על פי שיעוריו של הרב יצחק ערד
דיבור וחיבור
פסח, הוא החג שיותר מכל עוסק בדיבור ומסמל את הדיבור. כפי שמובא בהגדה של פסח- "והגדת לבנך" -"מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם". מוסבר בספר יצירה, שלכל חודש בשנה יש שייכות לחוש מיוחד. החוש של חודש ניסן הוא חוש הדיבור. האדם נקרא מדבר, כי הדיבור הוא מעלת האדם. תקשורת, הזדהות וחיבור בין בני אדם מתרחשים בעיקר באמצעות דיבור.
זוגיות צריכה קשר. הקשר מתבטא ביכולת לחשוב על השני, להזדהות איתו ולהרגיש אותו בצורה פנימית. הדיבור מגלה את המחשבות, אבל גם יכול לחולל מחשבות, לגלות מחשבות ממקום נעלם וליצור תחושות חדשות שלא ניתן להרגיש אותן ללא הדיבור. כשם שדיבורים טובים ונכונים יוצרים חיבור, דיבורים בעייתיים יוצרים ניתוק.
חז"ל אמרו: "על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים". שלושה יסודות אלו שעליהם העולם עומד מבטאים שלושה קווים, שלושה כיוונים שונים בעולם ובנפש.
קו החסד הוא קו של אהבה, עונג ושלמות עצמית. הוא מצוי בעמוד 'גמילות חסדים'. קו הגבורה הוא קו שמתחיל ממקום של חוסר ומחפש השלמה. עמוד ה"עבודה" מתייחס לקו הגבורה. שכן, העבודה זו תפילה שעניינה להביא שינוי במציאות ולמלא את החוסר. גם עבודה בעולם עניינה להשלים חסרים ולהשיג יעדים שמחוץ לאדם. קו התורה הוא קו התפארת, הקו האמצעי, המחבר. התורה היא זו שמחברת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, ומגלה לנו את רצונו ואת פנימיותו. באמצעות התורה אני מכירים את רצונו של הקדוש ברוך הוא.
כשם שהעולם עומד על שלשת הקווים כך גם הבית, שהוא עולם קטן, עומד על שלשת המרכיבים הללו- התורה – ההזדהות, העבודה- החסר שמעורר שאיפה לשינוי, וגמילות חסדים- אהבה ונתינה. שלושת הקווים יבואו לידי ביטוי בשלושה אופנים של דיבור. בזוגיות מתוקנת נמצא ביטוי לשלושת הקווים הללו בשיחות שמתנהלות בין בני הזוג. שלשת סוגי הדיבור מבטאים שיעור קומה שלם בתקשורת הזוגית.
ימין להתענג על הקשר – שיחות של אהבה
קו ימין מתחיל במקום של עונג ושלמות עצמית. הרגש של בני הזוג אחד כלפי השני בקו ימין הוא רגש של אהבה, עונג אחד מהשני וממילא נתינה שנובעת מאהבה.
את הרגש המתקרב יש לבטא בדיבור ובכך להביא אותו לידי גילוי במציאות. באופן הפשוט ביותר, צריך ונכון לדבר דיבורים של אהבה. חלק מהחכמה בבניית תקשורת וחיבור היא אמירת משפטים שמגלים את האהבה והעונג אחד מהשני. משפטים כמו 'אני אוהב אותך', 'אני מאושר בקרבתך', 'אתה גורם לי נחת' ודומיהם, הם משפטים שצריכים להיות שגורים בפי בני הזוג במערכת זוגית בריאה ותקינה. האמירות הללו חושפות באומר את תחושת העונג והטוב שבקשר וכמים הפנים לפנים, הן חושפות את המימד של אהבה ועונג בשומע. אמירות אלו מבטאות את העובדה, שהמציאות של אחד מבני הזוג גורמת טוב לשני, ומעוררות בו רגשות דומים.
על ידי הדיבורים שמביעים קירבה, נבנה המקום של העונג המשותף בקשר הזוגי; קו ימין שבקשר. כאשר בעל אומר לאשתו כמה הוא מאושר מהאופן בו היא מטפלת בילדים, או כאשר אישה אומרת לבעלה שטוב לה שהוא חרוץ ושאפשר לסמוך עליו- הם מעניקים בזה עונג אחד לשני. המטרה באמירה הזו היא לא מחמאה או עידוד בלבד, אלא משהו הרבה יותר עמוק- אני מבטא עד כמה אני נהנה מהמקום שלך, אני מגלה את התענוג שבקשר ובזה יוצר את החיבור והקרבה.
החסד הוא מקום נותן. מה שעומד מאחרי שיחה של אהבה, הוא לגרום לשני טוב, לגמול לשני חסד, לשבח אותו. לכל אחד מבני הזוג יש את האחריות לדבר, להוציא מהפה כמה שיותר מילים מאירות שגורמות טוב לשני. כדי ליצור זוגיות טובה צריך להיות הרגל בשיחות של אהבה, עידוד, שבח ונתינה. כדי שדיבורי האהבה יכנסו ללב, הם צריכים לצאת מן הלב, "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", כך שתוך כדי אמירה, הרגשות יתגברו. מילות אהבה אי אפשר להגיד בקרירות ובאדישות. ביסוד הקשר שבין איש לאישה יש אש, האש עלולה להיות חלילה שלילית בבחינת "אש אוכלתם". אולם, יש אש חיובית בקשר הזוגי שבאה לידי ביטוי גם במילים הטובות שנאמרות בחום וגורמות לכך שהמסר יחדור יותר ללב.
פעמים רבות, במקרים שמתעוררות בעיות בזוגיות, המציאות היא שמילים של אהבה וחסר לא נאמרות כלל או שנאמרו רק בעבר. במקומם מוצאים מילים של הפך האהבה, כמו "אני שונא אותך" או "כמה רע לי איתך", "כמה אתה מצער אותי". מילים אלו מבטאות מצב לא תקין בזוגיות. כמו שמילים טובות יוצרות חיבור וקשר כך כשמתרגלים להגיד מילים שליליות ללא הבחנה הן גורמות לניתוק ולהעצמת הקושי בקשר הזוגי.
כשבני הזוג מקפידים גם במצבים של קושי לא לבטא מילים של ריחוק וניתוק היכולת להתגבר על הקושי תהיה הרבה יותר קרובה וזמינה.
תיאום ציפיות – 'שיחות עבודה'
קו שמאל מתחיל ברצון. בקו שמאל ישנה חוויה של חסר ושל רצון להגיע להישג והשלמה. בקשר זוגי מתוקן, למרות שעיקרו אהבה והזדהות, קיימים גם רצון וציפייה אחד מהשני.
כיוון שאין תקיף כרצון, רצון חזק יכול להופיע כדרישה או תביעה שמשדרת תקיפות כלפי השני, שליטה, כורח. הבעת רצון תקיף, אפילו כשהוא נכון וצודק הוא מערער את המקום של השני ופוגע בו. בדרך זו יכול להיות שהרווחת את מה שרצית, אבל הפסדת את הקשר.
במקום המתוקן, הרצון צריך להתבטא באופן עדין ומתחשב של 'מטי ולא מטי'- נוגע ולא נוגע. אני רוצה אבל לא מכריח. אני מקבל את הסירוב של השני מבלי להיפגע. רצון שמביעים בקשר הזוגי צריך להיות עדין. סגנון עדין של אמירה מעדן את הרצון. סוג של דיבורים כמו: 'אם אתה יכול…' 'רק אם לא קשה לך… ואם לא זה גם בסדר….' וכדומה. סוג כזה של רצון מבטא שאני מקבל את המציאות של השני, מתחשב בו ומכיל אותו.
ציפייה עדינה ורצון לא תקיף הם חלק מהמבנה של זוגיות מתוקנת. החלק של האש שהוא הכרחי בקשר זוגי.
מצב שלא מצפים אחד מהשני בכלל הוא לא נכון בזוגיות; הוא אף עלול להיות פוגע ומעליב. כשלאיש אין שום ציפיות מאשתו ולאישה אין שום ציפייה מבעלה, נפגע המרקם הבריא של הקשר. למשל, כשיש אמירות כמו: 'תחזור מוקדם הביתה או מאוחר-זה לא משנה' או 'תתן מתנה או לא תתן זה לא מעלה ולא מוריד' או 'תבשלי או לא תבשלי מבחינתי זה אותו דבר' זה מצב שפוגע בשני ומביע חוסר ההערכה למאמצים שהוא עושה. יש בכך מעין אמירה סמויה ש'אני מסתדר בלעדיך ומקומך לא חשוב בעולמי'…
אולם כאמור, הציפייה והרצון של האחד מהשני עלולים בקלות להתדרדר לרצון תקיף, לרצון לשליטה אחד על השני, דבר שמערער את ה'ביחד' הזוגי.
ביטוי נוסף לדיבורים של קו שמאל הוא שיחות סביב מילוי חסרים והשגת יעדים משותפים לשני בני הזוג. שיחות סביב ארגון נושאים טכניים בבית, בעבודה, מצב כלכלי, חינוך הילדים, שליחות, מה עושים, לאן הולכים, זה מקום של עבודה, בו בני הזוג צריכים לפתור בעיות, לקדם ולשנות את המציאות. בדרך כלל, שיחות העבודה מרובות בכמות הזמן שמושקע בהן.
שיחות העבודה מיועדות גם לפתור את הטענות ההדדיות שלנו אחד על השני.
'בשיחות העבודה' הללו קורות רוב הנפילות, כי שם אנו מבטאים מקום לא מרוצה, שעלול להיות פוגע וביקורתי. לכן, דווקא בשיחות אלו, בהן רוצים לשנות את המציאות, צריכים הקפדה שלא ייווצרו ניתוק וריחוק. אם בשיחות האהבה צריך להגביר את הרגש, הרי שבשיחות של העבודה יש להנמיך את עוצמת הרגשות על ידי דיבור בנחת וברוגע, ללא התרגשות. אז הדיבור יהיה ענייני ומתקבל.
שנינו יחד אחרי שכל אחד לחוד – שיחות היכרות
הקו האמצעי הוא המקום שמחבר בין הפכים. המקום של החיבור וההזדהות השלמה בין איש ואישה. בשיחות העבודה של קו שמאל כל אחד מבני הזוג מרגיש את עצמו, את הציפיה שלו מהשני או מהעולם, את המקום החסר שאמור להתמלא, את הרצון שלו מהשני. גם בשיחות האהבה של קו ימין, שיש בהם הרבה אור, תועלת ותענוג, כל אחד מבני הזוג עדיין מרגיש את עצמו הנפרד "יש מי שאוהב". רק בשיחות של קו האמצעי בני הזוג מתעלים למקום חדש בו ה'אני' הפרטי מתכלל במציאות של שנינו ביחד. אנחנו ביחד זה האני השלם. זו הנקודה היותר עצמית בזוגיות.
דיבור של קו האמצע אלו דיבורים שיש להם את הכוח להעצים את החיבור. דיבורים שמבטאים את ה'ביחד' המוחלט. משפטים כמו: "אנחנו נשמה אחת", "אנחנו ביחד לתמיד", "מה שעובר עליך עובר עליי", "איכפת לי ממך", "חשוב לי מה עובר עליך", "טוב לי שטוב לך", "קשה לי שפוגעים בך ", "ברית כרותה בינינו" ועוד, הם משפטים שיעצימו את תחושת החיבור וההזדהות בין בני זוג.
דיבורים כגון אלו, מבטאים את האמונה שבחיבור וממשיכים בצורה בלתי מודעת את המקום הפנימי הנעלם, בו אנחנו אחד ממש, למציאות הגלויה.
דיבורים שמבטאים את היפך החיבור הם דיבורים כמו 'חבל שהתחתנו' 'נתגרש וזהו' 'יהיה לי יותר טוב בלעדייך'. מילים מסוג זה יוצרות בתודעה ריחוק וניכור. פעמים אומרים מילים קשות אלו ללא תשומת לב מספיקה למשמעותן, ולאחר מכן מצטערים על כך שהמציאות מבטאת את הפירוד והניתוק שמילים אלו המשיכו והורידו למציאות.בקשר זוגי מתוקן, יש לקבוע זמנים קבועים לשיחות של קו האמצעי; שיחות ההזדהות שמעמיקות את הקשר ואת ההזדהות ההדדית.
ניתן לכנות שיחות אלו 'שיחות היכרות' שמטרתן להכיר יותר את עולמו של השני ואת מה שעבר עליו. ב'שיחות ההכרות' אחד מבני הזוג מביא את עצמו ואת העולם שלו, את מה שעבר עליו, את מה שחווה, את הקשיים שלו או את ההצלחות שלו. האחד מדבר, מספר, משתף, והשני מקשיב ומזדהה. כדי להזדהות נכון צריך לדעת להקשיב. המטרה הראשונית של ההקשבה היא להזדהות עם השני ולא לתת עצות ופתרונות. כשהמקשיב, בצורה ספונטאנית, מרוכז בעצמו, הוא אף נוטה לייחס את מה שמספרים לו אליו ועלול לפרש את הנאמר כהתקפה או תלונה. ב'שיחות ההכרות' התפקיד של השומע להקשיב ולהזדהות באמת עם המדבר. כמובן שאחר כך אפשר לעודד, לעזור בפתרונות, אבל ראשית לכל – ההזדהות.
לדוגמא אישה שבאה ומספרת לבעלה על קושי עם הילדים. אם הוא עסוק בעצמו הוא מרגיש מותקף 'מה את רוצה ממני?' 'הייתי עסוק בעניינים חשובים'. כשהשני מספר על קושי, כאב או בושה, תהיה איתו, תצייר את עצמך בסיטואציה דומה לשלו ותנסה להרגיש איך היית מרגיש במקומו… ממקום כזה, הפתרון שתציע יבוא מבפנים ולא ממקום חיצוני של חוסר הזדהות. גם המדבר צריך ללמוד את תפקידו בשיחות ההזדהות-ההיכרות. ב'שיחת היכרות' אני לא אומר מה אני מצפה מהשני אלא מה חשוב לי, מה עובר עליי, והשני צריך להתפנות אל המקום הזה.
הקפדה על כללים אלו יוצרת את נקודת החיבור.
לסיכום –
ככל שנקפיד לדבר נכון, לשוחח את 'שיחות העבודה' בצורה נכונה, בעדינות. נדאג להרבות בשיחות של אהבה וחסד ונקבע גם זמנים להעמקת ההזדהות, בשיחות ההכרות והשיתוף הפנימי, נזכה ל'איש ואשה זכו שכינה ביניהם'. וכלשון הרבי 'כשיוצאים ביד רמה מהגלות הפנימית, זה מביא שיוצאים ביד רמה מהגלות כפשוטה' לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
