Ask The Rabbi

נושא: תפילה

תוכן החגיגות בחג הגאולה

אנחנו מארגנים אירוע גדול לכבוד יב תמוז בשכונה. את כל האירוע אנחנו מכינים בקפדה רבה, ואני רוצה גם לדעת שהתכנים של האירוע יהיו מכוונים. ובגלל זה רציתי לשאול, האם יש איזה תוכן מסויים שיש עניין להעביר אותו, או שכל עניין שקשור לרבי הרייצ ולחג הגאולה הוא טוב? תודה.

גוט יום טוב!

אכן ישנם עניינים מיוחדים שעליהם צריכים לשים את הדגש בימים האלו, וכמו שאנחנו רואים בכתביו של בעל הגאולה בעצמו, ובביאורי הרבי בשיחותיו הקדושות.

במכתב שכותב הרבי הריי"צ, לחגיגות של יב תמוז בשנה הראשונה, כותב הוא -"ראוי הוא לקובעו ליום התועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו".

בשיחתו של הרבי, ליקוטי שיחות חלק לג, שיחה ב, מדייק הרבי דיוקים נפלאים וארוכים בכל מילה ומילה במשפט זה. וכפי הכלל, שדברי רבותינו נשיאנו הם צריכים לימוד בכל פרט ופרט.

אפילו בנוגע לשיחות שלהם, שיחות החולין, וכ"ש וק"ו לגבי התורה וההוראות שלהם.

ובתחילתו של דיון, מדייק הרבי, מדוע מקדים הרבי הריי"צ את הלשון "חיזוק התורה" לפני "היהדות", הרי היה מספיק לומר "חיזוק היהדות"?

והרי, הלשון "יהדות" היא לשון מספיק כללית, שכוללת את כל השייך לדת ישראל, הן לימוד התורה והן קיום המצוות, וא"כ מדוע צריך להדגיש הוא "התורה"?

ומסביר הרבי, שאחת הכוונות של הרבי הריי"צ כאן היא — לא לעורר על שני ענינים שונים — התחזקות בעבודת הרבצת התורה והתחזקות בעבודת החזקת היהדות (שמירת וקיום המצוות וכו') — אלא הכוונה לענין אחד — "חיזוק היהדות"; אלא שאי אפשר לחזק את היהדות באופן הנרצה כי אם ע"י הקדמת והתחלת חיזוק התורה.

וההסבר בזה,  שהמושג "יהדות" במובנו הפשוט פירושו כללות הנהגות יהודים בתור יהודים. ולכן יש צורך להדגיש ולקבוע, ש"יהדות" אינה רק הנהגת בני אדם, הדרך שנהגו בו בני ישראל במשך הדורות, מעשה ידי אדם ח"ו — אלא כל כולה ומהותה הוא קיום הוראות התורה שניתנה בסיני מפי הגבורה.

וזהו תוכן ההדגשה "חיזוק התורה והיהדות", שלפני חיזוק היהדות יש צורך לחזק את האמונה וההכרה שרק התורה היא הקובעת מהי "יהדות", ואין הדבר מסור לבני אדם, שבשכלם יכריעו שענינים מסוימים אלה ביהדות הם חובה, משא"כ ענינים אחרים — אלא כל פרט ופרט שבתורה, עד לחידוש של תלמיד ותיק, ואפילו מנהגי ישראל שנתחדשו בדורות האחרונים (ונתקבלו ברוב תפוצות ישראל) — הרי הוא חלק מתורתנו הקדושה, שהיא תורת ה', תורה מן השמים, שניתנה למשה מסיני (כי אפילו מנהג ישראל — תורה הוא).

והצורך להדגיש את הדגשה זו, היא במיוחד לפי דרישתו של הרבי הריי"צ, שהחיזוק יהיה "בכל אתר ואתר לפי ענינו".

כי אם היה החיזוק רק במקום שכל כולו חכמים, לא היה צריך להדגיש שכל המהות של היהדות זה רק מה שניתנה מאת ה', אבל כיון שזה בכל מקום ומקום, גם במקום שישנם כאלו שיותר רחוקים, ומתעסקים עם "תינוק" (ברוחניות), שאין לו שום ידיעה בעניני יהדות, אזי גם שם אין מקום להקל ראש ולחשוב שיש איזה מקום לפשרה ח"ו בתורה,

אלא צריכים לכל לראש ללמדו את הא"ב של "יהדות"; אבל תיכף בהתחלה זו יודע "התינוק" שאין הא"ב (שבזה התחיל) כל התורה כולה, אלא שבמצבו עתה (שהוא "תינוק" כו') הרי מתחילים בקיום מצוה אחת, ובמשך הזמן ילך מחיל אל חיל, ו"מצוה גוררת מצוה"

ובסיום השיחה, מביא הרבי את ההוראה לפועל "שצריכה לשמש כיסוד לההתועדויות דחגיגת חג הגאולה די"ב תמוז — שהעסק בחיזוק היהדות צ"ל מיוסד על שני עיקרים אלה, ובשני הקצוות:

 

העיקר הא' הוא — "חיזוק התורה והיהדות", והיינו האמונה הטהורה שכל ענין של יהדות נקבע אך ורק על ידי התורה שהיא מן השמים (ואינו מעשה בני אדם כלל וכלל ח"ו ור"ל), ובמילא לא שייך שיהי' בזה פשרה, וויתור או גרעון בתורה ומצוותי', כי כשם ש"אני ה' לא שניתי", כך אין שייך שינוי ב­"יהדות" שהיא דבר השם.

וביחד עם זה חייבים להשתדל בחי­זוק היהדות "בכל אתר ואתר לפי ענינו", דאע"פ שהמדובר ב"אתר" שהוא רחוק לעת עתה מיהדות ומה גם מקיום כל התורה כולה, וההשתדלות שם היא "לפי ענינו"..

— אבל ביחד עם זה באמת, ודוקא מתוך אמת לוקחים וכובשים (נעמט מען אן) את האדם —

אסור לו לאדם לעמוד מרחוק [כאותם האומרים, שרק עם יהודים יראים ושלמים יש להתעסק כדי לחזק ידיהם בשמירת התורה ומצוותי', אבל לא עם אלה החסרים בזה ועאכו"כ — אלה ה­רחוקים מתורת ה' ועבודתו],

אלא חייב להשתדל בכל כחו לקרבם לתורה ומצוותי'.."

ועל ידי ההשתדלות באהבת ישראל, לכאו"א מישראל ממש, זוכים לברכת ה', ד"ברכנו אבינו (כאשר) כולנו כאחד" דוקא,

עד לברכה העיקרית והפנימית — גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

מקורות

ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.


ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.


ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:


ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.


ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):


[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].


ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.


וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:


ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.


וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:


[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].