שבוע טוב.
במענה על שאלתך בביאור על פי חסידות חבד לדו השיח המובא במסכת עבודה דף יח עמוד א הרי ישנו ביאור שכזה המופיע בספרו של האדמו"ר הזקן תורה אור ששופך אור יקרות על הנושא מזווית מאוד מעניינת ונביאו כדלקמן.
ראשית נצטט את הסיפור ככתבו מהגמרא ולאחריו את ביאור החסידות על כך.
תנו רבנן: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו, אמר לו: חנינא אחי! אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת! ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה (רש"י– והם גזרו על כך) ומקהיל קהלות ברבים, וספר מונח לך בחיקך!?
אמר לו: מן השמים ירחמו.
אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם (רש"י– שהחריבה את ביתו והרגה את חסידיו ועדיין קיימת), ואתה אומר לי 'מן השמים ירחמו'? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!
אמר לו: רבי – מה אני לחיי העולם הבא?
אמר לו: כלום מעשה בא לידך (רש"י– ואשמע איך היית נוהג)?
אמר לו: מעות של פורים (רש"י– שהנחתים לסעודת פורים נתחלפו לי וחלקתים לעניים וסבור הייתי שארנקי של צדקה היא ולא נפרעתי מארנקי של צדקה) נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים.
אמר לו: אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי.
נסכם את הסיפור בלשון עכשווית
רבי יוסי היה חולה ורבי חנינא בא לבקר אותו. רבי יוסי שאל את רבי חנינא מדוע הוא מלמד תורה ברבים בה בשעה שמלכות רומי שולטת והשעה משחקת לה והם גזרו שאסור לעשות זאת! ענה לו רבי חנינא שה' ירחם אבל הוא ממשיך. אמר לו רבי יוסי שאין זה טיעון טוב והוא צופה שרבי חנינא יתפס וישרף על ידי הרומאים (דבר שאכן קרה לבסוף).
לאחר מכן שאל רבי חנינא את רבי יוסי האם יש לו חלק לעולם הבא. ענה לו רבי יוסי בשאלה האם הוא עשה איזה מעשה מיוחד לאחרונה. ענה לו רבי חנינא שכן. המעשה שהוא עשה קרה כאשר היו לו שני ארנקים בכיס. ארנק אחד עם כסף המיועד לצדקה וארנק שני עם כסף פרטי שלו שהוא תכנן לקנות בזה אוכל לסעודת פורים שלו. כאשר הוא פגש עניים הוא חילק להם כסף מאחד הארנקים והוא חשב שהוא משתמש בכסף המיועד לעניים בה בשעה שהוא התבלבל וחילק את הכסף מהארנק הפרטי שלו. לכאורה מכיוון שהוא חילק כסף לעניים הוא היה יכול לומר שהוא רשאי להשתמש בארנק שנשאר להסב אותו לכסף לסעודת פורים אך לא כך עשה רבי חנינא ומכיוון שזה היה ארנק שהיה מיועד מלכתחילה לעניים אזי הוא חילק את הארנק הזה לעניים ולא לקח את הכסף עבור סעודת פורים האישית שלו.
מששמע זאת רבי יוסי הוא אמר לרבי חנינא שבוודאי יש לו חלק לעולם הבא והלוואי שיהיה לו – לרבי יוסי – חלק עם רבי חנינא בעולם הבא.
עד כאן הסיפור וכעת נעבור לביאור על פי חסידות חב"ד.
ראשית מעלה אדמו"ר הזקן כמה תמיהות בקשר לסיפור הזה.
תמיהה ראשונה היא על עצם שאלת רבי חנינא על כך האם יהיה לו עולם הבא? הרי מדובר על רב שמסר נפשו בפועל ולימד תורה ברבים בה בעת שדבר זה היה אסור על ידי הרומאים והם אכן לבסוף שרפו את רבי חנינא על כך שלימד תורה ברבים. האם יש ספק למישהו על כך שלאדם כזה יהיה עולם הבא? מהי שאלתו מלכתחילה?
תמיהה נוספת היא על תגובתו של רבי יוסי על שאלתו זו של רבי חנינא, מדוע הוא לא אומר לו בפשטות – כן! יש לך חלק לעולם הבא. מדוע רבי יוסי שואל את רבי חנינא האם הוא עשה איזה מעשה מיוחד שבזכותו הוא יזכה לעולם הבא? הרי כאמור שזה צריך להיות דבר פשוט שאדם כזה כמו רבי חנינא בוודאי יזכה לעולם הבא? מהו הספק של רבי יוסי בדבר?
אלא הביאור בזה הוא שבאמת היה לרבי חנינא ספק אמיתי האם הוא יזכה לעלם הבא מכיוון שזה שהוא לימד תורה במסירות נפש בתקופה כה קשה הרי לאו דווקא שהיה זה מעשה שדרש ממנו תעצומות נפש. הספק שלו היה שמא אולי זה נובע מזה שכך הוא הטבע שלו, ואם זה דבר טבעי שלא דורש מאמץ נפשי אזי אמנם הוא אדם צדיק מופלג ולומד תורה לשמה אך שמא זה לא זכות כה גדולה עבורו על מנת שהוא יכנס לעולם הבא.
ישנו סוג של אנשים שמצד התכונות הטבעיות שלהם הם נמשכים אוטומטית אל לימודים ומסוגלים בצורה טבעית להתעמק בענייני שכל ללא בעיה. כדוגמת אנשים לאורך ההיסטוריה שעסקו בפילוסופיה ובחכמות שונות כמתמטיקה ועוד ולמרות שהיה להם כל טוב גשמי מכל מקום לא נמשכו אל הגשמיות כלל וכל רצונם היה ללמוד. אנשים כאלו ישנם גם אצל אומות העולם והמשיכה שלהם לעיין בדברי חכמה לא נבע מאמונה בא-לוקים אלא מצד שכך הם נולדו.
לעומתם יש אנשים עם יכולת שכלית לא מבוטלת אך אינם עוסקים בזה כלל מצד טבעם שלא מושך אותם אל ענייני שכל אלא הוא יכול לעסוק בשטויות גשמיות כל היום כולו.
מנין נובע הבדל קיצוני בתכונות האופי של האנשים?
על כך מביא אדמו"ר הזקן את המושג שנקרא בלשון החסידות מרה. יש אנשים עם מרה שחורה ויש אנשים עם מרה לבנה.
מה זה מרה שחורה ומה זה מרה לבנה?
אדם עם מרה לבנה יתקשה להתרכז בדבר מסויים ולא יהיה לו תענוג מזה למרות שכאמור אין לו מגבלה שכלית. פשוט הוא לא נמשך לזה.
לעומת זאת, בעל המרה השחורה זה בדיוק ההפך, בנטייתו הוא נמשך למושכלות בכל כוחו.
רבי חנינא בן תרדיון חשב שמא הוא בעל מרה שחורה. החשש שלו היה שמא זה שהוא מוסר שיעורי תורה ברבים בשעת גזירת שמד של הרומאים זה אולי מצד טבעו שיש לו מרה שחורה. ולכן הוא הסתפק אם יש לו חלק לעולם הבא כי מי אמר שמה שהוא עושה זה מסירות כל כך גדולה אם מה שהוא עושה זה מצד טבעו ולא מצד שהוא התאמץ ןמוסר נפשו.
ולכן ענה לו רבי יוסי האם הוא עשה איזה מעשה מיוחד. הוא לא אמר לו אוטומטית – כן, יש לך חלק לעולם הבא בגלל שלימדת תורה ברבים כיוון שגם הוא לא ידע אם שיש לרבי חנינא טבע של מרה שחורה ולכן המסירות שלו לא נחשבת כדבר שבוודאי יביא לו עולם הבא.
ענה רבי חנינא שהוא החליף את המעות של פורים ואף על פי כן הוא תרם את הכסף שנשאר לצדקה ולא לקח את זה לעצמו למרות שהוא לכאורה היה רשאי לעשות כך.
מה רואים מהסיפור הזה?
מי שמפזר ממון זה בדרך כלל אדם בעל מרה לבנה כיוון שהוא בשמחה מי שמפזר ממון זה בדרך כלל אדם בעל מרה לבנה כיוון שהוא בשמחה אז יותר קל לו לפזר ממון בניגוד לאדם בעל מרה שחורה שהוא יותר מכווץ וקמצן ויותר יהיה לו קשה מצד טבעו לחלק את הכסף.
ועל זה אמר רבי יוסי שמכאן מוכח שיש לך עולם הבא שמכיוון שעשית פעולה שמראה שאתה בעל מרה לבנה ולכן פיזרת כסף למרות שלא היית חייב, זה הוכחה שאכן יהיה לך עולם הבא כי אם אתה בעל מרה לבנה זה לא אמור להיות טבעך להתעסק בעיון שכלי ובטח לא למסור את נפשך על כך. אתה בעל מרה לבנה! ואם אתה בעל מרה לבנה ואף על פי כן אתה משקיע את כל כולך במסירת שיעורים למרות הסכנה שבדבר הרי זה מעיד כאלף עדים שיש לך עולם הבא.
