הכתר והדעת

למה ואיך זה שספירת הדעת וספירת הכתר מחליפות אחת את השניה? אולי זה  קשור לכך  שהכתר זה הקוץ שעל האות י, (בשם ה'), והדעת זה הקוץ שלמטה?

ספירת הדעת, היא ביטוי של הכתר בתוך המציאות. הכתר הוא המקור לחכמה ולבינה, ולכן הוא כולל את שניהם. הכח של הדעת הוא לחבר את החכמה והבינה, והחיבור של 2 דברים הפכיים, הרי הוא בהכרח על ידי כח שלמעלה משניהם. ולכן כשהדעת נמנה – אין הכתר נמנה, כי הדעת הוא בעצם פעולת הכתר בתוך סדר ההשתלשלות. ולכן באגרת התשובה פ"ד שמונה את הספירות – מונה את הכתר, אך לא מונה את הדעת. לעומת זאת בלקוטי אמרים בתניא פ"ג מונה את הדעת ומתעלם מהכתר. למרות זאת יש לזה בהחלט מקור שהקוץ התחתון הוא בחינת הדעת, (אף שבדרך כלל הוא כפי שכתבתי שלא מונים את הדעת): המקור הוא בלקוטי תורה מאמר החלצו, וזה לשון האדמו"ר הזקן שם: והנה הצמצום וההתפשטות הם ב' מדות ההפכיים וצריך שיהי' בחי' ממוצע שיחבר ב' ההפכיים הללו והיינו ע"י בחי' שלמעלה משניהם שהוא המשכה מאור א"ס ב"ה דקמיה כחשכה כאורה כי חשוכא ונהורא זהו שייך רק בבחינת ומדרגות ברייתו של עולם, אבל קודם שנברא העולם לא שייך בחינות אלו וע"י המשכה מבחינה זו יוכל להיות קשר וחיבור בין שני ההפכיים עד שבחי' חו"ב שהן בחי' יו"ד וה"א נעשו תרין ריעין דלא מתפרשין אע"פ שהן בעצם ב' הפכיים ונקרא אין ויש ומ"מ ע"י המשכה מאור א"ס ב"ה שלמעלה מב' הבחי' הם מתכללים והיו לאחדים והמשכה זו מרומזת בקוצו של יו"ד שהוא למעלה מעלה מבחי' היו"ד ועי"ז מתפשט ומתחבר היו"ד בה"א וכמבואר בפרדס שהיו"ד יש לה ג' קוצין ומקוץ התחתון נמשך הה"א ובקוץ התחתון יש בחי' קוץ העליון ונמצא שזה שיתפשט ויומשך היו"ד בה"א נמשך ע"י קוצו של יו"ד שהוא למעלה מעלה מעצם בחי' היו"ד והוא הוא המחבר היו"ד עם הה"א (ועמ"ש בזה באריכות ע"פ לך לך ועיין בזהר פ' ויקרא (ד"י ע"ב ודי"א ע"ב) ובמק"מ שם בשם הרח"ו שקוץ התחתון הוא הדעת והיינו שהדעת הוא המחבר חו"ב. הפירוש במילים פשוטות:  חכמה ובינה הם שני הפכים. כח הדעת הוא המחברם, ולכן הוא הקוץ התחתון שהוא המעבר מהאות יוד לאות ה' (חכמה לבינה) כי הוא המחברם, כי שרש הדעת הוא למעלה משניהם – בכתר (הקוץ העליון). וכיון שהדעת הוא הביטוי של הכתר בתוך הספירות, ולכן הוא המחבר את החכמה והבינה. ולכן – בדרך כלל – כשמונים את הכתר לא מונים את הדעת.

מקורות