שיעור 15, כרך א' המשך תער"ב – עוד סיבה לפירוד שבעולם התוהו
הרב יצחק ערד בהמשך סידרת השיעורים תער"ב. הסרטה ועריכה: אילן רינדפליש​
סיכום: והנה יש עוד סיבה להפירוד דספי' דתהו מה שלא נתנו מקום זל"ז מצד השלימות שכל ספירה היתה בעיני עצמה בבחי' שלימות ולא רצתה לקבל מהספי' האחרת, כי זה שצריך לקבל מזולתו הוא מצד שנחסר לו בעצם שלא יוכל להשלימו בעצמו. ושרש סבת הדבר הוא הישות, דהנה בספי' דתקון להיותם בבחי' ביטול בעצם ע"כ נמצא בהם דעת והרגש זה שאין בכ"א השלימות בעצמה , כי אם ע"י הספירה האחרת באה השלמות, וכמו מדת החסד עם היותה בחי' חסד יש בה ההרגש דחסד לבד אינו שלימות וצ"ל ג"כ גבורה וכו'. וכן במדת הגבו' ההרגש שצ"ל ג"כ חסד כו', והיינו מצד עצם הביטול לבחי' שלימות העצמית דעצמות א"ס שיהי' בכל ההפכים דוקא כו', וע"כ מקבלים השלימות זמ"ז כו' .ולהפך בספירות דתוהו כענין דאי' במשנה דאבות האומר שלי שלי ושלך שלך ה"ז מדת סדום, וידוע דאנשי סדום שרשם הי' מבחי' התהו דע"כ היו בבחי' הפירוד שלא ליהנות ולא לקבל זמ"ז דבזה הי' ארצם מובדל מכל הארצות בלתי צריכים לקבל שום טובה בפרנסה מארץ נכרי' וכן ביניהם לא הי' צריכים זל"ז, וע"כ לא רצו לא להשפיע ולא לקבל זמ"ז. אך לכאורה אינו מובן דהרי טעם זה מספיק רק על זה שלא רצו לקבל מהספי' האחרת מפני שקבלה עושה גרעון בשלימות , אבל מפני מה לא רצו גם להשפיע? אך הענין הוא דהנה ידוע שבסדר ישתלשלות נעוץ תחלתן בסופן וסוב"ת, הטעם ע"ז הוא בכדי שיהי' בחי' משפיע ומקבל כו', דהרי כל מקבל באמת הוא באין ערוך לגבי עצמות המשפיע כו', ומה שמתדמין זל"ז שהרי משפיע ומקבל הוא כענין עו"ע כו'זהו רק שהמדרי' העליונה שבהמקבל (והיינו עצם כח שכלו ותבונתו) מתדמה למדרגה התחתונה שבמשפיע (להארת השכל של המשפיע הבא בדבור) דכללות ההשפעה מה שמשפיע אל הזולת ה"ז באין ערוך כלל לגבי אור השכל כמו שהוא בהמשפיע לגבי עצמו כו' כידוע, ובפרט אור השפע כמו שבא בדבור ה"ז אור מצומצם מאד שבאין ערוך לגמרי לגבי עצמות המשפיע ולגבי אור שפעו כמו שהוא לעצמו כו', והרי צריך לצמצם א"ע בזה בכמה צמצומים גדולים כו', וכידוע דבתחלה צריך להעלים אור שכלו לגמרי בכדי שימצא בו 'האור שכל' השייך אל המקבל כו' . וכאשר תופס המקבל את עומק חכמתו של המשפיע כמו שהוא לעצמו כו', שזהו ע"י שבהשפעה בפרטי הדבורים יש בזה בהעלם גם עומק ופנימי' חכמתו כו' ה"ז כמו שבא על דבר חדש לגמרי. ואין זה כמו בהחיצוניות שאין זה בבחי' התחדשות. והוא ענין עו"ע שהן בערך זה לזה ואין שם חידוש אמיתי, שכאשר בא לעומק כוונת הרב ועצם דעתו ה"ז אצלו בבחי' התחדשות לגמרי שלא הי' גם בהשערה שלו מקודם שהמשפיע והמקבל רחוקים באין שיעור ובכדי לחבר בינהם צריך צמצום גדול ועוד צמצומים מרובים וא"כ למה לו להמשפיע כל הטורח והירידה הזאת לצמצם א"ע כ"כ? ועוד יותר הרי הירידה בכלל היא היפך טבעו כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ מפני מה יהי' בהמשפיע היפך הטבע להיות בבחי' ירידה ובבחי' צמצומים רבים? פרק רלח: אך בהיות אשר נמצא בהמקבל דבר חדש מה שאין בהמשפיע, וע"י ההשפעה מתוסף לו תוס' אור רב כו' וכמא' ומתלמידי יותר מכולם כו', דבד"כ ע"י ההשפעה מתוספים בו ענינים שכליים מה שלא ידע מקודם.