השפעת היראת שמים על הנעשה בגשמיות
שלום כבוד הרב, יצה"ר מונע ממני מלהישאר בשמחה ובשלווה עם הנעשה עמי בגשמיות, בהווה ובעתיד,
ג׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ב
שלום כבוד הרב, יצה"ר מונע ממני מלהישאר בשמחה ובשלווה עם הנעשה עמי בגשמיות, בהווה ובעתיד,
מה המקור לכך שגם התשובה תהא מתוך שמחה, הרי עצם המושג של תשובה מכריח שהיא
ראיתי שפעמים רבות, לאחר שהצלחתי, בס"ד, לעשות תיקון כלשהו, אני מגיעה לעצבות. התיקון יכול להיות
איך אפשר להגיע בעולם מטורף כמו שלנו למנוחה. לא רק בשבת או החופש, הכוונה שגם
1. האם יש מקום לכעס על עצמי, כשאני נכשלת? מה הרגש הנכון המלווה את הרצון
איך אפשר להיות שמח כל הזמן?
אני מרגישה שאני מתפספסת בשליחות שלי, קיבלתי הכוונה ברורה מהרבי מס' פעמים באגרות ועדיין יש
איך עושים את השליחות מתוך שמחה? כל שבת יש אורחים, לא משנה אם אני רוצה
איך החסידות מתייחסת לחרדות ודרכי ההתמודדות ? לדוגמא חרדה בגלל דימוי גוף נמוך מאוד וכדומה..
בשליחות שלנו קרה פעם שלא הצלחנו ולקח לי הרבה זמן להתגבר על זה, האם זה
איך שמחה קשורה עם ענווה?
האזנתי לשיעור בנושא טיפוסי אישיות, וממש ממש התחברתי לתיאור של 'מלכות'. לריקנות הפנימית לצד המנהיגות
