Ask The Rabbi

קשה לזווגן כקריעת ים סוף

חכמינו אמרו: "קשה לזווגם כקריעת ים סוף". כלומר: לחבר בין בני זוג זהו קשה כמו לקרוע את הים. דימוי זה של חכמים מלמד אותנו שזהו עניין לא פשוט. אך במבט לעומק מדוע בחרו חכמים להשוות את הקושי בלזווגם זאת לקריעת ים סוף דווקא ולא לדברים קשים אחרים?
חכמינו אמרו: "קשה לזווגם כקריעת ים סוף". כלומר: לחבר בין בני זוג זהו קשה כמו לקרוע את הים. דימוי זה של חכמים מלמד אותנו שזהו עניין לא פשוט. אך במבט לעומק מדוע בחרו חכמים להשוות את הקושי בלזווגם זאת לקריעת ים סוף דווקא ולא לדברים קשים אחרים?

קשה לזווגן כקריעת ים סוף

על פי שיעוריו של הרב יצחק ערד

 

המכוסה והגלוי – סוד קריעת ים סוף

חכמינו אמרו: "קשה לזווגם כקריעת ים סוף". כלומר: לחבר בין בני זוג זהו קשה כמו לקרוע את הים.

דימוי זה של חכמים מלמד אותנו שזהו עניין לא פשוט. אך במבט לעומק מדוע בחרו חכמים להשוות את הקושי בלזווגם זאת לקריעת ים סוף דווקא ולא לדברים קשים אחרים?

בקריעת ים סוף ניצב עם ישראל אל מול הים, צריכים לעבור אותו, אך הדבר בלתי אפשרי. או אז קורה הנס והים הופך ליבשה, ובני ישראל הולכים ביבשה – בתוך הים.

מבואר במאמרי החסידות שבמציאות שלנו ישנם שני רבדים: מציאות אחת של ים שהיא 'עלמא דאתכסיא' (בלשון הזוהר) – העולם המכוסה. וישנה יבשה הנקראת 'עלמא דאיתגליא' – העולם הגלוי. כולנו נבראי היבשה וגלויים על היבשה, כל קיומנו על פני האדמה ולא בתוכה. לעומת זאת, נבראי הים מכוסים הם בתוך מי הים – נעלמים. אם נוציאם מן המים, לא יוכלו לחיות, כיון שכל קיומם הינו בים דווקא.

ההבדל בין עלמא דאיתכסיא – מה שמסמל הים, לבין עלמא דאיתגליא – מה שמסמלת היבשה, זהו גם במימדים הרוחניים. עלמא דאיתכסיא זהו המימד של ה'על מודע' – העולמות המכוסים. עלמא דאיתגליא זהו המימד של המודע והגלוי – העולמות הגלויים.

בספרי הקבלה מבואר שעולם האצילות נקרא עלמא דאיתכסיא שכולו אור אלוקי, לעומת עולמות הנבראים הנקראים עלמא דאיתגליא ויש בהם מודעות גלויה. החידוש של קריעת ים סוף זהו שהים הפך ליבשה ובני ישראל הלכו 'ביבשה בתוך הים'. ללכת ביבשה במקום היבשה זה לא חכמה גדולה. אך הנס, הקושי והמיוחד בקריעת ים סוף, הינו שהמימד הנעלם הופך להיות גלוי. להפוך את עלמא דאיתכסיא לעלמא דאיתגליא.

 

קריעת ים סוף

על פי זה נבין את כוונת חכמים באומרם: קשה לזווגם כקריעת ים סוף. כי כשהנסתר הופך לגלוי (הים הופך ליבשה), זהו נס.

אותו הדבר בזוגיות ישנה בחינה שהיא כמו קריעת ים סוף. בני הזוג שונים במיימדים הגלויים שלהם. הם איש ואשה השונים במהותם. הם לא אמורים לחשוב ולהרגיש את אותו הדבר. ההכרה במציאותם כשונה זהו חלק בלתי נפרד מפיתוחה של זוגיות נכונה. דווקא הבחינות המיוחדות הטמונות בכל אחד מהם כפי שהם במימד הגלוי המבחין במהויות שונות.

לכאורה נראה כי קשה לחבר בין שני מהויות שונות, אך מגלים חכמים את סוד של 'קריעת ים סוף' בתוך הזוגיות. הים הופך ליבשה. אנחנו לא מסתכלים רק על המציאות הגלויה – יבשה. אלא חושפים ומגלים את המימד הנסתר שבזוגיות – הים.

במימד הגלוי בני הזוג אכן שונים בטבעם, דיבורם ובצורת חשיבתם. איש הינו חכמה, ואשה בינה. האיש חסדים והאשה גבורות. שונים הם ברגשות, והחוויות ובפעולתם בעולם. אך ברובד הנסתר שלהם 'עלמא דאתכסיא', מגלים חכמים סוד גדול. במימד זה בני הזוג הם מהות אחת. הם אינם שונים כברובד הגלוי.

בזוהר מבואר כי הקשר בין בני הזוג, לא מתחיל בהיכרותם כאן בעולם, אלא הוא קשר נשמתי שכאשר נשמתן מתהווה בעולם הרוחני מתהווה היא כנשמה אחת, ואח"כ נאצלת ונמשכת לשני גופים נפרדים בעולם התחתון של איש ואישה. במימד הנסתר ישנה אחדות מוחלטת בין בני הזוג שאינה תלויה בכל גורם חיצוני אחר.

 

מטרת הפירוד

בספר בראשית מסופר שהקב"ה בורא את אדם וחוה כגוף אחד עם שני פרצופים. לאחר מכן נוצרת האשה מצלע האדם על ידי תהליך הנקרא בלשון הקבלה 'נסירה', שהם נבדלים ויש הפרדה ביניהם המביא אפשרות לקשר אמיתי. כי כפי שהיו מחוברים לא היתה להם את היכולת לתקשר מכיוון שהיו מחוברים באחוריהם ופניהם מופנים אחד מן השני.

הקשר של פנים מול פנים התאפשר דווקא כאשר היתה את פעולת הנסירה וההפרדה. ההרחקה ביניהם יצרה את האפשרות של קשר פנים אל פנים. ציור גשמי זה של אדם וחוה, זה בעצם המהות הרוחנית. בבני הזוג ישנה אחדות פנימית נשמתית בהיותם נשמה אחת. רק שנמשכה לגופים נפרדים ומכך מתחילה ההכירות והקשר ביניהם. ברובד הגלוי ישנו פירוד ושוני בטבע. אך ברובד הנסתר, הנשמתי, השורשי והעל מודע ישנה אחדות.

מלמדים אותנו חכמים, שאמנם ישנו רובד של התחברות של אנשים סביב אינטרס מסויים, אך נשארים הם שונים ורק איזשהו אינטרס מסויים מחבר ביניהם. אך ברגע שהאינטרס יתבטל, אזי יתבטל הקשר ביניהם. כמאמר חז"ל: "אהבה התלויה בדבר, בטל הדבר בטילה האהבה". כי זהו חיבור שמתייחס ומבטא את הרובד הגלוי של הקשר – היבשה.

בוודאי ישנו מקום בקשר שבני הזוג חווים את השוני, ומכבדים אותו ולמרות זאת מוצאים את האינטרסים המשותפים. אך חיבור כזה אינו עצמי, ובהיותו חיבור מותנה, קיים הפחד מה יקרה כשישתנה. הוא עמד על בסיס רעוע בהיותו מבוסס על גורם חיצוני המחבר בין השניים.

במאמר חכמים 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף', גילו לנו את סוד הקשר האמיתי. בים – המימד הנסתר, ישנה אחדות אמיתית כדברי הזוהר, נשמה אחת. הפירוד קיים רק בעלמא דאיתגליא. ולגלות את המימד הנסתר זה לחשוף את אותו רובד פנימי שבו לא האינטרס מחבר בין בני הזוג, אלא הם בעלי מהות אחת. ההשפעה ברובד הגלוי קיימת ונחוצה נתינה, כבוד, חיבור ועד.אך החוויה העמוקה הדורשת מאמץ כדי לחשפה, זהו הרובד הפנימי, אחדות הנשמה.

 

סוד היין בחופה

רמז עמוק לחיבור האמיתי בין בני הזוג ניתן לראות באופן בו נערכים נישואין עפ"י ההלכה שהיא עמידת החתן והכלה תחת חופה אחת ו שבע הברכות הנאמרים על יין דווקא. החופה מסמלת את המימד המקיף והנסתר. כאשר החתן והכלה עומדים תחת החופה, ישנה השראה של אור אלוקי המקיף אותם מלמעלה. וזהו האור המקיף אשר נדרשים הזוג לחושפו ולגלותו.

השבע ברכות נאמרות תחת החופה על כוס יין דווקא וברכתו 'בורא פרי הגפן', זו היא הברכה הראשונה. על היין נאמר: 'נכנס יין יצא סוד' 'ויין ישמח לבב אנוש'. כוונת הדברים בכך שהיין משמח, שחושף את פנימיות האדם ששמח באמת גם אם לא נראה כך כלפי חוץ. כשזוג מתחתן הרובד הגלוי וודאי מחבר ביניהם, אך נדרש מאמץ לחשוף את הרובד הנעלה והמימד הנסתר וזהו סוד הגפן בחופה. לחשוף את המימד הפנימי של הקשר ביניהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *