהרהר בהבלים ובדברי שטות, בחשבו שאין כל רע בדבר, שהרי הוא לא עושה מעשה. אך, לאור האמור מובן שגם למחשבה יש השפעה גדולה על האדם, מחשבה טובה מלבישה את האדם בבגד נקי ומחשבה שלילית בבגד לא טוב. וממילא מובנת הזהירות שצריכה להיות לאדם במחשבות שהוא בוחר להרהר ולהתעמק בהן]
בשיעור הבא אי"ה נרחיב עוד על מהותם של לבושי הנשמה
(על פי פרק ד בתניא,
מעובד משיעוריו של הרב יצחק ערד.
כתיבה ועריכה: הר' נחמיה גרייזמן)
