הנפש הבהמית מסמלת צד של פירוד, של ניתוק מהקדושה, של ישות אנוכית ואגואיזם. נפש שמתקשרת אסוצייטיבית למידות רעות של גאוה, כעס, עצלות ועוד. אך, למרבה הפלא, אומר לנו כאן הרבי, שאצל היהודי קיים גם פן חיובי מאד בנפש הזו..

כל החסרונות של הנפש הבהמית, כל המידות הרעות שלה, נובעות מצד הרגשת העצמיות שלה המנותקת מהאלוקות, שכן כאשר האדם מרוכז כל הזמן בעצמו ובמציאותו הפרטית, הוא לעולם לא יוכל להתמסר בשלימות לזולת ולדרישות הבורא, שכן תמיד תטריד אותו הדאגה שמציאותו הפרטית תישאר במעמד גבוה ולא תיפגם חלילה, ולכן הוא לעולם לא יקדיש את עצמו עבור מטרה שתחייב אותו להקריב מעצמו.

בפרק השלישי בחובת הלבבות שער הביטחון מבאר רבינו בחיי, מהי הסיבה שהסדר בעולם הוא שכל דבר עובר דרך סיבות טבעיות שונות ומשונות, ומהו יחס הנדרש לסיבות ואמצעים אלו. להלן יופיע ציטוט דבריו (החל מ"וההקדמה החמישית"), ואחר כך ההסבר והעמקה בדבריו.

יש דרך חיים שבה מחפשים לפתור הכל, מהר ובקלות, ללא מאמץ מיוחד. מחפשים פתרונות קסם, ומנסים לפתור בעיות וסיבוכים על ידי הפעלת לחץ וכוחנות. נראה לנו לפעמים שאנחנו מתקדמים בדרך הזו, אך בטווח הרחוק יותר נשים לב שדרך זו אינה כה "קצרה" כפי שהיא נראית, אנחנו לא באמת מתקדמים בצורה יציבה. זו דרך שיש בה הרבה משברים ונפילות, מתחים ואיומים. סדרה חדשה של רעיונות יסודיים מספר התניא בדגש על עבודה בפועל – פרק ראשון

לחלק גדול מהאנשים קורה לא פעם שהוא מרגיש
תחושות פנימיות של מרירות / לחץ / חרדה וכד',
תחושה שמזכירה אפילו דכדוך או משבר.
ישנם כאלה שאצלם הזמנים האלו הם נדירים ויש שחווים זאת לעיתים קרובות יותר.

פעמים רבות אשר אנו מרגישים אז מבוכה ותסכול, לפעמים גם בלבול.
אנו מתוסכלים מהתחושה, ולא תמיד יודעים כיצד להגיב נכון אליה.

הרגש הכי מפותח מבחינה פנימית הוא רגש הרחמים. יתרה מזו, במצבים שרוצים לעורר את רגש האהבה וקשה מאיזה סיבה לעשות זאת, הדרך לעורר אותה היא דרת התעוררות מידת הרחמים, כיון שיש משהו במידת הרחמים שהוא המפתח לשאר רגשות ומידות האדם.

כמו שהובא לעיל, תנועת הרצוא מצד עצמה, ללא תנועה של שוב הבאה אחריה, אינה מספיקה ואינה מסוגלת לתקן בפועל את המציאות השבורה והחסרה. נקודת ההתבוננות הראשונה אשר תאפשר לנו ליצור את תנועת השוב ולהמשיך את הטוב הנעלם אשר השגנו בתנועת הרצוא אל תוך המציאות הגלויה כאן למטה, היא ההתבוננות באהבת הבורא כלפינו.

תחושה של אהבה היא תנאי הכרחי לשינוי המציאות הבעייתית והחסרה, אך כמובן שאין היא מספיקה. העולם שלנו נקרא עולם העשייה, וכשמו כן הוא מהותו הוא עשייה. לא מספיק שהאדם יפתח מודעות וחשיבה חיובית, אלא העיקר הוא לעשות ולפעול בעולם.

תודעה של מנוחה מרגיעה אותי ומאפשרת לי לראות את המציאות כפי שהיא באמת בעולם העליון והיא גם זאת שפותחת אותי לתודעה של שמחה.

המהות הכי פנימית של עבודת הביטחון היא המנוחה. מנוחה זה ההיפך מטרדה וההיפך מפעולה. כשהאדם פועל בעולם ורוצה להגיע להישגים, והוא אכן צריך לפעול כך, הנקודה הפשוטה והטבעית שעומדת מאחורי השאיפה להישגים זה לחץ. אתה רוצה משהו ובגלל שהדברים תלויים בך אתה לחוץ. למרות שאתה מאוד רוצה להצליח ואתה גם בטוח שתצליח, פנימית יש בך נקודה של לחץ והסיבה ללחץ היא כי זה תלוי בך.

לאחר שראינו כי בצורה טבעית אנו נשלטים ע"י המאורעות השונים המתחוללים בעולם, ושאין ברירה כביכול אלא לחיות חיים מלאי פחד וחרדה המופיעים כתגובה טבעית לאי הוודאות שצופן העתיד, ולאחר ששללנו את אותה גישה "ריאלית" לכאורה והבנו שהגישה החיובית והאופטימית לא רק שאינה נחשבת לבריחה מהמציאות אלא אדרבה היא היא המציאות האמיתית, לאחר כל זאת יש להבין ולהכיר מהו התהליך הפנימי אשר עלינו לעבור כדי לחולל את אותו מהפך תודעתי.

כאמור, לאדם יש כוח השפעה על מה שמתחולל בשורשי המאורעות, אך עדיין יש להבין מדוע ובאיזה אופן משפיעה החשיבה שלי על המציאות.

הסתכלות זו (כפי שהתבאר בפרק הקודם), שבעצם כל הרע המתחולל פה בגלוי בתוך המציאות אין לו שום אחיזה במציאות ובאמת הוא רק דמיון בעלמא ואילו הטוב הטהור והמוחלט שכל כך נסתר ונעלם מעיננו, הוא הוא המציאות האמיתית,

כל בעיה נפשית היא תוצאה של מודעות מוטעה. גם אם הבעיה מוצדקת מקורה במודעות מוטעה. אם הייתה קיימת מודעות נכונה הייתה קיימת גם היכולת לשאת את הבעיה או לפתור אותה. התנועה אל עבר מודעות נכונה עשויה לתת כוחות לפתרון ולנשיאה.

תפקיד הלבושים הוא חשוב בנוכחות האדם. דרך הבגדים הוא מופיע ומתראה בעולם והם כלי הביטוי שלו כלפי חוץ. לאדם חשוב יש לבושים יקרים, ולאדם שפל לבושים פחותים, כל אחד מתלבש כראוי למעמדו. כך גם לנפש יש את הלבושים הרוחנים שלה, שהם כלי הביטוי שלה והדרך שבה היא מתגלה כלפי העולם החיצוני. יש את עצם הנפש, כוחות שכל ורגש, שהם הכוחות הפנימיים של הנפש ויש גם את לבושי הנפש שהם המחשבה, דיבור ומעשה.

מצבים ושינויים רבים צריך לעבור האדם בהתפתחותו הרוחנית, וככל שמתפתח יותר הרי הוא מחובר יותר אל עצמיותו ומגלה יותר את מהותו הפנימית. אלא שככל דבר שלם, גם התפתחות האדם צריכה להיות בסדר מסודר, ובסולם דרגות ערכי.

הנשמה האלקית אשר יסודתה בהררי קודש, עוברת שינוי מהותי, וניתן לומר אף טראומטי, כאשר היא עוזבת את העולם העליון הרוחני בו היא נמצאת, ויורדת לעולם הזה הגשמי והחומרי.

האדם בחייו מתמודד כל הזמן, בין ברצונו ובין שלא ברצונו. ההתמודדות מתחילה כבר בהיותו תינוק שאז הוא מתמודד עם היחס שהוא מקבל, וכשהוא מתבגר הוא לא מפסיק להתמודד בכל מיני תחומים. מההתמודדות הזאת אינו יכול לברוח, כי המאורעות, המצבים והעניינים שהאדם ניצב מולם עומדים לפניו ברצונו או בעל כורחו.

עסק ההשפעה הינו מהלך פנימי מורכב וקשה, הדורש סולידאריות ורגישות ביחד עם תבונה והשכל מה ואיך להשפיע, באיזה אופן, באיזה מינון, וכדומה. אך לפני ההתייחסות לעצם ההשפעה, צריך המשפיע והמטפל לשאול את עצמו – למה בכלל להשפיע?