על פי שיעוריו של הרב יצחק ערד
סוד השפעת המחשבה – פרק ראשון – פחד וחרדה – מציאות או אשליה?
המציאות החיצונית הגלויה
בהתמודדות של האדם בעולם ובמיוחד בהתמודדות שלו מול העתיד, נתפסת תחושת החרדה והפחד כתחושה וחוויה לגיטימית ביותר. אותה תחושה טבעית של פחד מול מה שעתיד לקרות, מתגברת ומקבלת יתר תוקף ועוז כאשר אני מסתכל סביבי ורואה את הרע שמתחולל בתוך המציאות. האדם מסתכל על העולם בכלל ועל ניסיון העבר שלו בפרט, ורואה בצורה מוחשית ובלתי ניתנת להכחשה שאין דבר המבטיח לו טוב. העולם הרי מלא בבעיות וקשיים. מה הוא אם כך הדבר אשר יכול להבטיח לו בביטחון גמור חיים ללא בעיות?
בעולם "החדש" של היום, עולם של תקשורת פתוחה שהמידע זורם בו בחופשיות, אנו חשופים יותר ויותר למאורעות השונים ברחבי העולם ואנו אוספים מדי יום עדויות חדשות לבעיות השונות הקיימות ברבדים השונים של החיים. אנחנו יודעים בצורה ברורה שהעולם ומה שעוברים בתוכו אינו יכול להבטיח לנו טוב גמור. כל ניסיון להתכחש לרע שקיים כאן בתוך המציאות הינו התכחשות (כביכול) למציאות כפי שהיא.
ולכן, ככל שניסיון החיים שלי הוא שלילי יותר, בין אם מדובר בניסיוני האישי ובין אם זה מה שראיתי אצל אחרים ובעולם, אם אני "ריאלי" באמת, החרדה לעתיד היא לכאורה הכי צפויה והכי לגיטימית. וכמה שרואים ושומעים יותר את הבעיות כך הגישה הכי פסימית ושלילית היא הגישה הכי "ריאלית" ומציאותית לכאורה.
התממשות החוויה
אותה גישה המכונה "ריאלית" – גישה שבה אני לא לוקח סיכונים וכדי שלא להשלות את עצמי באשליה שיהיה בסדר, אני פועל בצורה מחושבת והגיונית ומכין את עצמי לעת צרה – מבטח את עצמי, את משפחתי ואת נכסיי, פותח תכניות חסכון שונות שמא יחסר לי בעתיד, ובעיקר עומד על המשמר בדאגה רבה, מחכה ומצפה לרעה הצפויה להגיע בזמן זה או אחר – כמה שהגישה הזאת יותר חזקה, ככה אני בעצם גורם לעצמי יותר ויותר בעיות. דווקא אותה צפייה פנימית לרע שעומד להגיע, דווקא אותה דאגה וחרדה לעתיד, דווקא היא זאת שבסופו של דבר מממשת את הרע בתוך המציאות. וכמו שאמר שלמה המלך החכם מכל אדם – "מגורת אדם תבואנו" – מגורה מלשון פחד, הפחד של האדם – בא לו.
לפחד שהאדם חווה יש תכונה להצדיק את עצמו אחר כך בפועל. האדם מפחד ממשהו ואחר כך, מיד לאחר שהפחד מתממש הוא אומר לעצמו – "הייתה לי סיבה למה פחדתי וההוכחה לכך היא שאמנם זה קרה". אבל אין הוא יודע שעצם החרדה הפנימית מהעתיד, אותו ניסיון חיים שהראה במוחש שקיים רע, דווקא אותה ידיעה כביכול, היא זאת שגרמה לרע אכן להתממש בתוך המציאות.
לעומת זאת, אם אני "משלה" את עצמי כל הזמן שיהיה טוב ומתעלם מהחרדות, אם אני אדם "נאיבי" לכאורה, אשר מתעלם מ"הריאליות" של החיים וכל הזמן מצייר לי ציורים טובים שהכל יהיה טוב, מרגיע את עצמי ולא נותן לחרדה הטבעית להשפיע עליי, התוצאה של ההסתכלות הזאת תהיה שבסופו של דבר הטוב יגשים את עצמו וכמו שכתוב "הבוטח בה' – חסד יסובבנו" – כמו שהפחד מגשים את הרע בתוך המציאות כך גם הביטחון מגשים את הטוב בתוך המציאות.
התנפצות האשליה
למרות שאנו רואים שהתהליך הזה של אשליה עצמית שיהיה טוב, אכן פועל שיהיה טוב, והחרדה ה"ריאלית" מזיקה ופועלת שיהיה רע, למרות זאת לא נוכל להשתמש בתהליך זה של אשליה עצמית לאורך זמן. בסופו של דבר זה לי יעבוד. מדוע? כי הרי בסופו של דבר אנחנו נאלצים להשתמש בציור שהוא לא מציאותי (לכאורה) כדי להקל על עצמנו. ואף אחד אינו אוהב ואף אינו יכול לחיות חיים שאינם מציאותיים.
יש משהו עמוק באדם שמתנגד לכל סוג של אשליה. גם אם הרבה פעמים יכול להיות שבפועל נמצא את האדם אכן מתמודד בדרך כזאת או אחרת של בריחה מהמציאות, כמו למשל על ידי כדורי הרגעה למיניהם, טכניקות דמיון שונות ואפילו על ידי התמכרות לאיזה תענוג חיצוני כלשהו המטשטש את המציאות הקשה והכואבת ועוזרת לו להתגבר בפועל על הפחדים והחרדות, מכל מקום, גם אם בפועל זה עוזר – בתוך תוכו הוא יודע שהוא חי באשליה. מובן אם כך שפתרון זה של אשליה עצמית אינו יכול להיות הפתרון.
אם כך חוזרים אנו לבעיה בה התחלנו. אם אכן המציאות מלאה בעיות וקשיים, ואכן בהסתכלות שטחית כך הוא הדבר, ואשליה עצמית אינה יכולה להוות פתרון, כיצד ניתן אם כך לחיות חיי מנוחה ורגיעה מחוסרי פחד וחרדה? לכאורה, לא ניתן בשום אופן לסלק את תחושות הפחד והחרדה המופיעות כתגובה טבעית לרע המתחולל בעולם.
חשוב טוב – יהיה טוב
אך האמת היא שאין הדבר כך ובאמת ניתן גם ניתן לסלק את אותן תחושות הרסניות של פחד וחרדה המציפות את חיינו. וכמסופר על האדמו"ר השלישי של חב"ד הרבי ה"צמח צדק" שבמענה שלאלה ובקשת ברכה על יהודי חולה, ענה: "חשוב טוב יהיה טוב".
החשיבה החיובית והשפעתה על המציאות מבוססת על מה שמאירה ומגלה לנו תורת החסידות, שהציור והמחשבה שיהיה טוב אינה אשליה, אלא אדרבה היא היא תואמת את המציאות האמיתית ואילו החרדה, למרות מה שנראה לנו שהיא התגובה הכי ריאלית ומציאותית, זו באמת הבריחה מהמציאות. החשיבה החיובית שנראית בהסתכלות ראשונית ושטחית כאשליה ובריחה מהמציאות, היא זאת שבאמת מחברת אותנו למציאות האמיתית כפי שהיא.
ולכן אדם שרוצה להיות מחובר באמת למציאות, למציאות האמיתית, עליו לחשוב מחשבות טובות וזאת תהיה ההתחברות האמיתית למציאות כמו שיתבאר לקמן.
אופן ההשפעה של החשיבה על המציאות היא כה גדולה עד כי ניתן באמצעותה אפילו לחולל ניסים. כלומר, ניתן היה לחשוב, שהחשיבה החיובית תוכל לפעול ואכן להתממש בתוך המציאות כטוב גלוי, רק כאשר המציאות הלא טובה – הבעיה – עדיין לא התממשה בתוך המציאות. או במילים אחרות, כל עוד המציאות היא טובה ללא בעיות וקשיים, אז החשיבה החיובית תאפשר למצב הטוב להימשך, כלומר היא תפעל כמגן שלא יאפשר לאותה מציאות לא טובה להתגשם. אבל אם כבר קיימת הבעיה, והיא כבר ממומשת בתוך המציאות, והיא עובדה מוחשית – אז כבר לא תהיה לחשיבה החיובית את היכולת להסיר ולהעלים את אותה בעיה.
כך ניתן היה לחשוב, אך באמת אין הדבר כך. כאשר אנו אומרים, שהחשיבה החיובית מממשת את הטוב בצורה נראית ונגלית בתוך המציאות, מדובר גם על מצב בו הבעיה כבר הופיעה בפועל בתוך המציאות. ואין זה משנה באיזה תחום מדובר, אם זה בתחום הרוחני או הגשמי, אם זו בעיה בריאותית או בעיה בפרנסה – גם אז, כאשר הבעיה היא מוחשית, ואני כבר נמצא בתוכה ממש, ואני כבר חווה אותה בגופי ובנפשי ואי אפשר לטעון שזה דמיון בעלמא, אלא זו המציאות הנחווית – אפילו אז, להיות מציאותי באמת זה להמשיך ולחשוב טוב, להישאר רגוע ושמח, ואז גם הבעיה תיעלם באופן ניסי ממש, תיעלם כלא היתה, תתפוגג ותהפוך לטוב נגלה ונראה.
זוהי המציאות כאשר אני חושב טוב. אבל, אם כאשר הבעיה ניצבת לפני ממש ואני מגיב אליה באופן הכי טבעי לבעיה – בצורה של פחד, חרדה ודאגה להשלכותיה הקשות, ואני כל כולי טרוד בבעיה שתופסת, אוחזת ואינה מרפה – בתגובה הטבעית הזאת, המובנת והאנושית כל כך, דווקא בה אני מתחבר למציאות השקרית-דמיונית ובכך אני מחזק אותה, נותן לה יותר אחיזה במציאות, ובכך היא אכן הופכת להיות מציאותי שלי.
הפרק הבא: ההנהגה על פי הספירות
נכתב ועובד על ידי ליאור דבורצקי
