נושא: כללי

בריתו של אברהם אבינו

איפה אפשר למצוא את ביאורי החסידות על כך שאברהם אבינו – שקיים את כל התורה והמצוות עוד לפני מ"ת – עשה ברית מילה רק בערוב ימיו ולא קודם לכן?

עניין זה מוגדר ע"י הרבי כ"ענין ששקלו וטרו בו רבים" , ולהלן יובא תמצית ביאורי הרבי מלוקטים מכמה שיחות וביאורים. על כל ביאור, נקודה והוספה מצויין במראי מקומות המקור שממנו הוא נלקח, וכשתעיין במקורות, תמצא אור כי טוב.
לא מל אברהם את עצמו עד ציווי ה' אליו, למרות שקיים את כל התורה עד שלא ניתנה, ואפי' מצוות דרבנן, נאמרו כמה ביאורים:
א. המצוות שקיימו האבות, אף שנעשו באמצעות חפצים גשמיים - לא היתה בהן כל השפעה על הגשמי עצמו, והוא נשאר בחומריותו כמקודם. והטעם לכך, משום שקיום המצוות היה בכוח עצמם.
ואילו קיום המצוות לאחר מתן תורה - עושה את הגשמי עצמו לקדוש. ולכן חלה עליו קדושה אף לאחר שנעשתה מצוותו.
החידוש במצות מילה שהיא הופכת את הגשמי לקדוש, וקדושת המצוות שורה בה גם לאחר קיומה, בדומה למצוות שלאחר מתן תורה.
ולזאת המתין אברהם אבינו בקיום מצות מילה עד שנצטווה מהקב"ה לעשותה, משום שמצוה זו היתה שונה בתכלית מהאחרות, והיה צורך בנתינת כוח מלמעלה . ממצוה זו ניתן הכוח לשאר המצוות שלאחר מ"ת .
ב. על ידי ברית מילה נעשה קשר נצחי בין הנימול ובין הקב"ה, כביכול.
בכריתת ברית בין שני אנשים - היות ואצל נברא ייתכנו שינויים - יתכן שגם הברית תתבטל לאחר מכן; אך כאשר הקב"ה עושה "ברית" הרי זו "ברית עולם", ולא יתכן בה כל שינוי.
ועל כן לא מל קודם שהקב"ה ציווהו על כך, משום שנברא, להיותו בר שינוי, אינו יכול לפעול בכוח עצמו עניין הקיים לעולם, "ברית עולם", ברית נצחית; דבר זה יכול להיות נפעל רק בכוח הבורא המצווה (ונותן את הכוח) אשר "והיתה בריתי.. לברית עולם ".
ג. קבלת האבות לשמור על המצוות, הייתה חומרה והידור שקיבלו על עצמם. ומובן, שקיום מצוה שלא נצטוו עליה, לא יכול להיות בסתירה למצווה שנצטוו. וברור, שבמקרה שסותרים הדברים, הם לא קיימו את המצוה שלא נצטוו עליה .
ולכן לא מל קודם שנצטווה, מאחר שהברית קשורה עם איסור שפיכות דמים, למרות שאין הדבר גורם להיפך החיים. ובמיוחד, שזה יכול להביא לידי מחלה, ולידי סכנה. ואילו לאחר שנצטווה - נדחה האיסור של שפיכת הדמים .
ד. מכיוון שלא היה ציווי על המילה הרי לא היה במציאות של התורה כל המושג של דבר שהוא ערלה, לכן גם לא הייתה קיימת מציאות של מילת הערלה, אלא היה זה כחותך בעלמא . ובמיוחד, שלו היה מל לפני שהיה בכלל עניין של ערלה, היה מתבטל בעקבות זאת הקיום של מצות מילת הערלה לאחר שנצטווה מהקב"ה .
ומכל מקום גם לאחר שנצטווה, אף שהי' ע"ז ציווי דהיינו (גם) נתינת כוח מלמעלה, כיון שהי' לפני ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים, לא הי' בקיומה קודם מ"ת אותו התוקף של המצוות שלאחרי מ"ת, שנצטוינו ע"י "אנכי ה' אלקיך", "אנכי מי שאנכי ".
אצל אברהם ניתנה מצוות מילה רק לאחר שהכין עצמו לכך, ע"י עבודתו הקודמת עד שמלאו לו צ"ט שנה, עד לשלימות הנעלית ביותר האפשרית אצל נברא - ורק אחר כך ניתנה לו (מלמעלה) מצות מילה, שעל ידה נעשה "תמים ".
ואעפ"כ לא היתה עבודתו הקודמת בבחינת כלי לברית, עילה וגרם לברית, משום שברית נצחית היא רק בחיק הבורא, ואין ביכולת הנברא ("כל הווה נפסד") לפעול בדבר שכזה, אלא עבודתו היתה רק עניין של הכנה לברית - ע"י שעשה עבודתו בשלימות, עד כמה שנברא יכול לעשות בתור נברא, נתן לו אחר כך הקב"ה מתנה מלמעלה שתהיה לו "ברית עולם".
ועם כל זאת, מכיון שהדבר בא לאחר הקדמת העבודה של אברהם - הרי בקיום מצות מילה על ידו היתה "מעורבת" העבודה שלו, עד שגם עצם מצות מילה היתה כרוכה בהחלטתו "שהוא צריך למול את עצמו ", ולא היה מודגש וניכר בגלוי כיצד הברית מגיעה לגמרי מלמעלה.
משא"כ אצל יצחק, שנימול לשמונה, היה גלוי כיצד העניין של ברית מילה הוא לגמרי מצד הקב"ה .

מקורות

נפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלה סעיף יד): "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות)".


ובמשנה ברורה (שם ס"ק מט) כתב: "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן".


ובמגן אברהם (סקכ"ב) כתב: יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומים שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי.


ובפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק כב) כתב על דבריו: אפשר דלאו דוקא קובעין, אלא הוא הדין אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי, והעולם מקילים בכל, ואין נכון.


והיינו שדי בארון רגיל מכובד ונקי שהוציאו משם את כלי תשמישי הבית וכדו' שאינם לכבוד שיהיו יחד עם הס"ת, אך על השלחן והספר תורה מכוסה בטלית אין די בכך. [ראה פסקי תשובות שם אות כה. והוסיף שם עוד כמה דברים מהאחרונים שנוהגים בשעת ההעברה והם: א. בשעה שמובילים אותה ברחוב נוהגים לכסותה בטלית. ב יש ליזהר שלא לעבור ליד מקומות שיש בהם טינוף וצואה ואשפה מגולה. ג. ויש להדר שילכו עמה עשרה אנשים ללוותה. עיי"ש].