בספר התניא מבאר רבינו הזקן, כל דבר בעולם הזה שאינו קדושה הרי הוא קליפה. כלומר, יש בו כח של הסתר והעלם על ניצוץ האלוקי שמחיה אותו (כקליפה המכסה את הפרי). תפקיד האדם בעולם הוא לברר את הקליפה, כלומר לגלות את הניצוץ האלוקי שבו ולהעלותו לרובד הקדושה.  כיצד מבררים את הקליפה? השאלה על איזה סוג של קליפה מדברים. קליפת נגה שהיא הקליפה העדינה יותר ניתנת לבירור בשימוש נכון למטרת קדושה. בקליפת נגה נכללים כל הדברים המותרים בעולם, שאין בהם צד של איסור לא מהתורה ולא מדברי חכמים, אלא שאינם קדושה. וכשמשתמשים בדברים אלו למטרת קדושה הרי מגלים את הניצוץ הטמון בהם. לדוגמא, על ידי אכילת מאכל כשר בשביל ללמוד תורה ולקיים מצוות בכח המאכל, הרי מבררים אותו ומגלים את הניצוץ האלוקי הטמון בו.  לעומת זאת, יש קליפות טמאות יותר, שבהם נכללים הדברים האסורים באכילה או בהנאה, בעלי חיים טמאים, מעשים שנגד רצון ה' וכדומה. שהניצוץ האלוקי הטמון בקליפה זו הרי הוא קשור בהם ואסור (מלשון אסיר) בתוכם, ולא ניתן להעלאה אלא על ידי דחייתו והתרחקות ממנו.  רק במקרים שהאדם בדיעבד כבר השתמש בקליפה הטמאה (לדוגמא אכל מאכל שאינו כשר) הרי יכול להעלותו לקדושה על ידי תשובה עמוקה מאוד מאהבה ההופכת את הזדונות לזכויות. תשובה שלא כל אחד מסוגל להגיע אליה. רק בגאולה העתידה שיתקיים 'ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ' יעלו לקדושה גם הניצוצות האלוקיים הטמונים בקליפות הטמאות.