לחלק גדול מהאנשים קורה לא פעם שהוא מרגיש
תחושות פנימיות של מרירות / לחץ / חרדה וכד',
תחושה שמזכירה אפילו דכדוך או משבר.
ישנם כאלה שאצלם הזמנים האלו הם נדירים ויש שחווים זאת לעיתים קרובות יותר.

פעמים רבות אשר אנו מרגישים אז מבוכה ותסכול, לפעמים גם בלבול.
אנו מתוסכלים מהתחושה, ולא תמיד יודעים כיצד להגיב נכון אליה.

כבר מזמן ידעתי שאישה חייבת להקדיש זמן לפעילות גופנית כלשהיא. זה טוב לבריאות, ממריץ את מחזור הדם, מרחיב את ההתרחשות החברתית, ו…משפיע באופן חיובי על הגזרה.
אבל מה לעשות כשבכל פעם שעולה המחשבה להתחיל בתנועה, שועטים לעברה להקות, להקות של תירוצים חכמים ומשכנעים: אין לי זמן, אין לי כוח, יש כלים בכיור, וערימת הכביסה ממש לא מרשה לי לצאת. אני לא פשוט יכולה.