ב"ה

דרכו של הבינוני – פרק 6
אולי "בהמה", אבל "בהמה כשרה"

תקציר השיעורים הקודמים:
אצל כל יהודי קיימות שתי נפשות שונות: נפש אחת – בהמית, והנפש השניה – האלוקית.
בשיעור האחרון עסקנו בנפש הבהמית והגדרנו אותה כנפש העסוקה בפיתוח את ה"אני" של האדם.
***
הצד החיובי של הנפש הבהמית
כאשר מדברים על בני ישראל, העם הנבחר, אפשר לדון עליהם מזוויות שונות ועל מגוון מעלות יחודיות הקיימות בהם: אפשר לספר על אבות האומה, להדגיש את הבחירה שבחר בהם הבורא, להפליא במעלת הנשמה האלוקית הקיימת בכל יהודי וכו' וכו'.
אך בספרנו פותח הרבי את עינינו ומפנה אותן לנקודה אחרת לגמרי הקיימת אצל היהודי: המעלה הקיימת בו מצד נפשו הבהמית…
כזכור, הנפש הבהמית מסמלת צד של פירוד, של ניתוק מהקדושה, של ישות אנוכית ואגואיזם. נפש שמתקשרת אסוצייטיבית למידות רעות של גאוה, כעס, עצלות ועוד. אך, למרבה הפלא, אומר לנו כאן הרבי, שאצל היהודי קיים גם פן חיובי מאד בנפש הזו, הנפש הבהמית של היהודי היא נפש בהמית מסוג אחר.

שני סוגים בקליפה
ובהקדמה:
הזכרנו בעבר את העובדה שתורת הקבלה מכנה את החלק השלילי הקיים בעולם, בשם "קליפה". השם הזה ממחיש את ההעלם וההסתר על החלק הקדוש והאלוקי, בדוגמת קליפת הפרי המכסה על הפרי עצמו.
אמנם, כאשר נתבונן במשל הקליפה, נבחין כי קיימים בו שני סוגים. ישנן קליפות שאינן ראויות למאכל שעליהן נאמר "תוכו אכל, קליפתו זרק". אך ישנן קליפות רבות, שאמנם אינן מזינות כמו הפרי עצמו, אך הן בהחלט ראויות לאכילה.
כך גם בנמשל, ב"קליפות" הקיימות בעולם, ישנן שני סוגים: יש את הקליפות הטמאות לגמרי, שמסתירות לגמרי על הקדושה, בדוגמת המעשים הרעים המנגדים לקדושה.
אך יש סוג אחר, עדין יותר, בדוגמת הקליפה הראויה לאכילה, ואלו הם הדברים בעולם שאמנם אין הם מבטאים את התגלות הבורא, אך מכל מקום כאשר ישתמשו בהם בצורה הנכונה הם יוכלו לשרת את הקדושה. ולדוגמא, אכילת אוכל כשר על מנת להתחזק לעבודת הבורא וכד'. הסוג הזה מכונה בקבלה בשם "קליפת נוגה", על שם הנוגה והאור המאיר גם בקליפה זו

שני סוגים בנפש הבהמית
כשם שהעולם בכללותו מתחלק לשני סוגי הקליפה, כך גם הנפש הבהמית, השלילית, מתחלקת לשני סוגים:
יש נפש בהמית המגיעה מהקליפות הטמאות. נפש זו עסוקה בעצמה בצורה מוחלטת, אין בה שום פתיחות להכיל דבר אחר, (וודאי שלא רצון אלוקי). כאשר הנפש הזו באה במגע עם העולם, המחשבה היחידה שלה תהיה, "מה יצא לי מזה". אפילו כאשר היא תגמול חסד עם מישהו אחר, זה לא יבוא ממקום של רגישות ואכפתיות, אלא מתוך מטרה של כבוד, התפארות, ובמקרה הכי טוב, בשביל המצפון האישי. קליפה חסומה. אגואיזם מוחלט.
קיימת אבל נפש מסוג אחר, נפש עדינה יותר. גם הנפש הזו באה מהקליפה, גם היא מכסה על הפרי, אך היא מגיעה מקליפת נוגה, היא מסוגלת להכיל גם דברים אחרים, להתבטל ולהתמסר באמת לדרישות חיצוניות (ואפילו אלוקיות).
יתירה מזו, בנפש הזו קיימות בטבע מידות טובות של רחמים וגמילות חסדים. היא מסוגלת לעשות פעולות שיהיו באמת למען השני, פעולות שינבעו מתוך הרגשת הזולת. היא אמנם אינה חדורה בגילוי האלוקות, ברצון הבורא שבפעולות הללו, ומטעם זה היא עדיין "קליפה", אך התבטלות מסויימת כן קיימת אצלה.

הנפש הבהמית של היהודי
וכאן מגלה לנו הרבי: הנפש הבהמית של כל יהודי, איזה שלא יהיה, היא הנפש הבהמית העדינה יותר, המזוככת! גם אם היהודי נראה בחיצוניות כאנוכי, כחסר רגישות וכד', מכל מקום בנפשו פנימה – נפשו (כן, גם הבהמית) היא נפש רגישה, נפש בהמית טובה…
רק אצל אומות העולם קיימת נפש שמגיעה מהקליפות הטמאות, אצלם קיימת עשיית חסד רק עבור מניעים אישיים ועבור הגדלת האגו.
[כדאי לציין שהאמור כאן אודות אומות העולם, מוסב על האומות ככלל, אך באופן פרטי גם אצל אינם־יהודים ישנם חסידי אומות העולם שנפשם הבהמית באה מהקליפה העדינה. ובדורנו במיוחד, מדגיש הרבי שרואים הנהגה של חסידי־אומות־העולם בקרב גויים רבים יותר ויותר].
*
ואם כן, נמצאנו למדים כאן זווית נפלאה ביותר בהתסכלות על יהודי: יהודי זו מציאות כזו, שכל חלקיה, עד לרמות הנמוכות ביותר, היא מציאות טובה. היא יכולה אולי להיות בהמית, להראות אנוכית, אך בפנים עמוק, מסתתר ניצוץ קדושה, גילוי אור, "ונוגה לו סביב"!

(על פי פרק א בתניא,
מעובד משיעוריו של הרב יצחק ערד.
כתיבה ועריכה: ר' נחמיה גרייזמן)