Ask The Rabbi

מלכים בבית (טור לקראת ראש השנה)

השמש שוקעת, יורד החג. אנו הולכים להכתיר ולהמליך את הקב"ה כמלך עלינו, אך בל נשכח גם 'להמליך' את בן או בת הזוג שלנו.
השמש שוקעת, יורד החג. אנו הולכים להכתיר ולהמליך את הקב"ה כמלך עלינו, אך בל נשכח גם 'להמליך' את בן או בת הזוג שלנו.

מלכים בבית (טור לקראת ראש השנה)

השמש שוקעת, יורד החג. אנו הולכים להכתיר ולהמליך את הקב"ה כמלך עלינו, זמן מסוגל ועת רצון.

על רבותינו נשיאנו מסופר שלמרות הטרדות הרבות בצורכי הציבור בערב ראש השנה, ולמרות ההכנות הרוחניות שהיו שקועים בהן, היו מקפידים סמוך לכניסת החג, בטרם צאתם לתפילות החג, להקדיש זמן-מה לשוחח ביחידות עם נשותיהם הרבניות.

הביאור לכך הוא (ראה שיחת יום ב' של ר"ה התשמ"ח) כי האשה היא כנגד ספירת המלכות, ובראש השנה העבודה היא (כמבואר בחסידות) "בנין המלכות", מלכות ה' שמתחדשת ומתגלה בעולם, ולכן ישנו דגש על מעלת האשה, אשר זה בא לידי ביטוי בהנהגה הנ"ל.

ובקשר הנהגה זו, הרבי מבאר (בשיחה הנ"ל) שיש ללמוד מכך הוראה לכל אחד ואחת על חשיבות הענין של שלום בית.

 

שני מלכים בבית

הקשר בין איש לאשתו הוא 'מראה' לקשר בינינו לבין הקב"ה: מי שבתוך ביתו מסוגל להמליך את ה"עזר כנגדו", בוודאי ידע גם כיצד להמליך את הקב"ה עליו למלך.

להמליך מישהו פירושו לכבד אותו, להעריך אותו, לראות בו ישות מרוממת. הכבוד הוא המהות של המלך, ולכן "מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול". אין הכוונה לכבוד חיצוני ומזויף אלא ל'כבוד' במובן של נתינת מקום וערך אמיתי.  כפי שנאמר על הקב"ה: "כבודו מלא עולם".

המלכת בן הזוג פירושה שהרצון שלו חשוב בעיניי לעיתים יותר מהרצון שלי. אני שם את רצוני בצד ומוותר, כדי שרצונו יתממש. מובן שהיחס הזה צריך להיות הדדי. אם שני בני הזוג פועלים תמיד לפי הרצון של אחד מהם בלבד, האחר חש שהוא כאסקופה הנדרסת והוא מאבד את כבודו ומקומו. לעומת זאת כאשר האחד רוצה שהרצון של השני יסופק, וגם הוא רוצה שהרצון שלו יסופק, שניהם נעשים מלכים…

ומה עושים כשהרצונות נראים סותרים? המצב האידיאלי הוא שהיא תעמוד על כך שהרצון שלו יתממש והוא יעמוד על כך שהרצון שלה יתממש, בצורה כזאת מותר 'לריב'. ואם בני הזוג טרם הגיעו למצב האידיאלי… פעם אחת הוא "יבטל רצונו מפני רצונה" ובפעם אחרת היא "תבטל רצונה מפני רצונו".

 

הממליך מלכים, ולו המלוכה…

לפעמים קשה לאדם 'להמליך' את השני, גם כשמדובר על בן הזוג שלו, כי באופן טבעי קשה לו לראות מישהו שמרומם יותר ממנו. המקסימום שהוא יכול לשאת הוא שוויון. לעיתים המצב חמור יותר: הוא מרגיש צורך 'להקטין' ואף להשפיל את בן הזוג, ההפך הגמור מ'המלכתו'.

הסיבה הפנימית לכך היא שהאדם לא מאמין בערך העצמי שלו, ב'מלוכה' האישית שלו. הוא חושב שהוא צריך להגן על עצמו ועל ערכו, ובאופן בלתי מודע עושה זאת על ידי השפלת בן הזוג והנמכתו. תודעה כזו מביאה למאבקי כוח גלויים או סמויים בבית, ומריבות וחיכוכים מתרחשים בלי הרף סביב דברים קטנים או גדולים.

המלכת הזולת מתאפשרת כאשר אדם מאמין במלוכה העצמית שלו. אדם שמכיר בערך עצמו ויודע שמקומו מובטח, מכיר בייחודיות שלו, במעלות ובסגולות שהקב"ה חנן אותו בהן ומודע ליכולת שלו לתרום לקשר, לא יחוש שום קושי להמליך את זולתו.

 

ראש או זנב?

לפעמים הבעיה היא שונה, אחד מבני הזוג מסרב לקבל מהשני את כתר המלכות. הוא לא מצליח להרגיש מרומם, בעל ערך וחשיבות. אומנם ישנם זוגות שבמצב כזה מסתדרים זה עם זה באופן כללי, אבל האמת היא שנחיתות של אחד הצדדים פוגעת באיכות הקשר הזוגי.

יכול להיות אדם מבוגר בגילו: על פי הרישום בתעודת הזהות שלו הוא בן 20, 30, 40 שנה, אך התודעה האישית שלו ילדותית. הוא תלותי במידה מסוימת באחרים וזקוק כל הזמן ל'אישור' חיצוני לערכו ולמעלותיו. הוא לא בטוח במקומו ובערכו, קשה לו לפתח דעה ורצונות משלו, והוא חש נחות ביחס לסביבתו.

מובן שאין 'דגם' אחד, ואנשים נבדלים זה מזה. לפעמים התופעה עוצמתית מאוד, ולפעמים עדינה יותר ומורגשת פחות. אך אין ספק שהבגרות משפיעה לטובה על יכולת ההתחברות, ואילו חוסר הבגרות או בגרות חלקית מקשים על החיבור השלם.

בתודעה בוגרת, האדם מסוגל לקבל את עצמו כפי שהוא, על מעלותיו וחסרונותיו. הוא מכיר את מעלותיו ושמח בהן. הוא גם מודע לחסרונותיו, אך איננו נבהל מהם. מבחינתו, החסרונות אינם אלא בסיס ואתגר לעבודה עצמית.

אך מי שלא פיתח בתוכו תודעה בוגרת, יגיע לקשר הזוגי מתוך רגשי נחיתות, מפוחד וחסר ביטחון וחוט שדרה. יש הנוטים לפרש זאת בטעות כענווה וצניעות, אבל האמת היא שמדובר  בתפיסה עצמית שגויה, המציבה קשיים בדרך ליצירת הקשר אמיתי עם בן הזוג.

מדוע? נישואין הוא חיבור של שניים. כל אחד מביא את עצמו, ובחיבור של שניהם יחד נבנה הבית. מי שקשה לו לקבל את עצמו כפי שהוא, גם לקשר הזוגי הוא לא יצליח להביא את עצמו באמת.

אחד האיחולים שאנו מאחלים בראש השנה הוא "שנהיה לראש ולא לזנב". גם בבית, כשאחד מרגיש 'זנב' ביחס לאחר, הוא פוגע לא רק בעצמו אלא גם בבן הזוג שלו. כל אחד מאיתנו צריך להשתדל שהוא וגם ה'עזר כנגדו' שלו יהיו 'ראש', 'מלך', וכך שניהם ביחד יהיו "לראש ולא לזנב".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *