חינוך באהבה - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

חינוך באהבה

לפניך שיעור שנמסר בנושא זה על ידי הרב יצחק ערד, מתוך סדרת שיעורים, המלמדים את קונטרס "כללי החינוך וההדרכה" של הרב הריי"צ.

חינוך באהבה

לפניך שיעור שנמסר בנושא זה על ידי הרב יצחק ערד, מתוך סדרת שיעורים, המלמדים את קונטרס "כללי החינוך וההדרכה" של הרב הריי"צ.
paper family with heart in hands

חינוך באהבה

הרב יצחק ערד

חינוך באהבה – כל מחנך ומשפיע וכל הורה המחנך את ילדיו צריך לבקר את עצמו ולהכשיר את עצמו להיות מחנך.

לפניך שיעור שנמסר בנושא זה על ידי הרב יצחק ערד, מתוך סדרת שיעורים, המלמדים את קונטרס "כללי החינוך וההדרכה" של הרב הריי"צ.

בשיעור זה נלמדים סעיפים ג' וד' מהקונטרס הזה, ולתועלת המאזינים הבאנו את הסעיפים האלו, על מנת שניתן יהיה לעקוב תוך כדי האזנה לקריאה מבפנים:

ג.
ביקורת האדם ביחס לעצמו והכשרתו.
כל אדם החפץ בחיי עבודה צריך לשום דעתו ולבו לבקר את עצמו בכל ענפי חייו המוסריים, כי השונא הכי גדול של האדם הוא ה"אהבת עצמו" הפראית – מצד התולדה שהוא חומרי עב וגס.
אהבת עצמו היא אחת מכלי אומנותו של היצה"ר הוא המעוור את שכל האדם ומטמטם את ליבו, סותם את עיניו ואוטם את אזניו מלהבין את חסרונותיו ושגיאות עונותיו להיות דרך איש ישר בעיניו ועל כל פשעיו וחטאיו, גם להאנושיות באשר הוא אדם, תכסה אהבה זו שהאדם אוהב את עצמו.
ה"אהבת עצמו" עושה את השוטה ונבער מדעת לאדם המעלה בעיני עצמו, את אטום המוח למשכיל, את הגאה לעניו, את המכוער ליפה תואר, את האכזר לבעל מידות ישרות, את המקנא לטוב עין וכיו"ב.
כמה מן השטות והעיוורון יש בזה, אשר האויל לועג להכסיל, אטום המוח לנבער מדעת, הגאה לגס הרוח, המכוער להמזוהם וכן בשארי בעלי מומין המוסרים מבלי התחשב כלל עם מומי עצמם. וגם אם מעוררים אותם על זה הנה ימצאו מאות התנצלות וטעמים כמוסים על כל מום וחסרון, כי טעה המעורר לחשבו למום וחסרון. ומהם גם כאלו אשר מומיהם בולטים וסרחונם עובר כל גבול, הנה באשמת אהבת עצמם חוטאים בעלי מומים הללו כלפי בחיר הנבראים אשר ברא אלקים – הוא האדם – כלפי נשמתם להרהיב עוז ולהעיז להעמיד עצמם בסוג למעלה מן הבקורת.
אוי ואבוי להם לבריות הללו, אשר לבד זאת כי חוטאים המה לאותה הכוונה אשר הקב"ה הוריד את נשמתם מאיגרא רמה לבירא עמיקתא בעולם זה לעבדה ולשמרה בקנין המדות הטובות נוסף על לימוד התורה ושמירת קיום המצוות, וחוץ מזה אשר מאבדים הם ר"ל את העילוי שהיו עולים במעלת הרוחניות ובאים על שכרם בעלמא דאתי, הנה עוד זאת אשר נשארים המה לבוז ולחרפת עולם.
והאשמה תלויה אך ורק בה"אהבת עצמו" התולדתית, אשר האדם הבלתי משים דעתו ולבו לבקר את עצמו, הולך אחריה בתום לבב כשור לטבח יובל ומאבד ח"ו את חייו המוסריים והרוחניים ומטרתו האנושית.
חיי האדם בעלמא דין הם מלחמה עצומה בין הטוב והרע, האמת והשקר, הנאה והמגונה, ובשעת מלחמה הנה אחד הטכסיסים הוא – הבקורת החדה והמסודרת אפילו על אוהבים וידידים צריכים להשגיח בעינא פקיחא אם ממלאים המה את חובתם להועיל לנצח על האויב, ומובן גודל הכרח ההגשחה הכי חזרה והבקורת הכי חדה על האויבים ובפרט על שונא המסתתר בבגדי אוהב – אהבת עצמו – ומתעה את האדם על כל צעד וצעד.
אשר על כן הנה האיש החפץ בחיים מתאימים להשליחות אשר גזרה עליו ההשגחה העליונה, להאיר את העולם באור תורה ונר מצווה, ומיטיבה עמו לכלכלו בכל הדרוש לו במזונותיו הרוחניים לפי העבודה המוטלת עליו, הנה ההכשרה שיכשיר האדם את עצמו הוא על ידי הבקורת שיבקר את עצמו בעבודתו ובהנהגתו.
קיצור. אהבת עצמו מתעה את האדם, והבקרת מכשרת אותו לעבודה פורי'.

ד.
תנאי ראשון: בקרת המחנך והמדריך ביחס לעצמו.
כל בני האדם – בלי הבדל היחס אם מגזע אפרתים או מגזע ההמונים – בעלי מעלה וחסרון המה, כי הטביע הקב"ה בטבעי בנ"א את המעלות, באשר המה משלימות האנושיות, ואת החסרונות, בשביל העבודה אשר האדם יעבוד עם עצמו לדחותם לעקרם ולשרש אחריהם ולהקנות בעצמו מהמעלות הנאותות תמורתן.
גדולה עבודה ומלאכה המעשרת את בעליה, ואין לך נועם יותר גדול מעבודת האדם המהפך את הרע לטוב. אדם החורש וזורע בכברת ארץ עדית ומוצא ברכה מרובה, הנה לא יתענג כמו החורש וזורע אדמת זיבורית ומוצא בה ברכה מרובה, כי בזה ימצא גם סיפוק מוסרי בפועל ידיו ובעבודתו המרובה נוסף על הריווח הכלכלי.
וכן הדבר כי גדולה עבודה ומלאכה מוסרית המאשרת את בעליה באושר נצחי, כי העבודה בחילוף ותמורת הרע בטוב ואת המגונה בנאה מענגת את האדם יותר משקידת הטוב והנאה, כמאמר מאן מנכון די חשוכא מהפכן לנהורא וטעמין מרירו למיתקא.
הטבעים אשר באדם, הן המעלות והן החסרונות, מתחלקים לשתי פלוגות: א) טבעים תולדתים ב) טבעים רגילותיים. ושניהם משתרשים בהאדם מזמן לזמן בעומק יותר, עד כי התולדתי נעשה כמו עצמי אשר באופן אחר אי אפשר, והרגילותי נעשה כמו התולדתי וכמאמר הרגל נעשה טבע.
מובן הדבר אשר שתי המערכות: א) מערכת המעלות, ב) מערכת החסרונות – אינן מתגדלות מתרחבות ומשתרשות מצד עצמם בלי שום שקידת עבודה ופועל, כי זה לעומת זה עשה אלוקים, וכמו שלא ישכיל האדם ויתחכם בלא לימוד הנה כן לא יתגדל ויתרחב החסרון בלא שקידת תשמישו בהם.
מטעם זה אנו רואים במוחש לעיתים קרובות, אשר ילדים או נערים בעלי כשרון רב או בעלי נטיות רעות, הנה פתאום נשארים על עמדם מבלי התפתח, בבעלי כשרון – כשרונותיהם ובבעלי נטיות רעות – חסרונותיהם. וסבת הדבר היא לפי שחסרה השקידה בהתפתחות הכשרונות, וחסרות ההזדמנות בהתפתחות הנטיות הרעות.
אמנם גם מי שנטיותיו הרעות, הן מצד התולדה והן מצד הרגילות, התפתחו באופן פרוע יש לו האפשרויות והיכולת לא רק לדחותם ולהסירם מעליו אלא גם להפכם מרע לטוב וממגונה לנאה בכח העליון אשר נתן הקב"ה בכל אחד ואחד מישראל כפי עניניו, כמאמר רז"ל משביעין אותו תהי צדיק וכו' ומבואר ומוסבר ענין שבועה זו שהוא השובע הנפשי אשר לפום גמלא שיחנא, שלכל אחד נותן הקב"ה כוחות רוחנים להפך חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא בעבודתו ביגיעת בשר ונפש.
קיצור. בני אדם הם בעלי מעלות וחסרונות בתולדתם ורגילותם, ביכולת העובד להפוך את החסרון למעלה.

ה.
תנאי שני: הכשרת המחנך והמדריך
המחנך והמדריך צריך הכשרה מיוחדת להיות ראוי לחנך ולהדריך. ואשר חנוכו והדרכתו יביאו ועלת נרצה. לא כל הבא ליטול שם מחנך ומדריך יכול לקחת עליו אחריות גדולה כזו, כי הבלתי מתאים הנה לא זו בלבד שאינו מתקן כלום, אלא עוד זאת הוא מקלקל והקולר תלוי בצוארו.
ראשית הכשרת המחנך והמדריך לעבודתו רבת החאריות והכי קדושה בחנוך והדרכה היא הבקורת. המחנך והמדריך צריך לבקר עצמו, ביתר שאת ויתר עז על אותה הבקורת שאדם פרטי צריך לבקר את עצמו – כאמור בפרק ג אשר בזה תלוי כל קיומו המוסרי והרוחני.
והנה מלבד הבקורת החדה שהמחנך והמדריך צריך לבקר עצמו באופני הוראת חינוכו והדרכתו, שיהיו בתכלית המתינות והנימוס וישתדל למצוא פתגמים מתאימים לההוראות ההם ויבעים בביטוים יפים למען אשר יחקקו בלב המחונך והמודרך ויעמדו לנגד עיניו גם בעת יצא מאת פני מחנכו ומדריכו.
פרי החינוך וההדרכה לא יצמח בין לילה וכל דבר וענין בחינוך והדרכה, לא מיבעי אשר לעקור טבע או רגילות רעה של המחונך המודרך דורש יגיעה עצומה וזמן נכון, אלא גם להקנות בו מדה טובה ולהרגילו בה דורש יגיעה רבה וזמן מרובה, נוסף על זה אשר המחונך והמדורך צריך לעבוד בעצמו בזה.
המחנך והמדריך צריך לדעת כי לא רק פתגמים מתאימים לעניני הוראותיו נוגעים בעיקרי תועלת החינוך וההדרכה, אלא גם אופן ביטוי הפתגמים, אם בנמוס ומתינות או בהתרגשות וזלזול, נוגע ביסוי תועלת החינוך וההדרכה.
ההתרגשות והזלזול אפילו בכלל, כלומר שבשעת שיחתו של המחנך והמדריך על אודות אחד החסרונות הכי גדולים במומי בנ"א קורא אותו בשמות של זלזול – אשר באמת מתאימים הם – הנה זה עושה רושם רע על המחונך והמודרך לשמוע דברי זלזול – אפילו אמיתים – מפי מחנכו ומדריכו ומתמעט ערכו של המחנך והמדריך בעיני המחונך והמודרך.
רבים מהמחנכים והמדריכים טועים בזה מה שחושבים אשר בהתרגשות בקול רעם ורעש יגיעו למטרתם בחינוך והדרכה, ומהם מתנפלים על המחונך ומודרך בדברי רוגז בדברים קשים כגידים ויחרפנו ויגדפנו, ובאמת הנה גם אם לשעה מתרגש המחונך והמודרך מלפידי אש אמרי פי המחנך והמדריך ולבבו מתכווף מצער ולפעמים הנה גם יבכה במר נפשו, הנה חינוך והדרכה זו לא יביבאו שום תועלת והחלום יעוף.
תועלת החינוך וההדרכה האמיתית הוא רק בשמירת כל התנאים האמורים בזה ובמילואן בהידור ואז יהי' דבר החינוך וההדרכה בקיום נצחי וברכות מאליפות יחולו על ראש המחנך והמדריך.
קיצור. תועלת החינוך וההדרכה היא רק כשבא במתינות נימוס ויופי הביטוי בפתגמים מתאימים.

 


האזנה נעימה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן