נושא: כללי

נצח והוד

אם אפשר רציתי לשאול לגבי מידות נצח והוד, איך זה שמידת הנצח שמהותה להתגבר על הקושי היא בצד ימין, והוד, שעיניינה (בפשטות) להודות לזולת זה שמאל, הרי לכאורה זה הפוך? אמנם אפשר לומר שנצח זה להתגבר על המונע לנתינה ולתת בכל אופן, ואז זה כן קשור לצד ימין, וכן הוד זה גם להודות על האמת שלצורך כך לפעמים צריך גבורה, וזה שייך לצד שמאל,  אך עדיין זה רק היבט מסויים  שמסביר את זה שהמידות כלולות אחת מהשניה, אבל בפשטות נצח זה להתגבר (וקשור לגבורה), והודיה וגם הודאה על האמת אלו לרוב (לפחות כלפי חוץ) מתפרשים כחסד? 

יש להבין כי ההבדל בין קו ימין לקו שמאל, הוא שקו ימין עניינו השפעה מלמעלה למטה, וקו שמאל עניינו עליה מלמטה למעלה. מחמת הבדל זה נובעים כל שאר ההבדלים. חסד זה נתינה והשפעה ממי שיש לו למי שאין לו (מלמעלה למטה), גבורה זה חוסר נתינה והשפעה, ולאידך, עליית התחתון, כמו העניין של תפילה, שהאדם במצב נמוך מתעלה ומתקדם למעלה. (יצחק אבינו - גבורה, עניינו תפילה). וכך גם בנצח והוד, כאשר האדם משפיע ונותן ויש הפרעות, הרי הוא מנצח ומתגבר על ההפרעות ונותן בכל זאת, היינו פעולה יותר אקטיבית של השפעה ונתינה. לעומת זאת כשמגיע משהו מלמעלה והוא צריך להתבטל כלפיו, הרי זה חוסר עשיה, להיפך, התעצמות פנימית (גבורה) לכיוון מעלה, וזה עניין ההוד, להודות על האמת, לקבל את הדברים איך שהם וכו'.

מקורות

נפסק בשולחן ערוך הלכות קריאת ספר תורה (סימן קלה סעיף יד): "בני אדם החבושין בבית האסורין, אין מביאים אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוה"כ. הגה: והיינו דוקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ס"ת יום או יומים קודם, מותר (אור זרוע הגהות אשרי פ"ג דברכות)".


ובמשנה ברורה (שם ס"ק מט) כתב: "והאחרונים הסכימו דה"ה אם הכין מקום לס"ת באותו יום שיהא מונח שם יום או יומים דשפיר דמי, ובלבד שיניחה שם במקום שהכין קודם זמן הקריאה, ובשעת הקריאה יוציאנה ויקרא בה, ואח"כ יחזירנה לשם, דאז אין מינכר שהבאתה היתה לצורך קריאה בלבד, אלא שקבע דירתה בכאן לאותו זמן".


ובמגן אברהם (סקכ"ב) כתב: יום או יומים. ז"ל מהרמ"פ אם מכינין לו ארון או תיבה על יום או יומים שרי (ד"מ סי' קמ"ט) משמע דהעיקר תלוי באם שעושין שם מקום קבוע לס"ת שרי.


ובפרי מגדים (שם אשל אברהם ס"ק כב) כתב על דבריו: אפשר דלאו דוקא קובעין, אלא הוא הדין אם מניחים כך בחביות וכדומה שפיר דמי, והעולם מקילים בכל, ואין נכון.


והיינו שדי בארון רגיל מכובד ונקי שהוציאו משם את כלי תשמישי הבית וכדו' שאינם לכבוד שיהיו יחד עם הס"ת, אך על השלחן והספר תורה מכוסה בטלית אין די בכך. [ראה פסקי תשובות שם אות כה. והוסיף שם עוד כמה דברים מהאחרונים שנוהגים בשעת ההעברה והם: א. בשעה שמובילים אותה ברחוב נוהגים לכסותה בטלית. ב יש ליזהר שלא לעבור ליד מקומות שיש בהם טינוף וצואה ואשפה מגולה. ג. ויש להדר שילכו עמה עשרה אנשים ללוותה. עיי"ש].