מחבר: תמר שור

הרבי מתייחס אלינו כילדים גדולים! בהתבוננות ביחסו של הרבי אלינו, החסידים, במרוצת שנות הנשיאות, מצינו

פסח, הוא החג שיותר מכל עוסק בדיבור ומסמל את הדיבור. כפי שמובא בהגדה של פסח- "והגדת לבנך" -"מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם". מוסבר בספר יצירה, שלכל חודש בשנה יש שייכות לחוש מיוחד. החוש של חודש ניסן הוא חוש הדיבור. האדם נקרא מדבר, כי הדיבור הוא מעלת האדם. תקשורת, הזדהות וחיבור בין בני אדם מתרחשים בעיקר באמצעות דיבור.

חודש אלול ובמיוחד ימי הסליחות ועשרת ימי תשובה – הוא הזמן של עריכת חשבון צדק, לא חשבון מרומה, מהשנה החולפת, ולהמשיך ממנו את ההחלטות הנכונות כיצד להעמיד את עצמו, את הבית וכל הענינים שלו, בשנה הבאה.

בין מכלול הבעיות הפנימיות והחיצוניות שהפרט והכלל מתמודדים אתן, בולטת בעיית חוסר האחדות, המחלוקת, המריבה ובייחוד שנאת החינם; מצב שהאחד אינו יכול לסבול את זולתו.

חכמינו אמרו: "קשה לזווגם כקריעת ים סוף". כלומר: לחבר בין בני זוג זהו קשה כמו לקרוע את הים. דימוי זה של חכמים מלמד אותנו שזהו עניין לא פשוט. אך במבט לעומק מדוע בחרו חכמים להשוות את הקושי בלזווגם זאת לקריעת ים סוף דווקא ולא לדברים קשים אחרים?

בימים הבאים, המקשרים את חג הפורים עם חג הפסח, צריכה כל אשה ובת יהודיה להתבונן בחלק החשוב שהיה לאשה היהודיה בחגים אלה, ובמה שיש ללמוד מכך. נשים ובנות יהודיות! בידכן מוטל, במידה רבה, גורל עמנו.

מכתב כללי של הרבי   (תרגום חפשי) ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ח ברוקלין, נ.י. אל אחינו

מוגש לקראת ב' ניסן על פי מאמרי תער"ב   לקראת ב' ניסן יום ההילולה של

הרב יצחק ערד ומנחם זיגלבוים משוחחים על נקודות מרכזיות ב'דבר מלכות' השבועי, ומנסים לשלב ולמזג דרכים פרדוכסליות שתעבוד בו זמנית.

לאחר שלמדנו כי האדם בחייו מתמודד בעל כורחו, והבחירה שלו היא מתוך איזה מקום ואיזה נפש הוא מגיב ומתמודד, יש לתת כלים מעשיים לפעול ולהתמודד בצורה הנכונה.

לכל חג מחגי השנה יש מסר מיוחד, תודעה שממנה אנו לוקחים כוח לכל החיים.

המסר המרכזי של פורים הוא "ונהפוך הוא". בסיפור של פורים היה מצב בעייתי ליהודים, גורלם התהפך ונהיה לגורל חיובי.

אחד מהדברים המאפשרים ומקרבים את תחושת האהבה והחיבור בין אחד לשני, הוא כח השמחה. כשהאדם שמח הוא מראה קירבה לכולם, ואף לכאלו שבדרך כלל לא מעוניין בהם ומרגיש כלפיהם תחושת ריחוק וניכור, הרי בזמן השמחה רוצה בקרבתם ומרגיש שייכות גם אליהם.

התייחסות ראשונה לשאלת השאלות, למה ירדה הנשמה למטה, מוצאים אנו במדרש תנחומא (פ' פקודי), וזה לשונו:
קודם יצירת הוולד במעי אמו רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממנה על הרוחות, ואומר לו:

ימי ההגבלה – ההכנה למתן תורה – דורשים ותובעים באופן מיוחד התבוננות עמוקה ופנימית – תורה מהי.

התורה הקדושה איננה אוסף של חוקים בענינים מסוימים, כי אם מקיפה את האדם כולו, מהרגע הראשון שלו ועד האחרון וכל הפרטים בחייו היום-יומיים.

זה הוא המובן הפנימי של תורה כתורת-חיים.

האדמו"ר הזקן מגדיר בפרק ב' בתניא את מהותה של הנשמה האלוקית: "חלק אלקה ממעל ממש". הנשמה של כל יהודי היא חלק מה' ממש, מהדרגה הכי עליונה שיכולה להיות.

בהתמודדות של האדם בעולם ובמיוחד בהתמודדות שלו מול העתיד, נתפסת תחושת החרדה והפחד כתחושה וחוויה לגיטימית ביותר. אותה תחושה טבעית של פחד מול מה שעתיד לקרות, מתגברת ומקבלת יתר תוקף ועוז כאשר אני מסתכל סביבי ורואה את הרע שמתחולל בתוך המציאות. מה הוא אם כך הדבר אשר יכול להבטיח לו בביטחון גמור חיים ללא בעיות?

יסוד האמונה של כל יהודי הוא שהעולם נברא על ידי הבורא יש מאין. האדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא, בשער היחוד והאמונה, שתהליך הבריאה אינו תהליך חד פעמי אלא תהליך תמידי, שכל רגע ורגע הבורא בורא את כל הנבראים מחדש יש מאין. וכמו שאנו אומרים בתפילה כל יום: "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".

"לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו", ידוע פירוש רש"י שם: זכה – עזר, לא זכה – כנגדו להלחם.

האדמו"ר הזקן מביא פירוש נוסף ל"עזר כנגדו", אעשה לו עזר מהכנגדו. הם ניגוד, שונים בעצם וההשלמה באה מתוך הניגוד!

"בשיחת ה'דבר מלכות' של ראש השנה, ישנו דבר מופלא. משהו מוזר ופתאומי קורה באמצע השיחה" – פותח ואומר הרב יצחק ערד. אבל כדי 'לעלות' על כך, צריך להביט רגע בתוך השיחה. הבה נעשה זאת יחד".

בפרק השלישי בחובת הלבבות שער הביטחון מבאר רבינו בחיי, מהי הסיבה שהסדר בעולם הוא שכל דבר עובר דרך סיבות טבעיות שונות ומשונות, ומהו יחס הנדרש לסיבות ואמצעים אלו. להלן יופיע ציטוט דבריו (החל מ"וההקדמה החמישית"), ואחר כך ההסבר והעמקה בדבריו.

תורת הקבלה והחסידות מקבילה את המבנה המשפחתי למבנה הספירות. על פי מבנה זה ההורים, אבא ואמא, מקבילים לספירת החכמה והבינה ואילו הילדים למידות. דימוי זה שההורים הם 'ראש' המשפחה, הוא דימוי מנחה המורה שכשם שהראש מנהל ומנחה את הגוף, כך תפקידם של ההורים להנחות ולנהל את ילדיהם. המידות מבטאות את המקום הרגשי המושפע בצורה ישירה מהמסרים שהוא מקבל מהחכמה והבינה.

שנם שני סוגי התנהגויות של בני אדם. האחת היא עדינות וההיפך ממנה זוהי הגסות.

אדם המתנהג בגסות, הוא האדם הנאבק ונלחם על מקומו ומעמדו בעולם. חסר רגישות כלפי סביבתו כיוון שעסוק מאוד בעצמו, בקריירה שלו, בהתפתחותו האישית ואין לו את היכולת הנפשית להתפנות אל הזולת. אדם זה אינו בנוי לתקשורת טובה ובריאה, כי גם בזולת יראה רק את טובתו ורווחיו האישים שיכול להשיג מעצם הקשר עמו.

הרגש הכי מפותח מבחינה פנימית הוא רגש הרחמים. יתרה מזו, במצבים שרוצים לעורר את רגש האהבה וקשה מאיזה סיבה לעשות זאת, הדרך לעורר אותה היא דרת התעוררות מידת הרחמים, כיון שיש משהו במידת הרחמים שהוא המפתח לשאר רגשות ומידות האדם.

כמו שהובא לעיל, תנועת הרצוא מצד עצמה, ללא תנועה של שוב הבאה אחריה, אינה מספיקה ואינה מסוגלת לתקן בפועל את המציאות השבורה והחסרה. נקודת ההתבוננות הראשונה אשר תאפשר לנו ליצור את תנועת השוב ולהמשיך את הטוב הנעלם אשר השגנו בתנועת הרצוא אל תוך המציאות הגלויה כאן למטה, היא ההתבוננות באהבת הבורא כלפינו.

בכל עבודה פנימית השמחה היא אחד הכלים החשובים ביותר. ישנו כלל חשוב מאוד: ככל שאתה יותר בשמחה אתה יותר עם עצמך, וככל שאתה פחות בשמחה, אתה פחות עם עצמך האמיתי.