ב"ה
אל תיכנע ל'גורל'
ידוע הפירוש החסידי על ההלכה "הקורא את המגילה למפרע לא יצא" (שבמובן הפשוט משמעות ההלכה היא שצריך לקרוא את המגילה כסדרה, קודם פרק א', אחריו פרק ב' וכן הלאה) שמי שסבור שסיפור פורים הוא סיפור שאירע מזמן – "למפרע" – לא יצא. עלינו להבין שסיפור הפורים הוא הסיפור שלנו, בדורנו, וגם בחיינו הפרטיים.
עניינו של החג מרומז גם בשמו "פורים" – "על שם הפור הוא הגורל".
גורלו של אדם – הפור – לכאורה אינו תלוי בבחירתו או בתכנונו: הוא נולד להורים מסוימים החיים ביישוב מסוים והמראה שלו ייחודי לו, וכל אלו אינם על פי בחירתו. לעיתים הוא עשוי לחוש שהנתונים שלו 'אינם מוצלחים' ולחשוב לעצמו שזה הגורל שנגזר עליו – להיות לא טוב: הפרטים המרכיבים את הגורל שלו שליליים.
בסיפור המגילה המן הרשע מחליט שהוא לא יכול לסבול את כל היהודים שכולם משתייכים ל"עם מרדכי", וכל זאת משום שמרדכי לא כרע ולא השתחווה לו. הוא מחליט לעשות מעשה של טירוף ולהשמיד, להרוג ולאבד את כל העם. הוא מפיל פור כדי לדעת את הזמן שבו תצא הגזרה אל הפועל, וכאשר עולה בגורל חודש אדר, הוא שמח משום שהוא יודע שמשה רבנו הלך לעולמו בחודש זה.
עם ישראל ששומע על הגזרה חווה חרדה קיומית, אך בסופו של דבר, בעקבות מעשיהם של ישראל וחיזוק אמונתם על ידי מרדכי, הגורל מתהפך, ובדיוק באותו חודש שנקבע שהגזרה תתממש בו, קורה בדיוק ההפך: "אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".
הלימוד העולה מפורים הוא שהגורל תמיד טוב, גם במקרים שבהם הדבר אינו נראה לעין. את הלימוד הזה עלינו להפנים, וכביאור החסידות על מאמר רב "אין מזל לישראל" (בבלי, בבא קמא ב ע"ב), ה'אין' – הכוח, האין־סוף הנסתר – הוא המזל של ישראל. ומאחר שהוא המניע הפנימי לכל פרטי חייו של היהודי, כאשר מרחף על היהודי מול 'איום' פרטי, ונראה שמזומן לו גורל לא טוב ומפריע, בכוחו להתעלות ל'מזל' האמיתי שלו, ואזי הכול יהפוך לטוב.
אין צירופי מקרים
המגילה נקראת על שם אסתר דווקא. במסכת חולין קלט ע"ב כתוב: "אסתר מן התורה מניין? 'ואנוכי הסתר אסתיר' (דברים ל"א)". הפסוק נאמר על זמן הגלות, זמן של הסתר פנים. יש מצבים שבהם בורא העולם מסתיר את פניו, מסתתר. מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ"ך שבו שמו של הקב"ה אינו מוזכר בגלוי.
אומנם הבורא מנהל את רצף האירועים והוא שגורם להשתלשלותם, ובכל זאת הכול קורה בדרך נסתרת, בדרך הטבע. לקורא המגילה סיפור המגילה נראה כעין צירוף מקרים טבעי: אחשוורוש עורך משתה, ושתי לא רוצה לבוא, המלך מחפש מלכה חדשה… לאחר מכן, כאילו במקרה, מרדכי שומע את שני הסריסים המשוחחים, ו'במקרה' המלך אינו מצליח להירדם – כל אלו מביאים בסופו של דבר להיפוך הגדול והטרגדיה של עם ישראל הופכת לשמחה גדולה.
גם בחייו של היחיד יש 'צירופי מקרים' רבים. האירועים נראים כאילו הם משתלשלים על פי הטבע: הוא נולד במקום מסוים (ואיננו מבין מדוע), לאנשים מסוימים (ההורים שלו) ובזמן מסוים. המקום, האנשים שמגדלים אותו והאירועים המתרחשים בתקופתו – משפיעים כמובן על חייו.
עלינו להבין שהסיפור שאירע לפני אלפי שנים בפרס הוא הסיפור שלנו, הוא קורה עכשיו. יש לנו הכוח לעשות מהפך – לצאת ממצבים בעייתיים ולעבור למצבים המשמחים ביותר שיכולים להיות. איך? אם נראה בכל פרט מפרטי חיינו את מהלך השגחה פרטית.
עיקרון זה מסביר גם את משמעות התחפושות בפורים. ברגע שאדם מסיר את התחפושת, מתברר שהתחפושת אינה אלא דרך משעשעת לפרש את החיים, אבל אין היא האדם האמיתי.
לפעמים רואים תחפושת מפחידה שמעוררת בהלה, ואז מתברר שמאחורי התחפושת מסתתר חבר טוב. גם מהלך החיים לפעמים עטוי 'תחפושת', ויש לגלות את ההשגחה הפרטית שנמצאת בעומקו, מתחת ל'עטיפה החיצונית'.
לעת כזאת הגעת למלכות
שני השחקנים הראשיים בסיפור הפורים מרדכי ואסתר יודעים שעל עמם מרחף איום כבד. אם לא יחול מהפך – הטרגדיה תפקוד את העם כולו. והינה אסתר חוששת לקבל עליה את התפקיד שמרדכי מבקש להטיל עליה וטוענת שהיא אינה מסוגלת לגשת אל המלך. מרדכי אינו נסוג. הוא משמיע באוזניה משפט מפתח "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר", אבל, הוא מוסיף "את ובית אביך תאבדו", והוא גם מסביר או מהרהר בקול רם: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
מרדכי מסביר לאחייניתו: עד כה לא ידענו מה הסיבה שבגינה אחשוורוש בחר בך דווקא. נשים רבות הובאו אליו, ואת נבחרת. את ולא אחרת. אומנם החוויה לא הייתה נעימה, אבל כעת אנו מבינים שהגעת למלכות כדי שתעשי פעולה שתבצעי את המהפך. הגיע הרגע שבו אסור לך להוסיף ולשתוק. למרדכי ברור שהצלת העם תגיע, אבל הוא מנסה לברר באיזו דרך: לשיטתו, היא צריכה להגיע דרך מעשה של אסתר, אבל אם אסתר תחריש, גם אז ההצלה תגיע: "רווח והצלה יעמוד ליהודים". מרדכי איננו מודאג שמא שתיקה מצד אסתר תמנע מההצלה להגיע. יש מי שמנהל את העולם, ואם זה רצונו – התוצאות הרצויות יבואו, בין שאסתר תתגייס לתפקיד ובין שתבחר בשתיקה. ואולם אם אסתר תבחר לשתוק, מי שיפסידו יהיו היא ובית אביה. מרדכי מבהיר לבת חסותו כי ניתנה לה הזדמנות לעשות מעשה, ואם כן – ראוי שתקבל עליה לעשותו ולא תניח את הזכות להפך את הגזרה – למישהו אחר.
מאותו רגע שאסתר מבינה ומקבלת על עצמה לפעול, מתחיל כל מהלך העניינים להתהפך לטובה: המן שב לביתו אבל וחפוי ראש, הוא נקרא פעמיים למשתה אצל אסתר, ולבסוף בא גם השינוי המהותי השמח שבו "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר".
בחיים של כולנו יש רגעים שבהם מתחולל מהפך. הכוח להפוך את הגורל הוא הכוח לתפוש את הרגע הנכון שאומר שכל 'מקרה' הוא רק מה', שאומנם אירועים נראים לעיתים כהסתר פנים "ואנוכי הסתר אסתיר", אך גם מציאות שנראית חסרת משמעות או חסרת סיכוי אפשר להפוך ולגלות את המשמעות האמיתית הטמונה בה – ולהפוך את הגורל.
לפעמים אסור לנו להחריש. עלינו ללמוד לקרוא את המפה. כאשר עלינו לבצע שליחות, אנו מבינים מדוע מקום מגורינו דווקא כאן, מדוע התגלגלנו למקום מסוים בשעה מסוימת ומדוע העניק לנו הקב"ה יכולות וכישורים – "לעת כזאת הגעת למלכות", העניקו לנו תנאים ואפשרויות אלו כדי שנוכל לפעול, ומתוך היכולת להיפתח ולקיים את המוטל עלינו – תגיע השמחה הגדולה – שמחה פנימית ועוצמתית.
סוד היין
אחת ממצוות פורים היא משתה ושמחה, ולא סתם שמחה, אלא שמחה שפורצת גבולות, עד שפורים הוא החג היחיד בשנה שעליו נאמר: "חייב איניש לבסומי", חובה שאותה מקיימים בעיקר בשתיית יין.
היין מתאפיין בשתי תכונות – מצד אחד היין משמח, מביא להתרוממות רוח, לאהבה, לחיבור ולהתמזגות: "יין ישמח לבב אנוש". ומצד שני היין עלול להוביל לשכרות הרסנית, לנפילת רוח, לריחוק, לניתוק ולחוסר הרמוניה .
וכמו ביין כך גם בשמחה – ישנה שמחה אמיתית, וישנה שמחה אחרת – המפילה ומנתקת. לדוגמה: כאשר אדם חווה בחייו הצלחה, הוא מרגיש סיפוק עצמי, ומתעוררת בו שמחה. לעיתים שמחה זו מלווה בהרגשת רוממות ועליונות על הזולת, ואז הוא עלול לפגוע ולהשפיל, וממילא להתנתק ולהסתגר בעולמו ה'מוצלח'. לשמחה, תכונה לפרוץ גבולות, ולכן, השמחה המשכרת גורמת לפריצת גבולות האחר ללא התחשבות, והיא פוגעת והורסת.
מהו אפוא הגורם הפנימי הקובע את איכות השמחה ופעולתה? שורש ההבדל נעוץ במקור שממנו היא נובעת. שמחה היא תוצאה של התבוננות בטוב. כאשר האדם רואה הצלחה והשלמה מופיעה שמחה.
השמחה הישותית, שבה האדם מרוכז בעצמו, היא שמחה מורגשת, ואילו השמחה האמיתית אינה מורגשת כל כך. השמחה הישותית מגיעה מתוך תחושה פנימית של חוסר שלמות דווקא, מרגשי נחיתות הנובעים מריקנות ומחוסר בערך עצמי אמיתי. ולכן כאשר האדם חווה, במפתיע, הצלחה, הוא מייד מרגיש תחושה חזקה של התמלאות והשלמה, ואז גם השמחה מורגשת, בולטת ורועשת, וממילא היא באה על חשבון הזולת. ואילו השמחה האמיתית נובעת מביטול, עניינה תחושה פנימית של שלמות, רוממות עצמית בלתי תלויה והרגשת ערך עצמי אלוקי, ומשום כך היא אינה מורגשת כל כך וממילא גם פחות בולטת, ומתוך שהיא שקטה יותר, היא מחברת.
"נכנס יין – יצא סוד". על האדם להתבונן עמוקות בתוך תוכו, לגלות ולחשוף את סודו הפנימי. אם האדם חי במחשבה שבתוך תוכו הוא חסר ערך עצמי ושאין תכלית אמיתית לחייו, הוא מפחד להתמודד עם תוכיותו הריקה ולכן יברח תמיד לאותה שמחה משכרת, משקרת וחיצונית, אשר בסופו של דבר תנתק אותו מהעולם ומביתו.
אך באמת כל יהודי הוא חלק אלוק ממעל ממש, וחשיבותו היא אין־סופית ובלתי מוגבלת. כאשר האדם יזכור את האמת, שהקב"ה אוהב אותו ללא שום תנאים, כאשר הוא יאמין בעמקי נשמתו שהבורא טמן בו ערך עצמי אמיתי, אז ללא כל פחד יוכל להתבונן למעמקי פנימיותו ולחשוף את סודו האמיתי, את שלמותו האין־סופית, וכך, בשמחה שפורצת כל גדר, להתמזג, להתאחד ולהתחבר.
וכלשון הרבי (תרומה תשנ"ב): "השמחה הכי גדולה שיכולה להיות אצל יהודי היא, כאשר הוא יודע שבכל מצב בו הוא נמצא – אפילו למטה מטה, בעולם שבחיצוניותו נראה כהעלם והסתר על אלקות, הוא קשור להקב"ה… שמחה שפועלת על כל מעשיו, ועל דבר שבא איתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה יותר הצלחה בכל פעולותיו וכל חייו – כנראה במוחש".
וכפי שמתאר הרבי הריי"ץ בקונטרס 'דרושי חתונה' שניתן לראות שכאשר אדם נמצא בזמן שמחה, הוא מרגיש רוממות אמיתית ויוצא מישותו וגסותו, ואזי הוא מתקרב לכולם, אוהב את כולם, מהדר בכבודו של כל אדם ורואה רק את מעלותיהם.
להפסיק את הערבוב
חז"ל שואלים: "המן מן התורה מנַין? – שנאמר: המִּן העץ". כוחו של המן מתחיל באותו מקום בספר בראשית (ג', יא) שבו אירע חטא עץ הדעת. מאז יש בעולם ערבוב של טוב ורע, אור וחושך.
כדי להסיר את הערבוב יש להתבונן במציאות בדרך נכונה. זו הסיבה שהסוד האמיתי של פורים מתגלה על ידי שתיית יין. היין מביא להתבוננות פנימית במציאות. ועד כמה? עד שמגיע להכרה שאין הבדל בין ארור המן לברוך מרדכי, כי באמת, בסופו של התהליך, הסתכלות עמוקה על המציאות מראה שהכול לטובה. הרע נהפך לטוב, והחושך – לאור.
לילה הוא מצב של חושך והעלם. אך דווקא בשעה של לילה נדדה שנתו של המלך אחשוורוש (ומשם החל תוקפו של הנס). כשהמלך לא ישֵן בלילה, אז הלילה והחושך נהפכים לאור.
בכוחנו לבטל את כל סוגי 'המן' הקיימים בחיינו, כל הדברים שעליהם נאמר "ארור", בין שהם קיימים בתוכנו ובין שהם קיימים סביבנו, ולהופכם לטוב נראה ונגלה.
לשם כך צריך להתחבר ל'יין' האמיתי – פנימיות התורה, המאפשרת לנו להתבונן כראוי במציאות, ולחשוף את הפנימיות שבכל טוב, שהיא טובה ושלמה.
ומכיוון שאנו עומדים בפתחה של הגאולה האמיתית והשלמה, שהיא בעצם אותה חשיפה, נשאר רק להיות בשמחה של שלמות, ומתוך זה נגיע לשלמות השמחה, שמחת הגאולה.
