המשך תער"ב שיעור 18, "אית חסד ואית חסד" - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

המשך תער"ב שיעור 18, "אית חסד ואית חסד"

שיעור 18: ספר תער"ב (כרך א) – אית חסד זוטא דז"א ואית רב חסד דא"א (עמ תפד) סיכום: עמ' תעז: אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ כו', וצ"ל מ"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא נא' אשר בראתי שו"א…גם צ"ל מ"ש אנכי ה' אלקיך הלא ידוע דהוי' ואלקים הן אורות וכלים דהוי' מקור האורות ואלקים מקור הכלים, […]
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

המשך תער"ב שיעור 18, "אית חסד ואית חסד"

שיעור 18: ספר תער"ב (כרך א) – אית חסד זוטא דז"א ואית רב חסד דא"א (עמ תפד)

סיכום: עמ' תעז: אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ כו', וצ"ל מ"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא נא' אשר בראתי שו"א…גם צ"ל מ"ש אנכי ה' אלקיך הלא ידוע דהוי' ואלקים הן אורות וכלים דהוי' מקור האורות ואלקים מקור הכלים, וזה שייך בס' השתל'. אבל אנכי הוא בחי' עצמות אוא"ס שלמע' מס' השתל', ומאומרו אנכי ה' אלקיך משמע דבחי' אנכי הוא הוי' אלקיך.
עמ' תפג: וע"פ הנ"ל יובן מ"ש אנכי ה' אלקיך, דהנה עיקר התחלת התקון הוא מן מ"ת דהרי מקודם היו שני אלפים תהו (ללא תורה),  ואח"כ שני אלפים תורה שזהו בחי' התקון וז"ש במ"ת אנכי הוי' אלקיך (שהו"ע אורות וכלים) והיינו שמעכשיו להיות התיישבות האורות בהכלים, דלא לתהו בראה אלא לשבת יצרה במטרה להתלבש אור בכלי. וע"י התלבשות האור בהכלי להאיר את הכלי נמשך תוס' אור מבחי' אוא"ס הבל"ג , וזהו אנכי ה' אלקיך גילוי בחי' אנכי (בח' עצמות). וכמו שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו דמשה הי' בבחי' משפיע ועי"ז אנכי בקרבו  כמבו' במ"א. דהאור מצ"ע גם כמו שהוא בבחי' דביקות במקורו ה"ז האור הפנימי אור מוגבל, וע"י ההשפעה בהכלי מאיר בו בחי' אור הבל"ג , וזהו אשר הוצאתיך מאמ"צ. ולא נא' אשר בראתי שו"א, דבריאת שו"א הוא בבחי' הארה שבאה בבחי' מדה וגבול לפי"ע העולמות. ואילו אשר הוצאתיך מאמ"צ זהו גילוי בחי' אוא"ס הבל"ג. וזהו אנכי הוי' אלקיך שע"י יחוד אורות וכלים בבחי' התיישבות וגילוי בבחי' או"פ עי"ז אנכי ה' אלקיך מאיר גילוי בחי' אנכי, להיות שיציאת מצריים בח' תכלית, בח' התישבות אורות בכלים לכן אז מתגלה גילוי אוא"ס הבל"ג.
עמ' תפד: וראיתי אני שיש יתרון לחכ' מן הסכלות, כיתרון האור מן החשך.
רמ) אמנם עדיין צ"ל דהרי אנו מוצאים דבהשפעה יש ב' אופנים, הא' שההשפעה היא מצד הביטול והב' שסיבת ההשפעה היא מצד הגדלות דוקא. והענין הוא דהנה אי' בזהר אית חסד בחי' חסד זוטא -חסד דז"א, ונקרא חסד דאברהם. ואית חסד בחי' רב חסד שהוא בחי' חסד דא"א. דחסד דז"א בא בבחי' הגבלה לגבי בחי' רב חסד דאריך שהוא בבח' א"ס, וכידוע דז"א הוא סוף עולם הא"ס, והיינו שכל האורות דאוא"ס ב"ה באים בז"א בבחי' קטנות וצמצום, ועי"ז יכול להיות התהוות העולמות בע"ג. דמ"מ גם בחי' חסד דז"א הוא ההשפעה בבחי' בלי גבול, וכמ"ש בסש"ב "הגדול הגבור" ופי' הגדול הוא מדת חסד והתפשטות החיות בכל העולמות וברואים, שעם היות שזהו בחי' בל"ג הוא שבא בבחי' מדה וגבול שזה מבח' עולם, ושעיקר הבל"ג בזה הוא לגבי עולמות בי"ע לבד. היינו מה שאצלו הוא בחי' בל"ג דבמדרי' שלמע' ממנו ה"ז בבחי' גבול. דהרי במדות דאצי' זהו ההפרש בין בחי' החסד והגבו', דחסד הוא בל"ג וגבו' הוא בחי' הגבלה. וזה שמי שהוא בהגבהה והתנשאות (א"א) צריך הכל לעצמו וכמה שיש לו אינו מספיק לו ולהיפך מי שהוא בענוה ושפלות (ז"א) יתן הכל אל הזולת. שבז"א דמצד הביטול כל דבר תופס מקום ונראה לדבר חשוב וראוי הוא להשפיע לו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן