מהי המלוכה העצמית? מה ההבדל בינה לבין ה"התנשאות החיצונית"? הסבר מרתק על המלוכה השונה בעולם התוהו ובעולם התיקון, ובהקבלה על מימדי התודעה בנפש האדם.
שיעור של הרב יצחק ערד מתוך מאמרי הרבי הרש"ב בהמשך המאמרים תער"ב.

סיכום:
יש ב' מדריגות בבחינת המלכים (דכתר מלכות). דבד"כ ענין הכתר הו"ע ההתנשאות והרוממות כו', ויש במלכים ב' מדריגות: הא' הכתר מלכות שמקבל מהעם והשרים והוא ע"י ההכתרה שמכתירים אותו בכתר מל', דענין ההכתרה הוא שמקבלים אותו למלך עליהם בכך שמתבטלים לפניו בכריעה והשתחוואה המורה על בטול כל מהותם . ועי"ז נעשה מלך עליהם בבחי' התנשאות והשתררות עליהם , והיינו על דרך זה מתגלה בו כח ההתנשאות שיש בנפשו בהעלם. והעיניין הוא שלכל אחד יש בו כח ההתנשאות כמו שיש בו כל הכחות והמדות אלא שבו מתגלה יותר מאחרים ע"י שמתבטלים לפניו בכריעה והשתחוואה. אבל כ"ז הוא ההתנשאות הנעשה ע"י העם כו' ואין זה רוממות עצמי, דרוממות עצמי אינו מכח ההתנשאות לבד כ"א מעצם הנשמה שהיא בבחי' הרוממות בעצם כו', וכמו המלך דעצם נשמתו הוא במדרי' גבוה ונעלה והוא נשמה כללית והוא כתר מל' הבא לו בירושה מאבותיו שהכתר שהיה על ראש אביו מלביש גם הוא וא"צ להכתרה כלל, שההתנשאות שבמלך המרומם ברוממות עצמית רק באה מאליו וממילא. ונתבאר שם שז"ע הוד מל' והדר מל'. דהוד מל' הוא מצד העצם, והדר מל' הוא מצד העם וכמו ברוב עם הדרת מלך כו', ובד"כ הן ב' מדרי' שבכתר: דהוד מל' הוא מבחי' עתיק בחי' פנימי' הכתר כו', והדר מל' מבחי' א"א השייך לנאצלים ועז"נ הוד והדר לבשת. ונמצא דבמלוכה (גופא) יש ב' ענינים: בספירת דתהו שהיו בבחי' מלוכה אין זה בבחי' רוממות עצמי בעצם שבעקודים העשר אורות הם עקודים וכלולים בנקודה דכתר שבכתר כו' ובנקודים (עולם דתוהו) יצאו ונתגלו, ועשר כתרים אלו כמו שהן בבחי' עקודים ה"ה לא בבחי' מציאות ניכרת בעקודים וע"כ יכלו לשכון כולם יחד בבחי' התאחדות ממש(בעקודים) וכאשר יצאו ונתגלו שכל ספי' נעשה מציאות בבחי' ספי' נכרת והוא בבחי' תוקף אז לא היו יכולים לסבול זא"ז ולשכון ביחד. וזה שנתגלו הע"ס דעקודים בתוהו זה רק מבח' החיצוניות שלהם. וכמו"כ בעקודים הע"ס הן כמו בחי' פנימי' הכתר כו' וה"ה בבחי' העדר המציאות כו', ועם היותם בחי' הכתר שהוא בחי' הרוממות כו' זהו כמו בחי' רוממות עצמי שאינו בבחי' מציאות כלל וע"כ הן בבחי' התאחדות ששוכנים יחדיו. והע"ס כמו שבאו בנקודות דתהו ה"ז כמו בחי' חיצוניות הכתר שהוא בחי' התנשאות על הנאצלים, רק שבמדרי' דתקון גם בחי' התפשטות הרוממות הוא מבחי' רוממות עצמי שזהו בבחי' בטול ונותן מקום.
דכשם דספי' דתהו הן בבחי' ענפין מתפרדין זמ"ז כמו"כ הן גם בבחי' פירוד לגבי שרשן ומקורן , והיינו שההתגלות הוא בחי' חיצונית הכתר לבד ואין זה התפשטות דבחי' רוממות עצמי (בתוהו) , והוא בבחי' מציאות דבר דכל ספי' שם היא בבחי' אנא אמלוך בבחי' רוממות והתנשאות שאינו נותן מקום להספי' האחרת וגם אינם סובלים זא"ז כו', וזהו דספי' דתהו עם היותם בבחי' מלוכה לא נתנו מקום זל"ז להיות שהרוממות אין היא בחי' התפשטות רוממות עצמי אלא רק התגלות כח ההתנשאות לבד כו'. ובתקון ע"י שם מ"ה נעשה ההתכללות בהספי' שנותנים מקום זל"ז, ועוד בעולם התיקון להיותם מקבלים זמ"ז שזהו תכלית השלימות והוא ע"י ההמשכה מבחי' הוד מלכות לבח' הדר מלכות וכמשי"ת.