fbpx

נושא: הלכה

טלטול בשבת חפץ לא תקין הניתן לתיקון

אדם שזרק מנעול יקר בערב שבת לפח מחמת שחשב שאינו תקין, ולאחר שנכנסה השבת, נתברר לו על ידי חבירו שניתן לתקן זאת, האם יכול להוציאו מהפח בשבת, או רק לאחר השבת?

מאחר וזרקו לפני שבת, והסיח דעתו ממנו, אף שנתברר לו שביכולתו לתקן זאת, מ"מ נחשב מוקצה בשבת, ויוציאנו רק לאחר השבת, ובפרט שכעת מקולקל הוא, ואינו ראוי לשום תשמיש בשבת.

מקורות

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שח סעיף ו: כל הכלים שנשברו, אפי' בשבת, מותר לטלטל שבריהם ובלבד שיהיו ראוים לשום מלאכה כגון שברי עריבה לכסות בה החבית ושברי זכוכית לכסות בה פי הפך; אבל אם אינם ראוים לשום מלאכה, לא. הגה: ואם נשברו במקום שיכולים להזיק, כגון זכוכית שנשברה על השלחן או במקום שהולכין, מותר לטלטל השברים כדי לפנותן שלא יוזקו בהם (כל בו והגהות מרדכי וב"י בשם ארחות חיים).

עולת שבת סימן שח ס"ק יד: כל הכלים שנשברו. לשון הרמב"ם [פכ"ה הי"ב] כל הכלים הניטלים בשבת שנשברו בין קודם לשבת ובין בשבת שבריהם וכו'. וכן הוא במשנה פרק [כל] הכלים [קכד ע"ב]. ונראה דלהכי נקט כל הניטלים בשבת לאפוקי כלים שאינם ניטלים כגון שהם מוקצה מחמת חסרון כיס, דאפילו לצורך גופו ומקומו אסור לטלטל, אף על פי ששבריהם אינם מוקצה מחמת חסרון כיס, אפילו הכי אסור בטלטול אפילו לצורך גופו ומקומו. ונראה דהוא הדין דאם מתחלה היו הכלים מלאכתן לאיסור ועכשיו הם ראוים למלאכת היתר אפילו הכי אין בהם היתר טלטול אלא לצורך גופו ומקומו, והוא הדין איפכא דאם מתחלה היה מלאכתו להיתר ועכשיו אינו ראוי אלא למלאכת איסור, אסורים השברים לטלטל מחמה לצל אלא לצורך גופו ומקומו. והדין הראשון נראה, דלא יהא [אלא] ככלי דאתקצי לבין השמשות דקיימא לן דאתקצי לכולי יומא. והדין השני הוא מצד הסברא כיון דאין עכשיו מלאכתו להיתר, אף על פי כשהיה כלי שלם היה מלאכתו להיתר, עכשיו אסור לטלטל לצורך גופו ומקומו, דלא אמרינן דבין השמשות מועיל לכל השבת אלא לחומרא אבל לא לקולא. אכן מדברי הגמרא דף קכ"ה [ע"א] מוכח איפכא דאם היה בין השמשות ראוי מותר לכל השבת. ועיין מה שכתבתי בסעיף ז' [ס"ק יז]:

ט"ז אורח חיים סימן שח ס"ק ה: אפי' בשבת. בגמ' הכי איתא במשנה כל הכלים הנטלים בשבת שבריהם נטלים עמהם ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכה [ואפי' אינה מעין ראשונה] רי"א ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן הראשונה אמר שמואל מחלוקת שנשברו מע"ש אבל בשבת ד"ה מותרין הואיל ומוכנין אגב אביהן מתיב רב זוטרא מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דנשברו אימת אלימא מעי"ט עצים בעלמא נינהו ומאתמול קאי להסקה אלא בי"ט וקתני אין מסיקין בשברי כלים ולא אמרינן מוכן אגב אביהן אלא הכי איתמר מחלוקת שנשברו בשבת דמ"ס מוכן הוא (כיון דראוי הוא לשום מלאכה) ומ"ס נולד הוא (דמאתמול לאו להאי מלאכה קאי הלכך בעינן מעין מלאכתן) ופסקו הרי"ף והרא"ש והטור כת"ק וק"ל דמשמע כי מוקי פלוגתייהו בשבת הוה ההיא דאין מסיקין בשברי כלים כר"י ולת"ק שרי בשברי כלים וכ"כ הטור בהדיא בסימן תק"א דלר"י אסור באוד שנשבר בי"ט וא"כ קשה דהא רבא אמר בהדיא בפרק נוטל דף קמ"ג דאין מסיקין בשברי כלים וממילא כאן בעינן מעין מלאכתן גם כן כר"י דהא בהא תליא ואיך פסקינן כאן כת"ק נגד דברי רבא וכן קשה על הרמב"ם שפסק כת"ק ובשברי כלים פסק כר"י לאיסור וצ"ל דאלו הפוסקים ס"ל דלאו הא בהא תליא דדוקא לפי מה שאמר תחלה הואיל ומוכן אגב אביהן וזה שייך גם בשברי כלים להסקה אז פריך שפיר מהסקת שברי כלים דהוה דלא כמאן אבל למאי דאוקמיה שנשברה בשבת ולא הוה טעמא משום אגב אביהן אלא שהן עצמם מוכנים הם שהם עצמן ראוים למלאכ' אף על פי שאינו מלאכתו ראשונה ולא מקרי נולד אבל רבי יהודה ס"ל כיון דעכשיו הם ראוים למלאכ' אחרת ולא לראשונה ה"ל נולד ואסור וא"כ ההיא דהסק' בשברי כלים ה"ל לכ"ע נולד דעכשיו הוא רוצה להסיק בו והשבר אינו כלי כלל דדוקא במתניתין שהשבר עומד למלאכה אחרת ובשבילה כלי הוא אז מותר לטלטל ע"כ פסק הרמב"ם שפיר לההיא דאין מסיקין בשברי כלים וא"ל הא אמרי' בפ' המביא כדי יין דרש רבא אשה לא תכנס לדיר עצים ליטול מהן אוד ואוד שנשבר אסו' להסיקו בי"ט לפי שאין מסיקין בשברי כלים למימרא דרבא כר"י ס"ל דאית ליה מוקצה כו' הרמב"ם מפ' דמרישא דייק כן שלא תעשה מהן אוד דה"ל מוקצה דלא נתנו עצים אלא להסק' וכפירש"י שם והשתא ניחא מאי דקאמר המקשן מוקצה דאלו אסיפא דהיינו שברי כלים זהו נולד ועוד נכתוב מזה אי"ה סי' תק"א והטו' דנקט בהסק' שברי כלים דאסור לר"י היינו דלר"י עכ"פ אסור ולת"ק אינו מוכרח אבל אפשר לו' דגם הוא ס"ל כן כנלע"ד:

עטרת צבי אורח חיים סימן שח ס"ק י: לשום מלאכה לא. ואפילו אם נשברה מערב שבת אסור לטלטלו:

שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן שח סעיף כד: וכן כל הכלים המותרים בטלטול שנשברו בשבת ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה אלא מעין מלאכה אחרת לגמרי כגון שברי עריבה לכסות בהם פי חבית ושברי כלי זכוכית לכסות בהם פי הפך וכן כל כיוצא בזה הרי זה נולד שנעשה כלי חדש ומותר בשבת ולא ביום טוב אלא אם כן נשברו מערב יום טוב שאז הוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום ואין זה נולד:

סעיף כו: ואם אין השברים ראויים לשום מלאכה הרי הם מוקצה גמור לפי שאין תורת כלי עליהם כלל ואסור לטלטלם בשבת בין שנשברו בשבת בין שנשברו בחול אבל ביום טוב אם נשברו מבעוד יום מותר לטלטלם להסקה אם הם ראויים לכך כמו שמותר לטלטל ביום טוב שאר עצים העומדים להיסק אף שאין תורת כלי עליהם: