שיעור 10, כרך א' המשך תער"ב - הרי המרומם נותן מקום לכל דבר ונמשך אל השפל - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

שיעור 10, כרך א' המשך תער"ב – הרי המרומם נותן מקום לכל דבר ונמשך אל השפל

שיעור 10, כרך א' המשך תער"ב – הרי המרומם נותן מקום לכל דבר ונמשך אל השפל הרב יצחק ערד בהמשך סידרת השיעורים תער"ב. הסרטה ועריכה: אילן רינדפליש​ אות רלה) אך לכאו' סותר לזה מה שאנו רואין שהמרומם דוקא בבחי' רוממות אמיתי אינו מבטל שום דבר ואדרבה נותן מקום וערך לכל דבר כו', ובאמת אין לך […]
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

שיעור 10, כרך א' המשך תער"ב – הרי המרומם נותן מקום לכל דבר ונמשך אל השפל

שיעור 10, כרך א' המשך תער"ב – הרי המרומם נותן מקום לכל דבר ונמשך אל השפל
הרב יצחק ערד בהמשך סידרת השיעורים תער"ב. הסרטה ועריכה: אילן רינדפליש​

אות רלה) אך לכאו' סותר לזה מה שאנו רואין שהמרומם דוקא בבחי' רוממות אמיתי אינו מבטל שום דבר ואדרבה נותן מקום וערך לכל דבר כו', ובאמת אין לך דבר שאין לו מקום ואיך נאמר שאינו במציאות כלל וכן הוא נראה בהרוממות בבחי' בלי מציאות, דלפי הנ"ל לכאו' הוא להיפך דכל דבר שנמצא ונתהווה יש לו מקום והרוממות דוקא נותן מקום לכל דבר כו'. אך הענין הוא דזה שיש לו מקום ונותן לו מקום אין זה שהדבר מצ"ע יש לו מקום וערך כ"א מה שנותנים לו ערך, דעם היות שאין לו שום ערך ותפיסא כלל וכלל לגבי הרוממות, ובאמת ה"ה בטל במציאות לגמרי לגבי הרוממות כנ"ל, מ"מ טבע הרוממות האמיתי כאשר בא בבחי' התפשטות והתגלות שנותן מקום לכל דבר, וגם לדבר הקטן ביותר נותן לו ערך ומקום כמו לדבר הגדול כו', וזהו מפני שהתפשטות הרוממות הוא מבחי' רוממות העצמות לא בבחי' מציאות וישות כו' כנ"ל, ע"כ הוא נותן מקום לכל דבר הגם שמצ"ע אין לו שום מקום וערך כלל כו', ודוקא בבחי' בהתפשטות הרוממות דכאשר הוא ברוממות עצמי בעצם אינו בגדר נתינת מקום לשום דבר כי מובדל בערך לגמרי כו', אבל כאשר הוא בהתפשטות הרוממות ה"ה נותן מקום לכל דבר כו', ועם היות שנותן להם מקום וערך אין להם שום מקום וערך מצד עצמן כלל כו', דזה שנותן לו מקום אין זה שהדבר תופס מקום אצלו, דבאמת אין הדבר מצ"ע תופס מקום כלל רק מה שהוא נותן לו מקום וערך, ולכן הגם שנותן לו מקום אין להדבר מקום מצ"ע כלל כו', דכן הוא בידיעת הרוממות דמצ"ע אין להם שום מקום כלל רק שהוא נותן להם מקום וערך כו'. וזהו ההפרש בין המרומם לשאינו מרומם, דמי שאינו מרומם ה"ה נותן מקום וערך לדבר שיש לו מקום מצ"ע היינו לדבר שתופס מקום אצלו, ועם הנתינות מקום נעשה הדבר בבחי' מציאות יותר להיות שזהו בבחי' קירוב הערך, וא"כ בזה שנותן מקום להדבר הרי הדבר הוא אצלו בבחי' תפיסת מקום יותר דהיינו בחי' המציאות והערך יותר כו', משא"כ המרומם נותן מקום לדבר שאין לו מקום וערך מצ"ע דהיינו שמצ"ע אין זה תופס מקום כלל, וע"כ עם הנתינות מקום אין מ"מ להדבר מקום מצ"ע להיות שזהו בבחי' הבדלת הערך ואינו נתפס בזה, לכן הדבר מצ"ע אין לו מקום וערך כלל כו' (ובזה מתורץ איך טבע המרומם להיות נמשך אל השפל מאחר שהוא נותן מקום להדבר א"כ אינו שפל כו', דלפי הנ"ל מובן להיות שזהו רק מה שהוא נותן לו מקום וערך אבל הדבר מצ"ע אין לו מקום וערך כלל, א"כ הרי מצ"ע הוא שפל שלא בבחי' מציאות כלל וע"כ טבע המרומם כו').

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן