נושא: הלכה

הנחת תפילין ביד מגובסת

אדם שיש לו גבס על פס ידו עד כמעט סוף קשרי אצבעותיו, מה יעשה לענין כריכות 'תפילין של יד'?

יניח תפילין על זרועו, והכריכות יעשה כרגיל – על הגבס, מאחר ואינם מעכבים מעיקר הדין, ואין חציצה מעכבת בהן בדיעבד. ומה שיכול לכרוך ולקשור על אצבעו האמצעית יעשה.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ז: אעפ"י שיש לאדם מכה במקום הנחת תפילין, יניח תפילין כי מקום יש בזרוע להניח שתי תפילין, כי העצם הסמוך לבית השחי מחציו עד הקובד"ו הוא מקום הנחת תפילין.


מגן אברהם סימן כז ס"ק יא: מכה. ובתשו' מהר"מ ד"ק אי' מכוה וש"מ דאם המכוה גדולה פטור מתפילין עסי' ל"ח ס"ט ועמ"ש ס"א בהג"ה:


פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן כז ס"ק יא: עיין מ"א. מצטער ואין דעתו מיושבת פטור מתפילין כמבואר בסימן ל"ח [סעיף ט, ומ"א] אות י"א. ובמכוה גדולה שצער גדול, אין להניח אפילו נשאר מקום, ובסעיף א' [אות] א' [ו]אות ג' דאם המכה בכל מקום תפילין יש לומר להניח בלא ברכה בימין, יע"ש:


מחצית השקל אורח חיים סימן כז ס"ק יא: מכה כו'. ושמע מינה דאם המכוה גדולה. לאו דוקא מכוה, הוא הדין מכה. אלא נקט אורחא דמלתא דדרך מכוה להתפשט יותר ממכה: עיין סימן ל"ח. דמצטער פטור:


משנה ברורה סימן כז ס"ק כט: עד הקובד"ו – ר"ל בבשר התפוח אשר לצד הקובד"ו ולא עד הקובד"ו ממש ואם נתפשט המכה בכל בשר התפוח אשר לצד הקובד"ו יוכל לסמוך על דעת המקילין להניח בבשר התפוח אשר בחצי העליון של עצם ואם המכה גדולה ומצטער בהנחת התפילין פטור מלהניח התפילין של יד אפילו נשאר לו מקום ויניח של ראש לבד וכדלעיל בסימן כ"ו עי"ש ועיין מה שכתבנו בסעיף ה' בס"ק י"ח:


עטרת צבי אורח חיים סימן כז ס"ק יח: עד הקובדו. דהיינו עד הקנה, דהעצם מה שבין היד לזרוע מקרי קנה:


שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ח: אורך רצועה של יד כדי שתקיף את הזרוע ויקשור ממנה הקשר ותמתח על אצבע אמצעית ויכרוך ממנה על אצבעו שלשה כריכות ויקשור. ונוהגין העולם לכרוך על הזרוע ששה או שבעה כריכות. הגה: ואין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד (מהרי"ל).


נחלת צבי אורח חיים סימן כז ס"ק ח: אורך הרצועה כו'. כן הוא לשון הרמב"ם פ"ג מה' תפילין [הי"ב], וסבר כרוב המפרשים דפירשו כילמדנו [תנחומא] סוף פ' בא, ולא כמו שפירש רש"י והביאו התוס' בפ' הקומץ (דף ל"ה ע"ב) אהא דאמרו וכמה שעורייהו ע"ש. ומ"ש ואין לכרוך כו'. כ"כ מהרי"ל [מנהגים תפילין אות ח], ועיין בלחם חמודות [אות מד] שהשיג על בעל הלבוש:


פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן כז ס"ק ח: על. עיין ט"ז. יכרוך ששה או שבעה כריכות ויניח של ראש ואח"כ יכרוך שלש כריכות באצבע אמצעי, תחלה ב' כריכות בפרק התחתון וא' בפרק האמצעי. אבל באליה רבה אות ח' בשם מקור חיים [טור ברקת סימן כז סעיף יא נ, ג] דכריכה א' באמצעי, ואח"כ ב' כריכות בפרק התחתון. ובמ"א אות י"ב [כתב] א' בפרק העליון, י"ל לאמצעי קורא עליון:


משנה ברורה סימן כז ס"ק לא: או שבעה – ואנן נהגינן שבעה [אחרונים] ועיין בשע"ת שמסיק דאין לעשות אלו הז' כריכות רק על הזרוע דלא כקצת שנוהגים לעשות ג' כריכות על הקיבורת וד' על הזרוע:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן כז סעיף ז: יש אומרים שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין התפילין לבשרו שנאמר על ידך משמע על ידו ממש בלא חציצה בינתיים וה"ה בתפילין של ראש צריך ליזהר בדבר שלא יהא שום דבר חוצץ בין תפילין לשערו ועפר או כנה מתה נקרא חציצה ולכן יש נוהגין לרחוץ מקום הנחת תפילין של ראש וכן ברצועות מה ששייך להקשירה דהיינו מה שמקיף את היד פעם אחת ומה שמקיף את הראש צריך ליזהר שלא יהיה שם שום חציצה.

ויש אומרים שאין צריך ליזהר כלל שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו או לשערו ואף על פי שאין הלכה כדבריהם מכל מקום אדם שהוא עלול לנזילות ולא יכול לגלות ראשו שלא יזיק לו הקרירות ואם נחייב אותו להניח תפילין של ראש על ראשו ממש בלי חציצה לא יוכל להניחה כלל ויתבטל ממצות תפילין על ידי זה לכן מוטב שנתיר לו לסמוך על סברא אחרונה ויניח תפילין של ראש על כובע דק הסמוך לראש ולא יברך עליה.

אבל על כובע עבה אסור להניחה מפני שצריך להניח תפילין של ראש כנגד מקום שמוח של תינוק רופס כמו שיתבאר והמניח על גבי כובע עבה אינו מניחו נגד המקום שמוחו של תינוק רופס ואפילו המניח על גבי כובע דק צריך הוא לכסות את התפילה של ראש מפני הרואים שלא ילמדו לעשות כן אפילו בלא אונס גדול:

סעיף ח: אם יש לאדם מכה במקום הנחת תפילין של יד אעפ"כ יניח תפילין של יד שלא על המכה כי מקום יש בקיבורת להניח שני תפילין ואם המכה על כל הקיבורת ומצטער להניחה על גבי המכה פטור מתפילין של יד כמ"ש בסי' ל"ח ומכל מקום אם אפשר יניח סמרטוטין על המכה ויניח התפילין של יד עליהם בלא ברכה או יניח על הבגד בלא ברכה רק שיזהר לכסות את התפילין של יד שלא תהא נראית שנאמר והיה לך לאות לך לאות ולא לאחרים לאות.

במה דברים אמורים שצריך לכסותה כשמניחה על דבר שאין דרכו להיות לעולם מכוסה כגון בגד או סמרטוטין אבל אם מניחה על בשרו ממש א"צ לכסותה אפילו אם נקרע חלוקו וכל בגדיו במקום שכנגד תפילין של יד ואף על פי שנראית לאחרים אין בכך כלום שלא הקפידה תורה שתהא התפילין של יד מכוסה דוקא אלא אפילו אם היא נראית רק שתהא מונחת במקום שדרכו להיות תמיד מכוסה דהיינו קיבורת: