שלום וברכה,
ראשית נקדים, כי משאלותייך ניכר שיש קצת קושי מסויים בקשר הזוגי ביניכם, במצב הכלכלי, וכן בדאגה לחינוך וההשפעה על הילדים.
קשה לתת עצה והדרכה מדוייקת מרחוק, כאשר לא יודעים את פרטי המקרה, פרטי האנשים, את הרקע, המצב הרוחני וכן הלאה. המלצתנו היא לפנות לייעוץ על ידי אנשים מוסמכים ורציניים, ולקבל כלים ועצות לשפר את המצב בבית.
לאחר הקדמה והסתייגות זו נענה על הנקודות הספיציפות שהעלת, אך קחי את הדברים בערבון מוגבל:
א. השאלה מה יותר חשוב כמות או איכות, היא במקרה שזה סותר זה את זה. אבל אם אלוקים מבקש מאיתנו באופן כללי להרבות את הילודה, אנו צריכים להבין שאין זה סותר לחינוך ולאיכות. אלא שצריך לקבל את ההדרכה הנכונה, ולחנך את עצמנו בצורה מתוקנת, כדי שהחינוך יהיה כדבעי. ישנם משפחות ברוכות ילדים, שמצליחות בחינוך הילדים ושמחות בהם, וישנם משפחות עם ילד או או שניים שמאוד מתקשות. יש אמנם מקרים שבהם מתירים או ממליצים לחכות עם הבאת ילדים נוספים לעולם, אך צריך בשביל זה התייעצות פרטנית עם רב מורה הוראה, שמבין בתחום זה.
ב. לא 'מצווים' על זוג טרי לחכות, כיון שאנו מאמינים שאם בני הזוג התחתנו כדת משה וישראל, הרי זה סימן משמים שזה הזיווג הנכון. זה אמנם דורש עבודה מכל אחד מהצדדים, אבל אין זה סדר נכון להתחתן ואז להמתין לראות אם הנישואין הולכים טוב. ההמתנה רק תעלה ספקות בדרך כלל. צריך לחזק את הביטחון הפנימי בהשגחה פרטית, להתאמץ ולראות את הטוב שקיים בבן הזוג, ולשדר אמון ורוגע. כאמור בשאלה הקודמת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וצריך ייעוץ פרטני במקרים אלו.
ג. לא מובן מאיפה לקחת את הנחת היסוד הזו, שלגבר יש יותר סלחנות במערכת המשפחתית. ממש לא. הגבר צריך לעשות את תפקידו, והאשה צריכה לעשות את תפקידה. זה נכון שגם כאשר אחד מהצדדים לא עושה את תפקידו נכון, יש כח לבן הזוג בהשתדלותו לעזור לו, אבל אף פעם זה לא יהיה במקומו. בהחלט גם נדרש מגבר לגלות חוזקה, ביטחון עצמי, וערך עצמי אמיתי. אם אין זה בא באופן טבעי מסיבות כאלו ואחרות, כדאי לעבוד על זה ולהגיע למקום הזה.
כדאי להוסיף, כי כל אחד מבני הזוג צריך לעשות את תפקידו הוא, ולא לעסוק בביקורת כלפי בן הזוג השני. מותר שיהיו ציפיות, אך יש להביע אותן בצורה נכונה, מומלץ לקרוא את החוברת 'רעים אהובים' שיצאה לאור על ידי מרכז 'דעת', ובה יש קצת אריכות בנושא זה.
ד. כל תסריט שלא יהיה של חיקוי ההורים וכו', אינו חד משמעי, אלא ניתן לשינוי על ידי עבודה אישית. על האדם לעשות עבודה פנימית עם עצמו, לגלות את נקודות החוזק והנקודות הדורשות תיקון או חיזוק, ולא לתת לגיטמציה להתנהגות מסויימת בגלל רקע ההורים וכדומה. ברור שכאשר מקבלים מהבית כוחות טובים זה יהיה יותר קל, אך בסופו של דבר יש לאדם בחירה חופשית, ותלוי הדבר בו ובעבודתו.
כדאי ללמוד יותר על תפקיד האבא ותפקיד האמא בהשפעה על הילדים, ואם רואים שחסר במה שקיבלו מההורים לחזק זאת בעבודה עצמית. יש לזה כלים ואפשרויות.
ה. יש לעשות כל הזמן בחינה של המעלות והחסרונות של כל דבר. גם כאשר חשוב שהילד יהיה איתך עד גיל שנתיים, צריך לבחון האם זה אפשרי, במה זה כרוך, ומה החסרונות של זה אם ישנם. לגבי השאלה אם היה נכון להביא ילדים. הכל בהשגחה פרטית. זכית להביא נשמות אלוקיות לעולם. זו הזכות הגדולה ביותר, וכל הספקות שעולות על זה הם מהיצר הרע בלבד. לגבי החובה לצאת לעבודה שלך ושל הבעל, ברור שהחובה היא יותר של בעלך, אבל מערכת זוגית לא נבנית רק על מה ש'חייבים', צריך לעשות הערכת מצב, ולראות מה הכי נכון בשבילכם במצב הנתון. לא מספיק להיות צודקים, צריכים להיות חכמים.
בסיכומו של דבר, הנקודות שהעלת אינם יוצאי דופן. הרבה זוגות מתמודדים עם שאלות דומות. כדאי לעשות סדר פנימי בכל המערכת הזוגית והמשפחתית. ברצון טוב משני הצדדים, אפשר להתקדם הרבה בעזרת השם. צריכים עין טובה, ביטחון בה', אמונה בהשגחה פרטית ובראיית הטוב ותודה לקב"ה שזיכנו להביא משפחה וילדים.
"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ובהחלט מומלץ לפנות ולקבל הדרכה, לקבל כלים לשיפור המערכת, ומתוך שמחה וטוב לבב.