פרשת בא - יציאת מצרים בקשר הזוגי - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

פרשת בא – יציאת מצרים בקשר הזוגי

התהליך של העליה מדרגה לדרגה בקשר הזוגי, דומה לתהליך של יציאה ממצרים. מוגש בקשר לפרשת השבוע, פרשת בא, בה אנו קוראים על יציאת מצרים.
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

פרשת בא – יציאת מצרים בקשר הזוגי

ב"ה

פרשת בא – יציאת מצרים בקשר הזוגי

מעובד על פי שיעור של הרב יצחק ערד

 

סולם העליה בקשר הזוגי בנוי מדרגות בתודעה שהולכות ומתפתחות. בנכתב להלן נסקור ארבעה שלבים יסודיים שיעזרו לבני הזוג להגיע לרמת קשר אידאלית של אחדות זוגית שלמה.

אחד היסודות החשובים בחיינו, ובמיוחד בכל הנוגע לקשר ולבניית בית, הוא, שכדי לבנות קשר נכון, בני הזוג צריכים לעשות עבודה. טעות לחשוב שקשר אמיתי נבנה ללא עבודה. אמנם ישנם רגעים בהם אנו מרגישים קשר ללא מאמץ מצידנו, אולם רגש טוב בקשר ללא עבודה, בדרך כלל יחלוף ויותיר משבר ותסכול.

ה'עבודה' אליה אנו מתכוונים היא מציאות שאדם יוצא מעצמו ומוכן להתאמץ, למען משהו או מישהו זולתו. אם אנו נשארים סגורים בתוך ה 'אני', אין לנו אפשרות ליצור קשר אמיתי עם הזולת.

בתורת החסידות מוסבר כי 'עבודה' – קשורה למושג עיבוד עורות. את העור הגס והמלוכלך של הבהמה מעבדים היטב עד לרמה של דקות ונקיות שאפשר להשתמש בו לקלף שעליו נכתב ספר תורה. חפץ הקדושה – כמו ספר תורה- נכתב על ידי עיבוד עור הגס.

גם בנפש, בעולם הפנימי, ישנה מציאות של 'אני', שהוא הצד הישותי והגס של האדם, הצד שמרוכז בעצמו כמו שהוא, ואת הצד הזה אפשר לעבד ולעדן.

מה קורה לקשר בלי עבודה? כשאדם מצהיר "אני זה אני, אני לא הולך להשתנות, אני אוהב אותך אבל אני עושה מה שבא לי, זורם…" מה יקרה אחרי זמן קצר כ"שיבוא לו" אחרת? אהבה ללא עבודה היא כמו אור ללא כלי, ללא בסיס. אור שלא בונים לו כלי שיכיל אותו, בסופו של דבר, מסתלק. ללא עבודה האהבה תעלם. יהיו מצבים שכבר אין עניין בשני, או שהקשר יהיה טעון בכעסים ומרמור וכו'.

לכן, כשמתנוצצת האהבה בתחילתו של קשר, עיקר העבודה הוא לבנות לה כלים כדי להכיל אותה, להעצים אותה ולתת לה קיום יציב ונצחי.

בפרטיות יותר, ניתן שלוש רמות של תודעה בקשר הזוגי שהן בעצם סולם העלייה בקשר ובהתאחדות הזוגית. אחרי שבני הזוג יעברו בהצלחה את שלושת השלבים הראשונים הם יגיעו לדרגה הרביעית שהיא זיכוך התודעה באופן שלם כך שהאור (האהבה) שורה מאליו, והקשר הקיים הוא פנימי אמיתי ונצחי.

 

הדרגה הראשונה  – אני עושה כי אין לי ברירה

הדרגה הראשונה (מלמטה למעלה) היא הדרגה בה באופן פנימי יש רצון להתנהגות שסותרת זוגיות, אולם ישנה הבנה, שיש כללי התנהגות המחויבים בבית ובלעדיהם הבית חלילה יקרוס היא זו שנותנת את הכח לנהוג נכון.

המחשבות הפנימיות של אדם הנמצא בקשר שהוא בדרגה זו  יהיו:  'אם אתה שואל אותי מה אני רוצה באמת – אני רוצה לעשות מה שבא לי' . 'אם פגעת בי – בא לי לכעוס, להכות, להחזיר'. 'זה מה שאני מרגיש וזה מה שבא לי לעשות'. 'לעיתים בא לי להתעלם ממך, לא בא לי לעזור, אלא מה? יש משהו שמכריח אותי לפעול לפי כללי ההיגיון הזוגי למרות שבא לי לעשות אחרת'.

העבודה בדרגה זו אינה  מתוך רצון אלא מכח ה'אין ברירה'. המצב של 'אין ברירה' הוא הגורם לנו לעשות משהו עבור בן הזוג.

המניע את המקום הזה הוא הפחד מהתוצאות הבאות עלינו מההתנהגות האנוכית. לכל התנהגות לא מתחשבת ולא נכונה יש תוצאות. התגובה של בן הזוג לפגיעה שלו לא תאחר לבוא.  ולכן הוא כאילו אומר לעצמו: 'אמנם אני רוצה לעשות מה שמתחשק לי כאן ועכשיו, אבל יש משהו יותר גדול ואמיתי שמכריח אותי לא לעשות מה שבא לי. התחתנתי, נכנסתי למסגרת. אמנם  בא לי להמשיך להתנהל כמו שהורגלתי, ובכל זאת איני פורץ את הגבולות ואני נכנע ועושה מה שמצופה ממני, מכיוון שיש לי גם מחויבות'.

יש לייקר מאד את היכולת של האדם לפעול על פי מה שצריך ומה שמחויב ולא על פי צו הרגש, וזהו התחלת הקשר.

השלב הראשון של העבודה, זהו מקום שמסוגל להתגבר על המקום האגואיסטי שלא רואה את השני ולא מתחשב. האדם  מכניס את ההרגשה האנוכית הזאת לסדר, בגלל האחריות, בגלל הידיעה שהתנהגות של הפקרות תפגע בו ובגלל הפחד מה'מכות'  שיבואו בעקבות חוסר התחשבות בזולת. זוהי התודעה הראשונה והבסיסית שמאפשרת קשר זוגי.

העבודה בשלב זה אינה עבודה של תענוג, היא נראית עבודה מאומצת שיש בה סוג של כפיה עצמית. אולם אי אפשר לבנות חיים אמיתיים בלי המקום של המאמץ והריסון העצמי, בלי היכולת לצאת מהרצונות האישיים שלי.

בכל אדם ישנו לעיתים המקום הבלתי מתחשב ש 'לא בא לי',  המקום המתנגד שרוצה הפוך. מה עושים עם המקום הזה? אפשר להיכנע לו, ואפשר להתגבר עליו ולעשות הפוך ממנו. ההצלחה בחיים תלויה בבסיס הזה – באותה משמעת של להתנהג כפי שצריך, ולעיתים הפוך ממה שבא לי.

 

הדרגה השנייה  – מתאים לי להתנהג נכון

העבודה בדרגה הראשונה היא טובה כבסיס, כמו יסודות חזקים של בית. אך על בסיס היסודות צריכים לבנות את עיקר הבית. בחיים הזוגיים צריך להתקדם לפיתוח אמיתי ועמוק יותר של קשר.

בדרגה השניה העבודה היא מתוך מקום בו טוב לאדם לעשות את העבודה, לא רק מתוך הרגשת עול. בדרגה זו מורגש בגלוי כמה טוב להשקיע בקשר.

כשאני מתחשב ונוהג נכון, אני רואה שהדבר עושה טוב לקשר. היציאה מעצמי מראה את הכדאיות שלה באופן מיידי ולכן אדם עושה את העבודה הזוגית מתוך רצון. 'אני רואה שכדאי לי להיות סבלן ואוהב, זה חוזר אלי. אם אתפרץ מתוך כעס הדבר יצור מציאות קשה בבית ויחס שלילי חוזר. ואילו, אם בן הזוג כועס עלי, ואני, במקום לכעוס חזרה, נוהג בסבלנות, המציאות נשארת נעימה ועוברים את הקושי בצורה קלה יותר'.

שכרה של ההנהגה החיובית נמצאת ישר בצידה. כאן איני מרוכז במקום הפגוע והבלתי מתחשב, אלא הובלתי את עצמי להנהגה מתחשבת ואכפתית כלפי השני, וכך נעים לי יותר בתוך הקשר. אני מתחשב בשני – ואחרי זה יתחשבו בי, עכשיו אני דואג לו, ואחר כך הוא ידאג לי.

בדרגה זו האדם עושה עבודה, מכבד, מפרגן ומתחשב, ורואה במוחש כיצד זה טוב יותר ומועיל יותר לקשר הזוגי. זהו מצב הרבה יותר מפותח מהמצב בדרגה הראשונה  אך עדיין לא ה'טופ'.

בדרגה הזאת יש עדיין רע. הסיבה להתחשבות היא, שאנחנו דואגים לעצמינו. מדוע אני סבלן? כדי שיהיה שקט, ולי יהיה טוב. כשאני מתפרץ – אני יודע שזה יעורר אש, וזה לא כדאי. מהניסיון אני לומד שהרגישות וההתחשבות היא הכי משתלמת. כשלא מביאים מתנות – מגיעות הצעקות, וכשנותנים- מקבלים יחס אוהב וגם מתנות בחזרה.

דוגמא לדבר: אדם שפעם אחת שכח את יום ההולדת של אשתו, וראה מה שזה גרם, הוא מבין שהרבה יותר כדאי לזכור את יום ההולדת הבא.

בדומה לכך, אדם למד שמילה טובה מקדמת ומשתלמת יותר ממילה של ביקורת, אבל עדיין הוא עושה זאת לא מתוך הרגשת השני, אלא מתוך כדאיות לו. חסרה כאן ההתחברות האמיתית עם בן הזוג.

כאן האדם עושה עבודה, ורואה את השכר שלה, אבל הוא עדיין ברובד של אדם סגור בתוך עצמו כי הכח המניע הוא טובתו האישית. המהות לא ממש השתנתה. יש כאן אמנם עבודה, אבל אין שינוי אמיתי ב'אני'.

כשהאדם מתפרץ ופוגע – ה'אני' שלו הוא העיקר, אך גם כשהוא לומד שהטכניקה הנכונה יותר היא להיות מעודן ונימוסי ולא כדאי להתפרץ, בסופו של דבר, ה'אני' נשאר אותו חומר גלם. בדרגה זו אמנם המציאות טובה ונעימה בבית, אך לא בגלל שהאדם יוצא מעצמי ומתאחד עם הזולת. לא קרה פה מהפך אמיתי. יכול להיות שה'אני' בפנימיות עדיין זר ומרוחק מהשני, ואינו מתפרץ רק כדי שלו יהיה טוב יותר.

 

הדרגה השלישית – אתה חשוב לי באמת

המימד השלישי בקשר הוא עליה לדרגה גבוהה יותר, ובו חל בנפש שינוי ומהפך פנימי המאפשר יציאה מעצמו והתאחדות עם הזולת.

בדרגה זו  'כואב לך- כואב לי', 'קשה לך- קשה לי'. אני מזדהה עם  עולמך כמו שאני עם עולמי.

מהו, אם כן, אותו תהליך שמעביר אותנו להתחברות אמיתית עם בן הזוג?

ראשית, נבחן את המניע לעבודה בשתי הדרגות הקודמות. הכח המניע בדרגה הראשונה הוא הפחד מהתוצאות, קבלת עול ומשמעת.

המניע להתנהגות טובה בדרגה השניה הוא  שכל והגיון של ראית הנולד. דרוש קצת הגיון בריא להבין שמחוסר התחשבות אתה תפסיד, ומהתנהגות מתחשבת אתה תרוויח. ההיגיון, וחכמת החיים הפשוטה גורמים להועיל יותר לקשר. בלשון החסידות – בשלב השני צריך 'מוחין' שמשפיעים על הלב.

מה מביא אותנו למהפך התודעתי בדרגה השלישית? מהי אותה דרגה שמוציאה אותך מעצמך והופכת אותך לראות את השני ולפעול בהתאם לכך? מבואר בחסידות  שבדרגה השלישית צריכים 'שכל' מסוג אחר.

החסידות מבחינה בין שני סוגים של התבוננות, התבוננות כללית והתבוננות פרטית. ההתבוננות הכללית, היא בדוגמת  אדם שמרפרף בספר ומקבל רושם כללי אם הספר שטחי או עמוק, אבל אינו יודע מה בדיוק כתוב שם. כשמרפרפים מקבלים רושם מקיף, אבל אין לדבר השפעה פנימית שתזיז את האדם ממקומו. כדי להשתנות צריך התבוננות מעמיקה ומפורטת.

בעולם הזוגי, זה אומר שצריך להיות הרבה מאמץ לראות את השני ולחשוב על המציאות שלו ועל העולם שלו. בדרגה השנייה, אני יודע שכדאי לי להביא מתנת יום הולדת, כדאי וזה יעשה לי טוב בבית. אבל כמה מחשבה השקעתי במה שבן הזוג מרגיש? מה הוא באמת צריך? מהו עולמו? כשאתה עסוק בעצמך אתה דואג להיות בסדר אבל אתה לא משקיע מאמצים אמיתיים לראות ולהתחבר אל השני.

מהפך אמיתי שגורם לנו לצאת מעצמינו ולראות את עולמו של הזולת באמת, נגרם על ידי השקעת מחשבה. השקעת מחשבה אמיתית פירושה להתבונן ולחשוב על השני, להכיר את מעלותיו ולהבין מה עובר עליו. כשאדם עושה את המאמץ הזה, לחשוב בצורה מעמיקה על בן הזוג, הוא מקבל כמתנה את היכולת להרגיש את הזולת באמת יותר מאשר הוא מרגיש את עצמו.

ובכל זאת, גם דרגה זו אינה סוף התהליך. אמנם עברנו מהפך תודעתי והחומר הגס הפך למעודן יותר אבל עדיין נותרו סיגים דקים של האני.

אדם עדיין יכול להגיד: 'נו, הצלחתי לראות את השני, אני מתחשב, וכל הכבוד לי'. כלומר, עדיין נותר מקום  בו הוא טופח לעצמו על השכם.

זהו אמנם אינו אותו מצב אגואיסטי מוחלט כמו בדרגות הקודמות, כאן באמת יש התחשבות בזולת ממקום שרואה אותו ואת טובתו אבל עדיין נותרה בדקות התחושה האגואיסטית שאני זוקף טובה לעצמי. אולי אפילו אני יכול להזכיר לשני מידי פעם כמה עשיתי בשבילו, וכמה התחשבתי.

 

הדרגה הרביעית  – שנינו בעצם אחד

הדרגה הרביעית והעליונה בקשר הזוגי זהו המקום בו שני בני הזוג מתאחדים באמת למהות אחת.

האינטרס האישי האגואיסטי לא מופיע אפילו באופן של 'דקוּת שבדקוּת'. השאיפה, עד כלות הנפש (מלשון 'כלה'), של כל אחד מבני הזוג היא שלשני יהיה טוב. כל אחד צמא, משתוקק וכלה אל בן הזוג.

ה'אני' של כל אחד הוא כבר לא האני האישי אלא האני המשותף והמאוחד ולכן הם פועלים כאחד להאיר ולתקן את המציאות שסביבם.

עבודת ההתבוננות הפרטית על מעלות בן הזוג שדיברנו עליה בדרגה הקודמת והמשך הזיכוך של ה'אני' העדין שעדיין זוקף טובה לעצמו, יהוו הכלי להשראת הדרגה הרביעית בקשר הזוגי, בה בני הזוג מתאחדים לכדי מציאות אחת. דרגה זו שורה עליהם כמתנה מלמעלה אך בעצם היא התוצאה הישירה של עבודתם בדרגות הקודמות.

 

יציאה מעבדות

התהליך של העליה מדרגה לדרגה בקשר הזוגי, דומה לתהליך של יציאה ממצרים. יציאת מצרים היא יציאה מעבדות לחרות. בקשר הזוגי זוהי יציאה ממצב ראשוני של 'עבדות', דהיינו, כפייה עצמית של כל אחד מבני הזוג לטובת הקשר, למצב של חרות אמיתית, שבו כל אחד מבני הזוג מוצא את השלמות האישית שלו דווקא בהתאחדות עם בן הזוג.

את סולם הדרגות הללו ניתן להקביל לשלשה סוגי עבדים, המוזכרים בתורה: עבד כנעני, עבד עברי ואמה עבריה. כל אחד מסוגי העבדים הללו מבטא בעצם, בעולם הפנימי,  סוג ורמה של קשר עם הקב"ה כפי שמבואר בהרחבה בתורת החסידות. הדרגות הללו בקשר עם הקב"ה מתאימות גם לדרגות בקשר הזוגי כפי שתארנו. תכלית השלימות בסולם זה, כנגד הדרגה הרביעית, היא הדרגה בה אמה העבריה נהפכת להיות 'כלה' (ראה ענין זה בעבודת ה' בארוכה ב"דרך מצוותיך" לרבי ה'צמח צדק' מצות אמה עבריה).

הדרגה הראשונה, בה האדם עושה 'עבודה' לצאת מה'אני' בגלל הפחד מהתוצאות, מקבילה לדרגה של 'עבד כנעני'.  מה שמאפיין עבד כנעני זה שהוא מעצמו מחפש חיי הפקרות, כלשון חכמים – "עבדא בהיפקרא ניחא ליה", אבל הוא כפוי לעשות את עבודתו בגלל הפחד מהשוט וזה הכח המניע אותו.

הדרגה השניה, בה האדם מצליח להבין את החשיבות בהשקעה בקשר, מקבילה לדרגה של עבד עברי. העבד העברי מביא חומרי גלם מהשוק אל הבית, כמו בשר, דגים, תפוחי אדמה וכו'. את חומרי הגלם אי אפשר עדיין לאכול, צריך לבשלם ולהכשירם למאכל. הבאת חומר הגלם מבחוץ פנימה זה דבר חשוב מאוד, נעשתה כאן התקדמות משמעותית, אבל עדיין לא נהפכו חומרי הגלם למעדנים.

האדם במדרגת עבד עברי, הביא את הישות האגואיסטית הביתה, תירבת אותה, אבל עדיין לא עיבד את ה'אני' האגואיסטי עיבוד ועידון אמיתי. המהות לא ממש השתנתה. יש כאן אמנם עבודה, אבל אין שינוי אמיתי ב'אני'.

הדרגה השלישית, בה נעשה שינוי פנימי ומהותי בקשר, מקבילה לדרגה של 'אמה עבריה'. אמה עבריה אינה יוצאת לקניות, היא נשארת במטבח, והיא זו שמבשלת את חומרי הגלם הגסים שאי אפשר להנות מהם כפי שהם, והופכת אותם למטעמים מתובלים, יפים לעין ומשיבי נפש. בעבודה הפנימית זוהי עבודה של לקיחת ה'אני' החיצוני והפיכתו למשהו טוב וחיובי. המהפך בקשר הוא שכל אחד מבני הזוג חושב באמת על טובת זולתו ולא על טובתו האישית בלבד.

הדרגה הרביעית והעליונה בקשר, בה ישנה אחדות מוחלטת, מקבילה לדרגת ה'כלה' (כפי שהתורה מציינת, שישנו מצב בו האמה העבריה נשאת לאדון או לבנו ובזה נעשה תהליך שלם של פדיון). בדרגה זו בקשר הזוגי,  אין מצב של עבדות או כפיה עצמית אפילו ברמה המעודנת מכיוון שבני הזוג הגיעו לרמה של אחדות שלמה.

יש לציין, כי בתהליך העבודה בדרגות השונות בסולם האהבה והקשר הזוגי יש לעיתים תנועה של 'רצוא ושוב' בין הדרגות. גם כשלא הגיעו בני הזוג באופן מוחלט לדרגת ה'כלה' הם יכולים לגעת בעתי רצון בדרגה זו ולחוות את השמחה והעונג ששורה בעת שהיא מתגלה.

השתדלותם צריכה להיות לְקַבֵע ולהפנים את המקום הזה לשׅגרת חייהם המשותפים והמאוחדים.

עלינו לצאת מהתודעה החיצונית של הקשר בה כל אחד מבני הזוג כבול בכבלי ה'אני' האגואיסטי (או העדין) לקראת חרות זוגית אמיתית, בה בני הזוג עולים לתודעה של 'אני' משותף וחווים את מציאותם כאחד.

חג פסח כשר ושמח, ויציאה לחרות אמיתית, באופן פרטי, ובאופן כללי, בגאולה האמיתית והשלימה.

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן