שיעור 25: ספר תער"ב - כרך ב' - להעיר את העולם בשם הוי' - עמוד תתקיט - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

אילן רינדפליש ממשיך עם סדרת הסרטונים של המשך תער"ב.

שיעור 25: ספר תער"ב – כרך ב' – להעיר את העולם בשם הוי' – עמוד תתקיט

סיכום: עמוד תתקיט: צו את אהרן כו' זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה, וצ"ל מהו אומרו היא העולה שהרי כבר נא' זאת תורת העולה, גם מהו או' צו את אהרן ל' ציווי. והנה היא העולה זו מל' הרשעה שהיא מעלה את עצמה על מוקדה זו גיהנום לע"ל שנא' (דניאל ז') ויהיבת ליקידת אשא, וגם זה צ"ל. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל בענין ועבדתם את ה' אלקיכם דעבודה היא צורך גבוה בהתלבשות אורו ית' בעולמות, וזהו שע"י הצמצום דוקא יהיה ההתהוות ויהי' המשכת אלקו' בעולמות. דענין הצמצום הוא ביטול הרצון, ובאתעדל"ת העיניין תלוי, שע"י עבודת התחתון, האדם מבטל רצונות, רצונות שלא לה' המה. וצריך האדם לבטל רצונות כאלה בכל הכחות והלבושים דמחדו"מ. הנה ע"י הנחת עצמותו וביטול רצונו בכך גורם למע' ג"כ הנחת עצמותו וביטול הרצון שבכך מצמצם אוא"ס עצמו ומסלק אורו הגדול אל הצדדים. אמנם מ"ש ועבדתם את הוי' אלקיכם, הנה לא זו בלבד היא הכוונה להמשיך אור המצומצם להחיות העולמות, כ"א תכלית הכוונה להמשיך בחי' עצמות אוא"ס. דכללות אור המצומצם זה בחי' הארה לבד שבאין ערוך לגבי העצמות שזהו ההמשכה שבבחי' שערות, ובאה בצמצום אחר צמצום עד שלמטה הוא בחי' העלם והסתר האור לגמרי, וזה לא התכלית, שהרי תכלית הכוונה להמשיך בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מעולמות והשתל' והיינו בחי' אוא"ס הסוכ"ע, ושיהי' יחוד סובב וממלא ושיהי' בבחי' גילוי ממש בנשמה ובעולם בבחי' או"פ, וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם להמשיך גילוי ש' הוי', וזהו כל עיקר ענין הנשמות להיות המשכת ש' הוי' דוקא, וכמ"ש חלקי הוי' אמרה נפשי, דהנשמות שרשן מש' הוי' וכמ"ש כי חלק הוי' עמו , דגם ששרש הנשמות הוא מהכלים היינו מפנימיות הכלים שזהו ג"כ בכלל ש' הוי' וכמשנת"ל שם, וירידתם למטה הוא להמשיך גילוי ש' הוי' בעולם וכמ"ש נר הוי' נשמת אדם והיינו להאיר את העולם בגילוי ש' הוי'. ובמד"ר איכה אי' משל למלך שנכנס למדינה ועמו כמה דוכסין ואפרכסין וכו', וידוע הענין בזה שזהו מה שבחרו בהע' שרים להשפעה גשמית ((חיצוניות)), ושרש יניקתם הוא ע"י הצמצומים וההעלמות, וכמשנת"ל דמלבוש הנעל שמעלים ביותר עד שיהי' עי"ז יניקה לע' שרים, והיינו שבחרו בחומריות, אבל הפיקח אמר חלקי הוי' אנא נסיב(בוחר) מלכא, היינו להיות כלי לאלקות דוקא כלומר שיהי' גילוי לאלקות. שהפיקח הבין דכולהו מתחלפין ומלכא אינו מתחלף. דהע"ש אין בהם ממש ויתבטלו לגמרי. וכמ"ש כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף ועבר לו, דבימי הגשמים נראה שהקש והתבן עיקר, וכאשר יעברו ימי הגשמים מתגלה האמת – שהחיטה העיקר. וזהו דיצי"מ הי' בחדש האביב לאחר שעברו ימי הגשמים ואז נתגלה הפרי, וזהו דכולהו מתחלפין אבל מלכא אינו מתחלף, דבאור הקדושה אין חילוף ותמורה, וכ"ש בחי' עצמות אוא"ס ב"ה שאין בזה שום שינוי, וזהו חלקי הוי' שיהי' גילוי ש' הוי' דוקא ע"י שם