שיעור 11 כרך א, המשך תער"ב - דעת עליון ודעת תחתון - דעת - לימודי יהדות באור החסידות

שיעור 11 כרך א, המשך תער"ב – דעת עליון ודעת תחתון

הרב יצחק ערד בסדרת שיעורים מעמיקה בספר המאמרים תער"ב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב.

שיעור 11 כרך א, המשך תער"ב – דעת עליון ודעת תחתון

הרב יצחק ערד בסדרת שיעורים מעמיקה בספר המאמרים תער"ב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב.
trab

המשך תער"ב – דעת עליון ודעת תחתון

 

הרב יצחק ערד

המשך תער"ב, עמוד תעה (למטה)

וי"ל הענין למע' ע"פ הידוע בענין דעת עליון דהידיעה העליונה היא שלמע' יש היינו בחי' יש האמיתי כו' ולמטה אין שהכל בבחי' אין ואפס ממש כו', ומבואר הענין במ"א להיות מעצמות האוא"ס א"א שיהי' איזה מציאות דבר…

עמוד תעו:
והתהוות המציאות הוא רק ע"י הצמצום כו', וכאשר לגבי אוא"ס אין שום דבר מצמצם ומעלים כלל ומאיר האוא"ס בגלוי לאחה"צ כמו קודם הצמצום, לכן באמת העולמות והנבראים בטלים במציאות לגמרי שאינם בבחי' מציאות כלל כו', ולכאורה אינו מובן והלא מ"מ נתהוו העולמות וכתיב בראשית ברא אלקי' כו' ואיך אינם במציאות כלל כו'. ולפי הנ"ל י"ל דבאמת כל העולמות אינם במציאות כלל, ומה שהן במציאות זהו רק מה שהאוא"ס נותן להם מקום ומציאות אבל לא שהן בבחי' מציאות מצ"ע כו', ועם היות שנותן להם מקום מ"מ אין להם מקום מצ"ע כו', וכך הוא בידיעתו ית' שאינם בבחי' מציאות כלל וכלל רק שהוא ית' נותן להם מקום וערך כו' (דהעולמות בידיעתם הוא שיש להם מקום מצ"ע וה"ה בבחי' מציאות כו', וזהו בבחי' ד"ת שהוא בההארה השייכה אל העולמות שהיש תופס מקום כו' וכמ"ש במ"א, משא"כ בידיעתו ית' מה שנתהוו הוא רק שהוא ית' נותן להם מקום דבאמת אינם במציאות כלל כו'). ועפ"ז יש להמתיק מה שמבואר במ"א בענין ה' אחד מלמטלמ"ע דהנבראים לאחר שנתהוו ה"ה כלולים בעצמותו וממילא אינם במציאות כו', ומבו' שם דמ"מ נתהוו הנבראים דהרי שם אלקי' הוא אמת רק שהשם אלקי' כלול בעצמותו כו', ולפי הנ"ל י"ל ענין ההתכללות דשם אלקי' בעצמותו הוא שזהו רק מה שהאוא"ס ב"ה נותן מקום וערך אל הנבראים כו', והרי שם אלקי' אמת בידיעתו ית' שיש מציאות לנבראים וזהו ע"י שם אלקי' דוקא, וכנ"ל דבבחי' רוממות עצמי ממש הרי אינו בגדר נתינת מקום כלל רק בהתפשטות הרוממות כו', וז"ע שם אלקי' שהוא כענין בחי' התפשטות הרוממות כו' (ועמ"ש במ"א בענין המלך הקדוש והמלך המשפט כו') ה"ה נותן מקום וערך לנבראים כו', אך הוא כלול בעצמותו שזהו רק מה שהוא ית' נותן להם מקום לא שיש להם מציאות מצ"ע דמצ"ע אינם בבחי' מציאות כלל כו' (וביחוד דמלמעלמ"ט הוא שהוי' הוא אלקי' והיינו שמציאות הנבראים הוא שהן אלקות כו' וביחוד דמלמטלמ"ע הוא שאוא"ס נותן מקום שזהו באמת בלי מקום ובלי מציאות כו').
ועפ"ז יובן מ"ש וידבר אלקי' את כה"ד כו' דהנה גילוי בחי' ד"ע הוא שנתחדש במ"ת דהרי עד מ"ת הי' העבודה בבחי' ד"ת וכמ"ש וארא כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופירש"י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי והו"ע ואמת הוי' לעולם בחי' ד"ע שהיא הדיעה האמיתית כו' ועל מ"ת נא' לכן אמר לבנ"י אני הוי' גילוי בחי' ד"ע כו', והנה בד"ע הגם שזהו גילוי שם הוי' הרי יש בזה ג"כ שם אלקי' רק שזהו מה שאוא"ס נותן מקום כו', וזהו אמיתית היחוד דהוי' אחד שהעולמות נבראו ומ"מ ה"ה בבחי' אחד לפי שהם כלולים בעצמותו ובטלים ומיוחדים כו', וזהו שנא' במ"ת וידבר אלקי' ומ"מ הי' גילוי אוא"ס ממש למטה ואמר אנכי הוי' כו' גילוי שם הוי' ממש כו' דשם אלקי' אינו מסתיר ומאיר הגילוי דאוא"ס כו', והשם אלקי' הוא כלול בעצמותו דהיינו שזהו רק מה שאוא"ס נותן להם מקום וערך ובאמת מצ"ע אין להם שום מקום כלל כו' והוא אמיתית היחוד דהוי' אחד כו'.


לצפיה

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן