שיעור 27: ספר תער''ב - כרך ב - ועיקר השלמות הוא בהתכללות בל''ג וגבול - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

שיעור 27: ספר תער"ב – כרך ב – ועיקר השלמות הוא בהתכללות בל"ג וגבול

אילן רינדפליש ממשיך בעריכת שיעורי תער"ב, והפעם שיעור 27: ספר תער"ב – כרך ב – ועיקר השלמות הוא בהתכללות בל"ג וגבול – עמ' תתקכג
אילן רינדפליש ממשיך בעריכת שיעורי תער"ב, והפעם שיעור 27: ספר תער''ב - כרך ב - ועיקר השלמות הוא בהתכללות בל''ג וגבול - עמ' תתקכג
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שיעור 27: ספר תער"ב – כרך ב – ועיקר השלמות הוא בהתכללות בל"ג וגבול

שיעור 27: ספר תער"ב – כרך ב – ועיקר השלמות הוא בהתכללות בל"ג וגבול – עמ' תתקכג
אמנם באמת הרי כתי' כי לי בנ"י עבדים: דפי' לי משמע לעצמות אוא"ס ממש, שהרי נאמר כולא חד, כמ"ש אני הוי', כלומר דאני והוי' כולא חד. אמנם יש הפרש בין פנימיות וחיצוניות דאוא"ס: שבפנימיות לא יש כולא חד. כי באמת בבחי' פנימי' ועצמות אוא"ס הרי מושרשת הכוונה שיהי' המשכה וגילוי מאוא"ס ב"ה דוקא למטה בח' דירה בתחתונים, כל אחד לפי ערכו. ומ"ש כחשיכה כאורה זהו בבחי' חיצוניות אוא"ס ששם יש הכוונה שכולא חד. ובזה אמרו מה איכפת לי' אם שוחט ואוכל או נוחר ואוכל. אבל בפנימי' הרי הכוונה שיהיה דוקא שוחט ואוכל, והיינו דבפנימיות אוא"ס הכוונה היא שיהי' עבודה וימשיכו בנ"י גילוי אלקות ע"י עבודה, והוא ע"י המצות דוקא כמו שהן ע"פ התורה. וז"ע דשרש התיקון(הכוונה הפנימית ) למעלה משרש התהו(כוונה חיצונית) וכמ"ש ואוהב את יעקב דבפנימיות ועצמות א"ס אוהב את יעקב דוקא. וכמו מצד התהו ששלח יעקב דורון מדברים טמאים גמלים מיניקות, אבל בבחי' התיקון צ"ל קרבן מדברים טהורים דוקא, שקורבן טהור דוקא עולה לה', שהרי דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס(לפנימיות), ונעשה ריח ניחוח לה'. וזהו שהעבודה (דקורבנות דתפילה דמצוות) היא שבזה נשלם הכוונה המושרשת בעצמות. וע"ד מ"ש בלק"ת בענין מעלה אני עליכם כאלו עשוני, דלכאו' אינו מובן איך שייך ענין עשי' למעלה, אך הענין הוא דהנה התגלות שלימות הבורא הוא דוקא בהגילוים בענינים שהן בעשיה בבחי' מדה וגבול, וכמו ענין אל רחום וחנון וא"א, שעיקר השלמות הוא בהתכללות ב' הדברים דבחי' בל"ג וגבול. וכמשנת"ל, שלא בא לידי גילוי כ"א בהתהוות העולמות שנתלבש האוא"ס שהוא ללא כל מידות, התלבש בבחי' מידות חסד ורחמים וכו' (ובע"ח כתוב שזהו סבת ההתהוות: בח' גילויו, כי על מי ירחם. וכאן מבאר מפני שכל אור צריך כלי דוקא). והמשכה זו היא באתעדל"ת שע"י עבודת דצדקה וגמ"ח שנש"י עושים למטה עי"ז נמשך בבחי' חסד דרועא ימינא, ואילו ע"י העבודה דגבו' שהאדם כובש את יצרו ה"ה ית' מתלבש במדת הגבו' וכו' וכמשנת"ל דהצמצום כבי' למעלה לגלות גילויים זהו ע"י הצמצום שהאדם עושה למטה, ובזה מתגלה שלימותו ית'. וזהו כאלו עשוני שע"י עשיית הכלים שעי"ז נמשך הגילוי דאוא"ס ה"ז כאלו עשאוני שאז מתגלה שלימות העצמות. וכך בח' העבודה להיותה גילוי ש' הוי', זהו שהעבודה זו נוגע לי ממש שהוא בעצמות א"ס ממש שהרי כך עלה ברצונו ית' ובפנימיות שכולא חד, דהוא ושמו אחד, והו"ע אני הוי', דאני והוי' כולא חד. ובאמת בפנימי' ועצמות נוגע כבי' שיהי' המשכה ע"י עבודה זו להמשיך גילוי שם הוי' שזהו הכוונה המושרשת בעצמות ומ"מ לא איכפת לי' ושניהם אמת ואינם סותרים זל"ז, דעם היות שהכוונה הפנימיות והעצמי' היא שיהי' עבודה מ"מ אינו נתפס בזה, שבמקיף נוגע לו אבל לא נפגע מזה ח"ו ולא כמו בהשתל' ששם במה שהכוונה והרצון, בזה האור נתפס ומשאיר רושם, משא"כ בעצמות אינו נתפס בזה, וכידוע בענין יודע וידוע (כמ"ש בתו"א) שכידוע בענין התשובה דסליחת עוונות הוא דוקא מעצמות א"ס שאין העון נוגע ואינו עושה שום רושם כלל, משם יכול להיות סליחת עוונות. ומ"מ הוא ע"י התשובה דוקא, דבד"כ ההשפעה לישראל הוא לא בבחי' חנם כמו ההשפעה לשאר הנבראים שהוא בלא חשבון, והיינו לפי שההשפעה לישראל היא מבחי' הפנימיות דוקא וכמ"ש במ"א, כמו בענין הסליחה שע"י תשובה דוקא נמשך מפנימי' ועצמות א"ס להיות נושא עון. וכן הוא בעבודה דעם היות שלא איכפת לי' ומ"מ הכוונה העצמית היא שיהי' עבודה ולפמ"ש במ"א בענין עבודה ואהבה, דאהבה היא מבחי' הגילוים לזולת, שכל אהבה היא ע"י השגת הנאהב וקירוב הנאהב (לבד באהבה עצמית שהיא בבח' התקשרות דבן לאב) וענין האהבה היא שעי"ז יהי' לו גילוי אור, ועבודה היא מעצם הא"ס, דכל ענין העבודה הוא למעלה מטו"ד ואינו בשביל עצמו(אלא לזולת), וא"כ עיקר ענין העבודה היא בעצמות אוא"ס. וזהו ועבדתם הוי' אלקיכם, להמשיך גילוי שם הוי' בעולם, ובשרשו זהו שהאוא"ס שלפני הצמצום יאיר בגילוי לאחר הצמצום, וכמו שנאמר דתכלית הכוונה היא דאחר הצמצום יהי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל כמו קודם הצמצום, וזהו לכבודי בראתיו (לעשות לי דירה), שכבוד הוא בחי' המל' שלאחר הצמצום, וכבודי הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ אלא שכבר שבבח' שיכות לעולמות שבמחשבתו להתפשט בתחתונים. וע"ז הוא בריאת האדם, כדי להמשיך בחי' כבודי ית' שלפני הצמצום שיאיר בגילוי בעולם (בבח' כבוד שלאחר הצמצום). ושרש ההמשכה היא ממקומו, מבחי' פנימי' ועצמות א"ס, והו"ע המח' דאנא אמלוך דאין מלך בלא עם. ומבו' במ"א שהמחשבה דאנא אמלוך ג"כ בבחי' ירידה בעצמותו, להיות המח' והרצון הזה הוא מבח' שיכות לעולמות, ובד"כ זה (המחשבה) בחי' ההעלם של הגילוי. כמש"א חי העולמים, דגילוי הקו שהוא חי העולמים(גילוי ההעלם) הוא מבחי' מלך בחי' מל' דא"ס (וכמ"ש בלק"ת בהבי' דוראיתי מנורת זהב) דהמשכת הקו הוא מבחי' עשי', והיינו בחי' אחרונה שבאוא"ס ב"ה הנקרא עשיה, ותכלית הכוונה הוא להיות המשכת עצמות א"ס ממש שלמעלה מבחי' אוא"ס שהי' ממלא מקום החלל, והוא כמ"ש ברוך כבוד ה' ממקומו. דכבוד ה' בח' מל' דא"ס יתברך, וממקומו הוא בח' שרשו ומקורו העצמי, וכמש"א יחיד חי העולמים מלך, שתהי' ההמשכה שמבחי' יחיד(עצמות), שהיא תהי' בבחי' חי העולמים(אור הקו) כו' וכמ"ש במ"א. וזהו ולכבודי בראתיו להמשיך בחי' כבודו העצמי, דלפי הנ"ל י"ל פי' ולכבודי שתהי' המשכת בחי' כבודו ית' דהיינו בחי' מל' דא"ס שזהו בחי' סובב לגבי העולמות והוא בחי' העגול הגדול שלפני הקו, וגם יהי' בו תוס' אורות מבחי' עצמות א"ס להיות גילוי העצמות בחי' יחיד חי העולמים.
ועפ"ז יובן מ"ש צו את אהרן  זאת תורת העולה, דהנה אי' במד"ר אמור פכ"ט בענין הסולם שראה איך שרו של בבל עולה ע' עווקים ושל מדי נ"ב עווקים ושל אדום עולה ואינו יודע כמה א"ל הקב"ה אפי' הוא עולה אצלי אני מורידו וכמ"ש אם תגביהי כנשר כו' משם אורידך נאום הוי' כו', ומזה יובן בסולם דקדושה שהעלי' היא למע' מאד, דמוצב ארצה וראשו מגיע…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן