גם לצפות גם לכבד? איך אפשר ביחד?

שלום, שמעתי כמה שיעורים של הרב ערד. ובשיעורים נאמר שהיחסים של הילדים להורים מאוד משפיע על זהות הפנימית של הילד, לכן הילד צריך להכיר בהוריו ולא לזלזל בהם ולכבדם. ואם כאשר יש להורה תכונות שליליות למעשים שאינם מכבדים את עצמם, צריך תחילה להוריד ציפיות . העניין הוא איך אפשר לא לצפות? זה הכי ברור שיש רגש להורים ורצון לחיבור. רצון למשהוא אחר. כמו כן אם ההורים אינם דתיים, איך אפשר לומר שצריך להימנע מלהגיע אצלם כדי לא לריב או לא לצערם? ובכלל איך ניתן לא לצפות וביחד עם זה לכבד?
אשמח לתשובה.
 
 
 

שלום וברכה,


מול הורה צריך להביט באמונה הפנימית שההורה הוא טוב, טוב מאד, ובעל ערך רב. ולעתים שלא התנהג ככזה, זהו ביטוי חיצוני מהמציאות הגלויה שנמצאת ב'גלות' (בה הפנימיות נעלמת).


הריחוק של הבן הוא לא מההורה עצמו, אלא מהמעשה שלו, הוא 'מגנה' רק את המעשה. (כמו שמתייחסים לילד שעושה משהו בעייתי). ההורה הוא מכובד כי הוא הוא נתן את המהות, החיים וכו', אך מבחינה מעשית, כשההתנהגות הייתה בעייתית, הבן מתרחק מהמקום הגלוי.


אם לא יודעים לעשות את ההפרדה, זה מאד הורס.


הפתרון – לבעוט ולא להחשיב את ההורה, הוא גרוע מצד אחד. הפתרון – לכבד ולעשות כל מה שההורה אומר – זה גם גרוע מאד.


הגישה הנכונה והאמיתית מול הורים – זה ליצור שילוב בין שני המימדים: בין כבוד אבסולוטי ומוחלט למהות של ההורה לבין יכולת בירור, שפיטה, החלטה וקביעת גבולות. זה לא אומר שהבן לא מכבד. הוא מכבד, אבל עדיין שומר על גבולות, את המקום הגלוי.



נכון אמנם שמעצם מהותו הילד צריך וזקוק לראות את ההורה כמושלם מצד הפנימיות שלו, אבל אסור שזה יגרום לכך שהוא "יכסה את הפשעים" שיש בצד הגלוי והלא מושלם של ההורה,וזה עלול ליצור בעייה ופגיעה גדולה יותר.


אמנם תמיד עליו לכבד את ההורה ולראותו מרומם. אך אם ההורה דורש ממנו דרישות, שהקיום שלהם יגרום לו להפסיד משהו מהותי בחייו, אין עליו חובה לקיים את הדרישה ההורית


גישה בריאה ונכונה של ילד מול ההורה, מחייבת שני מימדים: מהצד הפנימי, יש מקום מעריך ומכבד, וזה המהות, והמימד החיצוני – שרואה את המציאות של ההורה, ואם הוא פוגע וכדומה, הוא אומר לעצמו: זה ההורה, יש לו את המעלות והחסרונות, אבל אם הוא גורם לי פגיעה אני מתרחק ויחד עם זאת, במהות שלו -הראיה היא-  ההורה מושלם. למרות המגבלות והחסרונות הגלויים.

מקורות