ברשותכם יש לי מספר שאלות:
1. האם האמונה היא רוחנית או מוחשית?
ומכאן נובע…
2. שאם היא רוחנית אז למה אנחנו צריכים את בית המקדש והספרים וכדומה?
הרי אנחנו יכולים לדבר איתו ישירות.
3. למה החוקים לא יכולים להיות רק לוחות הברית שהוא נתן?
אחרי את התנך הוא נתן לאנשים לרשום… והתנך הוא ההיסטוריה של העם היהודי.
והסידורים/התפילות… זה כל רב פירש לכיוון שלו כדי שיהיה קל יותר לתקשר איתו. אבל מה יותר קל מלדבר איתו ישירות. הרי הכל גלוי לו.
אשמח לתשובות מספקות.
יום טוב, אלעד
שלום וברכה
נענה לפי סדר השאלות שכתבת:
א. האם האמונה היא רוחנית או מוחשית?
האמונה בה' היא אמונה בדבר ממשי ואמיתי, שהוא המציאות האמיתית שאין דבר שקדם אליו והוא מקור כל המציאות כולה, והוא למעלה מהגדרה של 'רוחניות' או 'גשמיות'.
אם התכוונת לשאול, האם אלוקים הוא דבר גשמי - ודאי שאין בו את ההגבלות של הגשמיות, אך גם אין לו את ההגבלות של דבר רוחני. ה' הוא כל ההוויה כולה.
ב. אם האמונה היא רוחנית אז למה אנחנו צריכים את בית המקדש והספרים וכדומה? הרי אנחנו יכולים לדבר איתו ישירות.
ה', שהוא כאמור למעלה מרוחניות ולמעלה מגשמיות, בחר להתגלות אלינו דרך העולם הגשמי. וכמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אנו בהחלט יכולים לדבר איתו ישירות, באמצעים רוחניים, אבל ה' רצה לשכון ולהתגלות דרך העולם הגשמי.
העומק שבדבר הוא, כדברי חכמינו, ש"נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים". כלומר, ה' נתאווה להתגלות דוקא בעולם הגשמי, במקום בו ההתגלות הרוחנית אינה דבר המובן מאליו.
ניתן להמשיל זאת למלך, שרוצה שמלכותו תתגלה ותתפשט עד למקום הרחוק ביותר. כאשר גם הגשמיות והדברים החומריים נעשים מחוברים אליו, זה מראה איך אין עוד מלבדו בצורה שלימה.
ג. למה החוקים לא יכולים להיות רק לוחות הברית שהוא נתן?
הקב"ה נתן לנו בסיני, באמצעות משה רבנו, את כל תרי"ג מצוות, ולא רק את עשרת הדיברות.
עשרת הדיברות הם אמנם הכללים המרכזיים בהם טמון הכל, אבל כל מצוה ומצוה ניתנה לנו מאת ה'. המצוות נכתבו בתורה שבכתב, ונתפרשו בתורה שבעל פה. גם התורה שבעל פה ניתנה מאת ה', אלא שניתנה לחכמים הרשות לפרש ולבאר, על פי כללי הלימוד המסויימים שניתן לנו מאת ה'.
ד. הרי את התנך הוא נתן לאנשים לרשום... והתנך הוא ההיסטוריה של העם היהודי.
והסידורים/התפילות... זה כל רב פירש לכיוון שלו כדי שיהיה קל יותר לתקשר איתו. אבל מה יותר קל מלדבר איתו ישירות. הרי הכל גלוי לו?
נכון שהכל גלוי לפניו, אך אנו לא תמיד יודעים להסביר את עצמנו נכון ולבטא בדיוק את מה שאנו צריכים, ולכן חכמים תיקנו סדר של תפילה, שבו יש גם שבח והודאה לה' וגם בקשה על מה שאנו צריכים. התפילה היא לא בשבילו, אלא בשבילנו, כדי שאנו נוכל להתחבר אליו בצורה נכונה. בחסידות כתוב שתפילה זה מלשון "לתפול" - היינו לחבר שני דברים.
כל חלקי התפילה מכוונים לדרגות בנפש שלנו, וכן לעולמות העליונים, הכל מדוייק שם בתכלית, וזה הכלי הכי טוב להתחבר ולהתקשר אליו.
ראה בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן פט סעיף א: תפלת השחר זמנה מתחיל מעלות השחר אלא שלכתחלה מצוה להתחיל עם נץ החמה דהיינו אחר יציאתה ולא קודם לכן משום שנאמר יראוך עם שמש וגו' וראוי ליזהר בזה בימי הסליחות שרגילין להקדים קודם נץ החמה ואינו נכון אבל בדיעבד אם עבר והתפלל משעלה עמוד השחר יצא ואף לכתחלה יכול לעשות כן בשעת הדחק כמו שיתבאר.
ונמשך זמנה עד סוף שליש היום שצריך לגמור התפלה קודם שיעבור שליש היום בין שהיום ארוך בין שהיום קצר כגון אם היום ארוך י"ח שעות מעלות השחר עד צאת הכוכבים שליש היום הוא ו' שעות משעלה עמוד השחר ואם הוא ט' שעות שלישיתו הוא ג' שעות ולכן צריך ליזהר בחורף להשכים להתפלל בענין שיגמרו תפלת י"ח קודם שליש היום אף על פי שכבר קראו קריאת שמע בעונתה קודם התפלה כמו שנתבאר בסי' מ"ו.
ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום עד חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה ומכל מקום אין צריך להתפלל במנחה שתים לפי שגם בתשלומין שבמנחה אין לו שכר תפלה בזמנה:
ובסימן קיא סעיף א: (אף על פי שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח כגון פסוק כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק אדני שפתי תפתח שהוא חובה מתקנת חכמים ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל וכן נוהגין כמו שנתבאר בסי' ס"ו.
ובסעיף ד: אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו):
[אך בפשטות אי"ז גדול מתפילה בזמנה, מאחר וזהו סוכ"ס מצוה בפני עצמה וזהו זמנה].
ובסימן קכד סעיף ג: ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור להם לפני התיבה לאלתר יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור וא"צ לחזור ולהתפלל בלחש לאחרים מוציא לעצמו לא כ"ש ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן.
וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה כגון שירא שמא יעבור זמן התפלה ולא יוכל לגמור כל י"ח ברכות של חזרת התפלה תוך זמן התפלה יכול להתפלל מיד בקול רם והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש וטוב שיהיה אחד לכל הפחות שיענה אמן אחר ברכת הש"ץ אם יהיה לו שהות להתפלל אח"כ או שהתפלל כבר:
ובסימן קט סעיף ג: וכשהוא מוכרח להתחיל מיד ומתחיל עם הש"ץ כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך או לנקדש כפי נוסח מדינות אלו יאמר עמו מלה במלה כל נוסח הקדושה כמו שהוא אומר שאף שאין היחיד אומר קדושה בתפלתו כשהוא אומר עם הש"ץ אינו נקרא יחיד וכן יאמר עמו מלה במלה כל נוסח ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה כדי שיסיים הברכה עם הש"ץ ביחד ושוב א"צ לענות אמן כמו שהש"ץ א"צ שהצבור עונים אחריו ועניית הצבור היא ג"כ על ברכות של זה וגם יכוין שכשיגיע ש"ץ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך כדי שישחה גם הוא עם הצבור במודים ואם יכול לגמור כל התפלה עד שיגיע ש"ץ לסיום שומע תפלה יכול להתפלל בפני עצמו אחר סיום האל הקדוש.
וכל זה כשמוכרח להתפלל מיד משום סמיכת גאולה לתפלה או מפני שהשעה עוברת אבל אם אינו מוכרח לא יתחיל עם הש"ץ ולומר עמו נוסח הקדושה לפי שלכתחלה צריך לשתוק ולשמוע נוסח הקדושה מפי הש"ץ ולענות אחריו קדוש וברוך וימלוך בלבד כמו שיתבאר בסי' קכ"ה:
[וראה שערי הלכה ומנהג חלק א', עמוד קמז].
אתר האינטרנט “דעת – יהדות באור החסידות והקבלה” מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.