שלום לך, דבר ראשון קצת היסטוריה: לפני הבעש"ט עבדו את השם בתמימות ובפשטות ובלי חקירות יותר מידי, ודווקא הבעש"ט (ובעיקר אח"כ אדמו"ר הזקן בתורת חב"ד) הכניס את השכלתנות וההבנה המעמיקה בדרגות של גילוי האלוקות ובסוד הבריאה וכדו'. אבל צריך לזכור את הרקע שהביא לגילוי הזה. באותה תקופה עם ישראל היה במצב מאוד ירוד ושבור מבחינה רוחנית, והיה במשבר חזק גם פיזית וגם נפשית כתוצאה מהשבתאות ופרעות ת"ח ות"ט וכו'. יתרה מזו, התחיל להתפתח בעם ישראל הבדל מעמדות בין תלמידי החכמים לבין פשוטי העם, ודוקא הבעש"ט היה זה שקירב את פשוטי העם ואת עובדי השם בתמימות. בעולם בכלל התחילה תקופה חדשה, של דגש חזק מאוד על הבנה בשכל וחיפוש תשובות לכל שאלה. זה התבטא במדע שהתחיל מאוד להתפתח, וגם הביא אחר כך את ההשכלה והרפורמה, כך שכפתגם הידוע "את הכל עשה ה' יפה בעיתו", זה היה העת והזמן לגלות את תורת החסידות המעמיקה, וזה בעצם היווה תשובות נגד לאלו שקידשו את השכל בכל הרבדים (מצד אחד תלמידי החכמים מול היהודים הפשוטים, ומצד שני הרפורמה וההשכלה מול שומרי התורה והמצוה). פעם לא היו צריכים את כל החקירה והלימוד בעמקי החסידות והקבלה, אבל הסיבה היא כי יכלה להיות עבודת השם בתמימות מתוך אמונה פשוטה ולא היו צריכים את זה, אבל בדורות האחרונים שהתגברו המגפות הרוחניות אין ברירה ולגלות גם את האבן שבכתר המלך, כמשל המפורסם. החסידות בהחלט דורשת לעבוד גם עם הלב, והאמת זה לא חידוש של חסידות זה ציווי מפורש - דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם, מצד אחד לדעת בשכל, ודרך זה לעבוד גם עם הלב. כל אחד מאיתנו צריך לעשות חשבון נפש בתוכו (ובפרט אם הוא אדם שנמשך בטבעו לחקירה ולהבנה שכלית) האם התכנים שהחסידות מגלה, במידה והוא באמת לומד אותם, מסייעים לו להכרה ברוממתו של הבורא, ובאופן ממילא ליראה ואהבה אליו. נכון שאלוקים מבקש מכל אחד כפי כוחו, ואם מנסים ומתאמצים ולא תמיד מצליחים אין לו שום תלונות, אבל אנו מצידנו צריכים לנצל את אותם כוחות שהוא נתן לנו. ובפרט שהחסידות מלאה בהתייחסויות שונות מה עושים כאשר מצליחים להבין את הדברים בשכל ולא ברגש. החל מניתוח הבעיה הזו (שהיא בעיה עתיקה..) והדרכים להתמודד איתה (לדוגמא בספר התניא - פרק ט"ז, פרק מ"א ובמאמרי חסידות רבים בהרחבה גדולה). בחסידות מבואר שהשליטה המלאה על הלב תיהיה רק לעתיד לבוא, (או אצל צדיקים גם היום), כך שאין מה להיות מתוסכלים מזה, אם באמת מנסים, גם אם לא מצליחים במאה אחוז, אבל לנסות חובה עלינו. אולי יותר פשוט כמו שכתבת, לקרוא לו אבא או מלך וזהו, ומי שככה מתנהג בתמימות "קדוש יאמר לו", אבל מי שיש לו את היכולות להבין ולדעת על גדלותו של הבורא, ורוצה לפתור את עצמו ממאמץ זה בתואנה שיותר פשוט לקרא לו בתמימות, הרי הוא בעצם בורח מציווי של הקב"ה, שכל אחד מצווה לדעת את גדולתו של הבורא, (וכפתגם - להיות יהודי פשוט - זה כלל לא פשוט...) וכפי שפותח הרמב"ם את ספרו במשנה תורה "יסוד היסודות וכו' לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'" והדגש הוא על הידע, מתוך מטרה שזה יפעל גם על הלב. בהצלחה וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה
