שיעור 24: תער"ב כרך ב' (עמ' תתנ"ה) – התלבשות הפרצופים – הרב יצחק ערד
מסריט ועורך אילן רינדפליש/

סיכום מעמוד תתנד: למדנו שהאותיות כשמאיר בהם האור הרי הם בתוקף יותר , והכלים כשהאור מאיר בהם אינם מורגשים בפ"ע, ולבוש הדבור נפרד יותר, שהוא הרי אל הזולת ,שאינו תמיד, ובכללות אין האור כפי האותיות כ"א להיפך דאור של חסד מתלבש באותיות דחסדים ואור הגבורה בגבורה, וכ"ז הוא מפני שאותיות אינם בבחי' אחדות היות שיש בהם חלוקה, ועניינם הוא להעלים, וכמו כלים רק שהם מיוחדים וחיים מהאור, ולבושים הוא רק שמלבישים ומעלימים על האור. ויש אותיות רברבן, בינונים, וזעירין שזהו בדקות הלבושים, דאתון רברבין הוא שמאיר בהם ריבוי אור ובבחי' העדר המציאות יותר, ואתוון בינונים וזעירין הוא שבהם מיעוט האור וע"כ הם בבחי' מציאות יותר. באותיות, הגילוי הוא ע"י העלם, וכמו מלכות שהיא בחי' לבוש שמשנה את האור, וכמו הירח, וידוע דמל' נק' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש. ובכלים, כמו אור השמש שע"י הנרתק שלא נשתנה אור השמש. עמוד תתנה: תיד) והנה ידוע דלבושים בכלל הן עולמות בי"ע (שעז"א לבושין – תקינת לון). לעומת זה דע"ס דאצי' הן בחי' גופים, דקאי על הכלים (וכמא' וכמה גופים – תקינת לון) וכמשנת"ל. ובספירות הו"ע חכ' מוחא, בינה ליבא , וחסד דרועא ימינא, וגבו' דרועא שמאלא וכו', כך שנק' הע"ס ע"ש הכלים מפני שמתאחדים עם האור. אבל עולמות בי"ע הרי הן בחי' לבושים חיצוניים נפרדים המעלימים על האור (שעז"נ ומשם יפרד וכמ"ש בת' הזוהר דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד). וידוע דמח' הו"ע ברי' ודבור יצי', דלבוש המח' הוא לבוש הנבדל (שאינו בבחי' כלי להיות או"פ), ומ"מ דלבוש המחשבה (אותיות המחשבה) ה"ז מיוחד יותר, שאינו ניכר ונרגש כ"כ והוא בתמידות, ואילו לבוש הדבור הוא לבוש הנפרד המסתיר. וכמו"כ הוא עולם הברי' שזהו יש הראשון הנברא, רק שהאין האלקי עדין מאיר שם בחי' אין , ולכן היש שבעולם הברי' אינו בבחי' מציאות יש עדיין, רק בבחי' אפשרות המציאות לבד, וזהו שהברי' נק' חשך שאינו בבחי' מציאות מורגש עדיין, ויצי' נק' אור שהוא בחי'
הגילוי אל הזולת והוא התחלת היש. וכן הוא בבחי' בי"ע שבאצי', דבחי' מחשבת שכל, הוא בחי' בינה, דההשגה שם הוא בחי' אותי' המח', ומ"מ נקרא "מי" שזה בח' מחשבה, שהיא בהעלם עדיין, וכמ"ש הנסתרות לה' אלקינו שזה חו"ב. ואילו ז"א בחי' יצי' שבאצי' הוא בחי' הגילוי שעז"א והנגלות לנו ולבנינו ונק' "אלה" שזה בח' המידות. אמנם בע"ח נאמר שהד' מדרי' הם: אורות בח' אצ', כל' בח' בר', לבושין יצירה, והיכלין עשיה , וכך גם כתב הפרד"ס שלבושין תקינת לון דקאי על הספי' דיצי' ומ"ש וכמה גופין תקינת לון הן ספי' דברי' כו'. דהנה יש בחי' התלבשות המעלים (חיצוני) שמלביש, ויש בח' התלבשות הלא מעלים, שמגלה, דהיינו התלבשות פנימי, שמתלבש, ומ"מ אינו כמו חומר וצורה בכך שאינו מתייחד כבחומר וצורה, ושאינם נכללים זב"ז אלא נשאר נבדל והוא בבחי' התלבשות הפרצופים זב"ז. וידוע המשל בזה כמו בהתלבשות הכחות זב"ז דכח עליון כאשר מתלבש בכח תחתון ה"ז התלבשות פנימי בבחי' גילוי שע"י ההתלבשות נעשה התחדשות בכח העליון, ומ"מ הכח התחתון הוא בחי' לבוש נבדל לגבי כח העליון. וכמו ההתלבשות בשכל שהשכל נותן טעם לכח הרצון להיות בח' פנימי הרי בהתלבשות זאת בא הרצון בבחי' התיישבות פנימי ובבחי' התחלקות. שהרי הרצון עצמו הוא פשוט שאין בו התחלקות פרטים וגם אין טבעו להיות התיישבות פנימי בהכחות, שהרי פעולת הרצון הוא שפועל בדרך כח עליון, וכמשנת"ל בכ"ד ההפרש בין פעולת הרצון לפעולת השכל, שהשכל פועל בהכחות בדרך אולפנא ולימוד שזהו בבחי' התלבשות פנימי((לדבר לסלע)), משא"כ הרצון פועל בדרך כח עליון((להכות בסלע)), והיינו לא בבחי' התלבשות פנימי רק בדרך גזירה וכמלך שגוזר מלמעלה ואומר, שזהו ענין ההשתררות ברצון , שלא בדרך טעם, וכמו בקיום המצות לקיים רצה"ע, ובדרך קבלת עול. וע"י התלבשות הרצון בשכל הוא בא בבחי' התחלקות פרטים, וכמו רצון האדם לבנות בית, שבתחילה הוא רצון פשוט שבאמת אין בו התחלקות פרטים וחשבון איזה בית יהי'. אמנם מה שמבו' במ"א שבהעלם, יש בהרצון אופן הבית רק שזה נמצא בהעונג שבהרצון, שיש לו עונג בענין הבית, שבזה ג"כ יש התחלקות, רק שהיא בהעלם, וכשבא בטעם ושכל ה"ה בא בדרך פרט, באיזה אופן יהי' הבית לפי רצון פרטי. והנה בהתלבשות זאת הגם שהשכל מחדש דבר בהרצון הרי מ"מ אין זה כמו חומר וצורה, שהתגלות הצורה הוא כפי אופן החומר, ובהתלבשות הזאת הרי היא לא לפי אופן הכלי אלא לפי אופן האור שהרצון מטה השכל ולא השכל את הרצון, שבהתלבשות הרצון בשכל הרי הרצון מ"מ נשאר מובדל בבחי' רצון. וכידוע בענין תומ"צ שהתורה היא טעמי המצות ומ"מ המצוה היא בבחי' רצון (הרצון האלוקי), וכמא' אל תהי יושב ושוקל במצות, הרי דקלות וחמורות שוין, דענין קל וחמור הוא ע"פ התורה שז"ע החלוקה לטעמים, ושכולם שוים בקיום המצוה להיותה בחי' רצון שאין בזה התחלקות כלל, שאין הרצון משתנה בעצם ע"י ההתלבשות בהשכל, וגם שאין הטיית הרצון לפי אופן השכל אדרבה הטיית השכל הוא כפי אופן הרצון. דמה ששכלו מחייב כך זהו מפני שרצונו בזה דמשו"ז ה"ה מוצא טעם ושכל לזה, וכמו גם בפרטי הטיית השכל לזכות ולחוב שזה תלוי בהרצון, וכידוע בענין השוחד דמ"ש כי השוחד יעור הוא שהשכל שלו מחייב אותו מצד הטיית הרצון. הרי בהתלבשות זאת הגם שהיא התלבשות בבחי' גילוי פנימי עד שנעשה עי"ז התחדשות בהרצון ומ"מ ה"ז בבחי' לבוש לבד שאין המלובש נעשה כפי אופן המלביש, והיינו לפי שרצון וחכ' הן ב' כחות מחולקות זמ"ז, וע"כ החכ' עם היותה מלבשת את הרצון ה"ז כדבר נבדל לא בבחי' התאחדות ממש, וכן הרצון הגם שהוא בבחי' גילוי פנימי בחכ' אין זה בבחי' פנימי ממש כ"א שעומד מובדל מן החכ', וע"כ בזה גופא שבא בחכ' בבחי' התלבשות ה"ז פועל בחכ' בדרך כח עליון (כמלך הגוזר) להיות הטיית החכ' כפי אופן הרצון, הרי שהחכ' היא בבחי' לבוש לבד לגבי הרצון.