אלקים, ושם אלקים לא יעלים ויסתיר. דכל ההעלמות וההסתרים זהו הכל בהארה הבאה ע"י הצמצום, אבל כאשר נמשך מבחי' עצמות הוי' אין שום דבר מעלים ומסתיר (וגם שזהו ע"י עבודה באתכפי' ואתהפכא להפוך חשוכא לנהורא ) ויהי' גילוי אלקות בנפשו ובעולם. וביאור הענין הוא דהנה הוי' הוא: הי' הוה ויהי', והיינו שהוא למעלה מבחי' זמן ומקום, והעולם ה"ה נתפס במקום וזמן, וזהו ע"י שם אלקים, שהארת ש' הוי' בא בש' אלקים, שזהו"ע מעלה ומטה וכמ"ש בע"ח שהקו הוא בבחי' מעלה ומטה, והוא ע"י הצמצום שנמשך בחי' קו דק וקצר ונמשך במדה ומשקל, דהיינו שהמשכתו הוא באופן כזה שבקצהו התחתון לא יהי' נוגע באוא"ס, ובחי' מעלה ומטה שבקו ((בעולמות עליונים)) עושה גם מעלה ומטה בעולמות תחתוניים. דהמעלה ומטה הוא בהקו, רק שבהקו אינו ניכר עדיין המעומ"ט, כי המדרי' שבקו הן נקודות היוליות שהן בבחי' פשיטות עדיין וכמשנת"ל , ועי"ז (הקו) יש ירידת העולמות ממדרי' למדרי', הרי המעלה והערך אינו רק בהאור כ"א בהרגש בבחי' הכלים, דאז בחי' המקום הוא יותר בבחי' מציאות, דכאשר החלוקה הוא רק בהאור אין הערך והמעלה במורגש כ"כ , וכאשר בא האור בהכלים אז מורגש הערך והמעלה שבכל מדרי' בעצמו וממילא ניכר התחלקות המדרי'. וכמו בעומק השכל הרי חילוקי הסברות הן בדקות מאד, דכל סברה היא בדקות השכל בבחי' הפשטה, וע"כ אינו ניכר כ"כ במה שהסברות מחולקות זמ"ז, כי כאשר בא בחיצוני' השגה אז ניכר כל סברה מה היא בעצמה , ואז ממילא ניכר ההתחלקות בהם. וכמו"כ הוא בהאור שהוא בבחי' הפשטה מבחי' המציאות, הנה כל מדרי' בעצמה, הערך והמעלה שלה אינו ניכר כ"כ הגם שהמעלה בזה הוא הרבה מכמו שהוא בבחי' הכלים, אבל אינו במורגש וממילא לא יש התחלקות המדרי'(במורגש), ואילו בבחי' הכלים הוא בבחי' הרגש ובבחי' התחלקות. וכן הזמן, במדרי' עליונות הוא רק בבח' קדימת המדרי' עצמן (כמו שהמוחין יש להם קדימה עצמי' על המדות), והיינו שאינם משתלשלים זמ"ז ,כמו דכח הבינה א"א להיות אם לא יהי' קודם כח החכ', וכן מדות א"א להיות בלי קדימת המוחין , הרי יש להם קדימה זמניות זע"ז. משא"כ הכחות הנעלמים אינם תלוים זב"ז ((כמו בעילה ועלול ובסדר ההשתל' שתלויים זב"ז)) דכח הבינה אינו תלוי בכח החכ', דלכל כח יש מקור מיוחד שמקבל ממקורו וכמ"ש במ"א, ומ"מ הרי יש קדימה עצמיות לכח החכ' על כח הבינה ולמוחין על המדות. וכמו"כ הוא למעלה וכידוע דלמעלה מאצי' אין הספי' משתלשלים זמ"ז, ה"ז ג"כ קדימה זמניות דעם היות שאינם משתלשלים זמ"ז מ"מ הרי נאצלו זה אחר זה וכמ"ש בע"ח שהקו נמשך ומתעגל ונמשך וחוזר ומתעגל, הרי הע"ס דעגולים הן באים זה אחר זה , ולכן אי' בספרים שגם בנסים היוצאים מדרכי הטבע יש בהם סדר, וכמו עם האבות ואותות ומופתים דמצרים וקי"ס ומ"ת הכל הוא בסדר והדרגה זה א"ז, והיינו מפני שגם המדרי' שלמעלה מאצי' נאצלו זא"ז, ומובן ג"כ דלמעלה מאצי' המקום והזמן מתאחדים והיינו הערך והמעלה, והקדימה עצמיות הרי מתאחדים המה, ובאצי' הערך והמעלה, והקדימה ואיחור, הן ב' ענינים, וכ"ז הוא בחי' מקום וזמן רוחני שהכל הוא במדרי' האלקו' שלמעלה, ואח"כ בבי"ע הוא בבחי' מקום וזמן ממש וכמשנת"ל, שגם המלאכים נתפסים במקום וזמן.

מוקדש לרפואת והצלחת

מאיר אוריאל בן עידית

סדרת הספרים החדשה

שאל את הרב

דילוג לתוכן