האם מותר לחתוך את ה'חלה' של שבת בסכין בשרית נקיה לגמרי שאינה "בת יומא"?
האם מותר לחתוך את ה'חלה' של שבת בסכין בשרית נקיה לגמרי שאינה "בת יומא"?
שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צו סעיף א: צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו, או שאינו מקונח, אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום, שהוא כעובי אצבע, או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר, שאז מותר בהדחה. ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב, צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם. וה"ה לחתכם בסכין של עובד כוכבים. הגה: ואם חתכן דק דק, צריך לשער ס' נגד כל הצנון (ב"י בשם סמ"ק). וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור, כולו אסור (רשב"א ור"ן וכן משמע בארוך כלל ל"ה). וכן אם חתכו בסכין של בשר, אסור כולו בחלב. וכן נוהגין לכתחלה, אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה (ב"י ואו"ה). וכל זה אם חתך הצנון עצמו, אבל אם חתך הירק שעל הצנון, אין לחוש. ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור, אזלינן לקולא (שם), לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן, כי תלינן שנעשה במרא וחצינא (שם בהג"ה ומהרא"י בהגהת ש"ד). ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין, נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום.
פרי חדש יורה דעה סימן צו ס"ק ה: דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח כו'. דע דבגמרא [שם] גבי צנון שחתכו בסכין שחתך בה בשר אסור לאכלו בכותח לא הוזכר מהדברים חריפים אלא צנון ואין ספק שהוא הדין לשאר דברים כגון כרישין ובצלים וכיוצא, ותדע דהא איכא מילי טובא דחריפי טפי מצנון, וכיון דצנון לאו דוקא הוא הדין לכל הדברים החריפים, ואפילו תימא דדוקא בעינן כמו חורפא דצנון וממנו ולמעלה, מכל מקום כיון דלא ידעינן לשעורי על כרחך אית לן להחמיר בכל דבר חריף מספק, ועוד דכיון דסילקא אסיר אף על פי שאינו חריף מינה שמעינן דהוא הדין לשאר דברים חריפים, וכן דעת רוב הפוסקים בזה זולתי רבינו יחיאל [מובא בהגהות סמ"ק סימן ריג דיני ביטול אות ט] שחולק בזה וסובר דצנון דוקא אמרו חכמים. אבל לענין אי החורפא משוי ליה לכלי שאינו בן יומו נותן טעם לשבח זהו מחלוקת אחר, שבגמרא במסכת עכו"ם [עבודה זרה לט, א] לא הוזכר זה אלא גבי קורט של חלתית דהוא חריף טובא, ולפיכך יש לומר שאין ללמוד ממנו לשאר דברים חריפים וזה דעת רבים מהמפרשים, אבל דעת ספר התרומה [סימן ס] וקצת מהמפרשים דבכל דבר חריף אמרינן לחומרא שהחריפות משוי ליה לכלי בן יומו וכאלו האיסור בעין דמי. והוצרכתי להאריך בזה לאפוקי מהב"י [עמוד רלז ד"ה ומ"ש] דמשמע מדבריו דעירב הני תרי ענייני ועשאן אחד וליתא, כמו שיראה המעיין בדברי הפוסקים ז"ל ובדברי התוספות בפרק כל הבשר [חולין] דף קי"ב [ע"א] ד"ה אגב חורפיה כו' ע"ש. וכן דעת המחבר בכאן וכדלקמן. ולענין דינא כבר כתבתי דבסכין מקונח יפה הצנון מותר דאין החורפא משוי לאיסור בלוע כאילו ישנו בעין, אבל דבר שאינו בן יומו החורפא ממתקו ומשביחו וכאלו הוי בן יומו דמי וכן עיקר:
חוות דעת חידושים סימן צו ס"ק ג: מקונח. דסבירא ליה דכל דבר חריף מחליא לשבח כמו חלתית, וגם לא שייך בדבר חריף במקום דאיכא דוחקא דסכינא נ"ט בר נ"ט, כמו שכתבתי בס"ק א'. אבל בדבר חריף במקום דליכא דוחקא דסכינא, כגון קרי"ן שנמלל לתוך קערה של בשר, מותר לאוכלו בחלב, ט"ז [ס"ק ג]. והמנהג כהיש אומרים, ש"ך [ס"ק ו]:
ש"ך יורה דעה סימן צו ס"ק ו: דה"ה לאינו בן יומו והוא מקונח. הטעם דחורפיה דצנון מחליא ליה ומשוי ליה לשבח כמו קורט של חלתית לקמן סימן קי"ד ס"י וכן דעת כל האחרונים וכן נוהגין ומשמע דאין חילוק בין בן יומו לאינו בן יומו ונהגינן להחמיר בכל מילי כמו בן יומו ודלא כמ"ש בס' אפי רברבי דף ס"ב ע"ב דבאינו בן יומו יש להקל בכדי נטילה מיהו ודאי בשאר דברים שאינם חריפים דין סכין כשאר כלים שאם אינו בן יומו והוא נקי מותר כדמשמע מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים:
ובפרי חדש פט ס"ק כד: להיות להם שני סכינים כו'. והמדקדקין יש להם שלשה סכינים אחד של גבינה ואחד של בשר ואחד לחתוך בו לחם, ומנהג נכון הוא.
אתר האינטרנט "דעת – יהדות באור החסידות והקבלה" מרכז מאגר תוכן עצום של נושאים שונים: חינוך, זוגיות, שלום בית, משמעות החיים , מודעות עצמית, מעגל השנה ועוד.. התוכן שבאתר מרוכז ברובו משיעורי הרב יצחק ערד – ראש ישיבת דעת וראש מכון דעת ותבונה – לימודי אימון וטיפול יהודי. מרכז דעת נותן שרות של יעוץ הלכתי, השקפתי ומשפחתי, על פי התורה והחסידות, לרבני ודייני קהילות ולאנשים פרטיים בארץ ובתפוצות. התשובות נענות על ידי צוות המשיבים של מרכז דעת. חלק מהתשובות מתפרסמות באתר זו במדור שאלות ותשובות.