לדעת להעניש - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

לדעת להעניש

מרגע צאת הילד לאוויר העולם נחשף הוא לעולם מלא התמודדויות, מלחמת החיים. על הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" פירשו חכמינו "משעה שננער לצאת ממעי אמו". כבר מאז מתחיל הגידול של היצר – כוחות הרסניים שנמצאים באדם. תפקיד האדם לחשוף את הכוחות הטובים שבתוכו, וזאת מוטל על ההורים להעמיד את הילד בדרך הנכונה ולעזור לו בהתמודדויות החיים. לחנך אותו.
מרגע צאת הילד לאוויר העולם נחשף הוא לעולם מלא התמודדויות, מלחמת החיים. על הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" פירשו חכמינו "משעה שננער לצאת ממעי אמו". כבר מאז מתחיל הגידול של היצר - כוחות הרסניים שנמצאים באדם. תפקיד האדם לחשוף את הכוחות הטובים שבתוכו, וזאת מוטל על ההורים להעמיד את הילד בדרך הנכונה ולעזור לו בהתמודדויות החיים. לחנך אותו.
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

לדעת להעניש

על פי שיעוריו של הרב יצחק ערד

 

ההורים – מחנכים במלחמת החיים

מרגע צאת הילד לאוויר העולם נחשף הוא לעולם מלא התמודדויות, מלחמת החיים.

על הפסוק "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" פירשו חכמינו "משעה שננער לצאת ממעי אמו". כבר מאז מתחיל הגידול של היצר – כוחות הרסניים שנמצאים באדם. תפקיד האדם לחשוף את הכוחות הטובים שבתוכו, וזאת מוטל על ההורים להעמיד את הילד בדרך הנכונה ולעזור לו בהתמודדויות החיים. לחנך אותו.

טעות מרה היא לחשוב שאני אוהב את ילדי ללא גבולות ועל כן לא אתערב לו בדבר. ההיפך, הילד מצפה מהוריו שידריכו אותו, שיהיו איתו בהתמודדויות ויעזרו לו להחליט נכון. גם בצד הגבורה שצריך לפעמים להשתמש כלפי ילד, צריך לדעת לצאת ממקום נכון, לא ממקום שאני נפגע ולכן אני רוצה לחנך, אלא, רק מתוך תחושה שאני רוצה בטובתו ואוהב אותו.

הורות אמיתית זה חינוך לא על מנת לקבל מהילד בחזרה. ההורים הם הנותנים לילדים, ועל כן ציפייה לקבל מהילד בחזרה היא מוטעית.

אמרו חכמים: "בכל אדם מתקנא חוץ מבבנו". לקנאות מצטרפת שנאה על כך שלשני יש ולי אין. בילדים זה לא שייך. אם הורה אוהב ללא תנאים וכל רצונו זה בטובתו של הילד כל הצלחה של הילד הופכת להצלחת ההורה.

ענישה – לא מתוך כעס

כשהורה מעניש את ילדו, הענישה צריכה לבוא ממקום של רצון בטובת הילד בלבד ומתוך אהבתו, אם ענישה באה בהמשך לכעס על הילד, מתוך הורה פגוע, יוצרת היא חיץ בין ההורה לילד ומפתח ביניהם מעין קרב.

כותב הרמב"ם בהלכות דעות פ"ב ה"ג: "וכן הכעס, מדה רעה היא עד למאוד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו. ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, או על הציבור – אם היה פרנס – ורצה לכעוס עליהם כדי שיחזרו למוטב – יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו, כאדם שהוא מדמה שהוא כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס".

הנהגה זו נכונה אצל כל אדם. אצל הורים זו הנהגה הורית. אסור שיהיה כעס אמיתי על הילדים.

ביקורת ההורה על עבודתו החינוכית

כלל חשוב נוסף הוא שעל ההורה להיות תמיד בביקורת אם נוהג נכון בהתנהגותו עם ילדו ובפרט כשצריך להענישו, באם הוא מחנך מתוך המקום הטהור, שבו הבן הוא חלק ממנו ורוצה רק בטובתו, או שנכנסים גם רבדים חיצוניים.

שמאל דוחה וימין מקרבת

בחינוך הילדים קיימים שני מצבים שאת שניהם צריכים כמובן, במתח נכון ביניהם. ימין מקרבת ושמאל דוחה. שמאל זה הגבלה. לתת לילד גבולות. ללא גבולות יישאר הילד אבוד בהתמודדויות החיים, אין מי שידריך אותו מה חיובי ומה שלילי.

ימין זה נתינה, קירוב, כל העידוד והתמיכה על מעשים טובים של הילד נכללים בזה. 'הנהגה ימנית' עם הילד נחווית בכך שהליד מרגיש מוערך יותר, בעל יכולות והכרה בטוב שקיים בו. הנהגה זו מחזקת את כוחות הפעולה של הילד. למשל, ילד שהצליח במבחן וכד' ומקבל מחמאה, בשבילו זה תמריץ שיעזור לו לפתח יותר כוחות ולהגיע להישגים גבוהים יותר.

זה הימין הגלוי, אך יש ימין של הכתר, האהבה שלא תלויה בדבר. שתפקידו לתת לילד להרגיש שיש לו מקום וערך אף מבעד למעשיו והנהגתו, שלא תלויה בדבר.

מהות השמאל – ההגבלה

בכדי שנוכל להבין טוב יותר את מהות ההגבלה ותפקידה אצל הילד, נתבונן במושג הגבלה.

באופן שטחי הגבלה נתפסת כלא מועילה, היא סוגרת את הילד, מצמצמת אותו, הילד רוצה להתפשט, להתפתח, ויש כוח שמגביל אותו. אם כן, במה מועילה ההגבלה?

להבנת העניין נקדים בציטוט מן הקבלה על מהות הגבורה: "הצמצום יוצר את החלל של הכלי". במילים אחרות: ההגבלה יוצרת בכלי את היכולת לקבל מבחוץ, מאחרים. אם אתה מקבל גבולות מבחוץ ואתה יודע שיש מישהו חוץ ממך, אז גם תדע לקבל מאחרים, כשהוא ירגיש שהוא מקבל מאחרים הוא ידע גם לכבד את זה, את ההורים.

תפקיד חשוב נוסף משמשת הגבורה, היא עוזרת לילד לקחת אחריות על מעשיו. יש דברים שמותר, שטובים, ויש דברים שאסור, ובכלל, יש עוד אנשים סביבי.

חסדים קודמים לגבורות

מבחינת סדר ההנהגה החסדים קודמים לגבורות, הימין מקרבת קודמת לשמאל דוחה.

כפי שהוסבר לעיל תפקיד החסד הוא לגלות את זה שנותנים לו, לעזור לו לחשוף את זהותו ואת יכולותיו. אי אפשר להתחיל עם הגבלה לפני שיש את מי להגביל. מכאן נלמד, שכל גבורה והגבלה צריכים להיות על רקע של חסד, לפני כל הגבלה או ענישה מומלץ להגביר חסדים, מחמאות וכד'.

לסיכום: החסד בונה את ממשות הכלי, המקבל. והגבורה את חלל הכלי, מקום שיוכל לקבל אליו.

כללים בשימוש בגבורה

השימוש בחסד ובנתינה יכול להזיק הרבה פחות מאשר שימוש יתר בגבורה, על כן, עלינו לשים אל ליבנו כמה יסודות חשובים בזה:

1. אין במחשבת ההורה חלילה רצון לנקום וכד' אלא רק להיטיב לילדו.

2. לא מתנהגים בגבורה מתוך מקום חם ובוער אלא במתינות ובאופן מחושב.

3. לחפש ולמצוא את התועלת שבענישה, מדוע אני נוהג כך.

4. כתוצאה מהנ"ל נשללת לחלוטין התנהגות בגבורה מתוך הרגל. אז גם הגבורה מאבדת את הפן החיובי שלה.

5. ככל שתהיה הגבורה בדרך עקיפה יותר תועיל יותר.

6. גם כשהורה מעניש הילד צריך להרגיש שזה קשה להורה ואינו חפץ בזה (ובטח שההורה לא נהנה מזה) ורק טובת הילד לנגד עיניו.

7. גם כשמוכיחים וכו' מתוך נתינת כבוד ובלי לבייש ולפגוע בילד. תעשה זאת בצנעה, בצורה עקיפה וכו'.

שמירה כל כללים אלו, תגרום תועלת בחינוך הילדים, ולא חלילה ההיפך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן